כשמתקפה הופכת לפרויקט: איראן והמשוואה האזורית החדשה

זו הפעם השנייה תוך שנתיים שאנו מתעוררים לאיתותי מלחמה שטורדים את איראן. אך הפעם, התמונה לא נראית רגילה, ולא השפה הפוליטית מסורתית, ולא הקצב דומה לסיבובי ההסלמה הקודמים. יש מה שמרמז שהעניין חורג מהתקפה מגוננת מחושבת, או ממצגת כוח מוגבלת, או אפילו מהודעה טקטית במסגרת המשחק של איזון הרתעה.

מה שמתרחש קרוב יותר למבחן של הגדרת מחדש את כללי ההתמודדות האזורית. בעמק, לא ניתן לקרוא את ההסלמה בנפרד מפרויקט אסטרטגי שישראל פועלת עליו במשך שנים, שמבוסס על עיצוב מחדש של האזור ושרטוט מפות ההשפעה והבריתות שבו. הרעיון אינו רק להחליש יריב, אלא לעצב מחדש את הסביבה האסטרטגית שסביבה. ישראל, שהנחילה בעשור האחרון את נוכחותה הביטחונית והפוליטית באזור באמצעות מסלולי נורמליזציה ובריתות חדשות, רואה שהזמן הבינלאומי הנוכחי - לנוכח העיסוק של מעצמות גדולות במלחמות אחרות - יכול להיות כן נשים למעשה מציאות שקשה להחזיר אחורה מאוחר יותר.

ההימור - אם התסריט יתממש במלאות - אינו מסתכם בהכאות כואבות על טהראן, אלא חורג ממנה בניסיון לפרק את מה שנודע כציר איראן האזורי, המשתרע מעיראק לסוריה, לבנון ולעזה. כלומר, המטרה האסטרטגית אינה סיבוב צבאי, אלא לכוון מחדש את מאזן הכוחות,כך שנתון ההרתעה ההדדי יוחלף בנוסחת עליונות חד צדדית מתמשכת.

אולם גישה זו נושאת עימה סכנות חמורות. החלשת משטר בגובה איראן או הניסיון להפיל אותו לא מבטיחים אוטומטית את לידת משטר יותר מתון או פחות מתעמת. ההיסטוריה המודרנית באזור - מעיראק עד לוב - מראה כי פירוק המבנים הקיימים יכול לפתוח דלתות לכאוס מתמשך, ולא ליציבות המובטחת.

ואף שציר טהראן, כמה שנריב בהערכותיו, אינו רק הארכה מנהלית שניתן לפרק בהוראה צבאית; אלא רשת מורכבת של שחקנים מקומיים הקשורים לקונטקסטים פנימיים מסוימים. כל ניסיון לשבור את הרשת הזו עשוי לדחוף אותה ליותר לא מרכזיות ולפיצול, מה שעושה את ההכלה שלה קשה ולא קלה.

במקביל, ישנה שאלה נוספת שאינה פחות חשובה: האם אנו ניצבים מול רגע אמתי של צמיחה אזורית, או שמא מול הרפתקה שעלולה להוביל למלחמה רחבה שאיש לא רוצה בה אך היא כופה את עצמה בהדרגה?
התשובות עוד לא הובהרו. אך ודאי שהאזור עומד שוב על פינה היסטורית.

או שפרויקט הכוונון יצליח, והבריתות ומאזני הכוח ייחשבו מחדש בצורה בסיסית שונה, או שהאזור יגלוש לעימות פתוח שיכול להניע את הכאוס בפנים קשות יותר.

מה שמתרחש אינו סתם הסלמה. זהו מבחן לרצון של השחקנים הגדולים, ולמידת יכולתם לשלוט באש שהם מדליקים כשהם מהמרים שהם בלבד יודעים כיצד לכבות אותה.