הוליווד נכנסת לתחרות "דרמות מיקרו" ומסתמכת על קהל של טלפונים חכמים

סדא ניוז - חברות הבידור הגדולות בהוליווד נכנסו לתחרות לייצור "דרמות מיקרו" (Microdramas), יצירות דרמטיות קצרות המיועדות לצפייה בטלפונים חכמים, בשינוי המשקף ניסיון של האולפנים להדביק את השוק הצומח במהירות, אשר הקדימו אליו יצרני תוכן עצמאיים והשוק הסיני.

סוכנות הידיעות אסושייטד פרס דיווחה כי הסגנון הזה של סיפור עלה על גדותיו בסין במהלך מגיפת הקורונה בשנים 2020 ו-2021, והפך לאחד מגזרי הבידור הצומחים ביותר, לאחר שמשך את תשומת הלב של כוכבים וחברות גדולות שמחפשות דרכים חדשות להגיע לקהל שמבלה יותר ויותר זמן מול מסך הטלפון.

75 מיליון צפיות בשבוע

אחת מהניסיונות האמריקאיים החדשים והבולטים היא הסדרה "זמן מסך" (Screen Time), שהופקה על ידי חברת "הוריי מדיה" (Hoorae Media) שבבעלות השחקנית והמפיקה האמריקאית איסה ריי, בתמיכה של טיקטוק.

הסדרה השיגה כ-75 מיליון צפיות בשבוע הראשון שלה, באחת מהניסיונות הראשונים לדרמות מיקרו המופקות באיכות של אולפני הוליווד. ריי רואה כי עלות נמוכה של סוג זה של יצירות בהשוואה לטלוויזיה ולקולנוע נותנת למפיקים יותר הזדמנויות לקחת סיכונים ולנסות רעיונות חדשים, כמו שמהירות ההפקה מאפשרת להתעדכן בנושאים עדכניים, בנוסף ליצירת קשר אינטראקטיבי ישיר בין הקהל ליצרני התוכן דרך תגובות ופידבקים מיידיים.

דרמת מיקרו מורכבת בדרך כלל מפרקים שנעים באורכם בין דקה לשלוש דקות, ומבוססת על צילום אנכי המתאים לטלפונים, עם סיפורים בקצב מהיר שמתמקדים לעיתים קרובות ברומנטיקה, בגידה, נקמה וגאולה. הפלטפורמות בדרך כלל מציעות את הפרקים הראשונים בחינם, לפני שהן מבקשות מהצופים לשלם כדי להמשיך את הסיפור.

לפי הערכות חברת המחקר הטכנולוגי "אומדיה" (Omdia), כפי שעברו בחברת אסושייטד פרס, צפויות הכנסות הקטגוריה הזו לעבור 14 מיליארד דולר עד סוף שנת 2026, מה שמסביר את הקצב המהיר שבו חברות המדיה האמריקאיות נכנסות לשוק זה.

פלטפורמת "פיקוק" (Peacock) השיקה חלק מיוחד לדרמות מיקרו, בעוד חברת "פוקס אינטרטיינמנט" (Fox Entertainment) השקיעה בחברת "הולי ווטר" (Holywater) המתמחה בסוג זה של הפקות, עם תוכניות להפיק מאות יצירות אנכיות, בעוד "טליוויזה יוניביז'ן" (TelevisaUnivision) מפתחת סדרות קצרות לפלטפורמת "וי-אקס" (ViX).

מספר שמות מוכרים הצטרפו לטרנד הזה, ביניהם קווין הארט דרך חברת "הארט ביט" (HartBeat), קים קרדשיאן דרך השקעתה בפלטפורמת "ריל שורט" (ReelShort), בנוסף לשחקן טאיי דיגז והבמאי דיון טיילור שעובד על פיתוח סדרה ספורטיבית בשם "אני הופה" (I Am Hoop).

במהלך בשוק הטלוויזיה "מיפ לונדון" (MIP London) השנה, אמרו בכירים בתעשייה כי כמה מהפלטפורמות הגדולות לדרמות מיקרו מוציאות עד 90% מהתקציבים שלהן על שיווק, מה שמצביע על תחרות עזה על משיכת משתמשי טלפונים חכמים.

גוגל בתחרות

ההימור אינו מוגבל לאולפנים המסורתיים, שכן מגזין "הוליווד ריפורטר" חשף כי "גוגל ורינג מדיה פרטנרס" נכנסו לתחום באמצעות יזמת הפקה משותפת בשם "100 זירו" (100 ZEROS), שמטרתה לפתח עשרות עבודות מיקרו אנכיות, שתוצגנה קודם כל דרך אפליקציית "גוגל טיוי" (Google TV) בטלפוני אנדרואיד, לפני שהן יופצו בפלטפורמות אחרות.

היוזמה משכה שמות בולטים מתעשיית הטלוויזיה, כולל מייק פלאייס, יוצר תוכנית "הבאצ'לור" (The Bachelor), סימון פולר יוצר "אמריקן איידול" (American Idol), והבמאי מקג (McG), בנוסף לפרויקטים מחברת "ארטיסטס פור ארטיסטס" (Artists for Artists), באותם מקרים דרמת מיקרו אינה רק תוכן שולי לפלטפורמות החברתיות, אלא הפכה לשדה ניסוי המושך מפיקים מנוסים.

חברת "הוריי מדיה" מציינת כי היא בילתה יותר משנתיים בלימוד מודל זה לפני השקת "זמן מסך", לאחר שהגיעה למסקנה כי דרמת מיקרו אינה גחמה חולפת, אלא ביטוי לשינוי ארוך טווח באופן שבו הצופים צופים בתוכן.

דזיבה ידור, ראש התוכן הדיגיטלי בחברה, אומרת כי הטלפון הפך לנקודת המפגש הבסיסית עם הקהל, ושמודל זה מאפשר ליוצרים הזדמנות לבדוק רעיונות ולבנות קהל ולשמור על זכויותיהם הקנייניות دون לחכות לאישור האולפנים המסורתיים.

יצרני תוכן בחזית

למרות שקריצת הוליווד הגיעה יחסית באיחור, יצרני תוכן עצמאיים היו הראשונים לבנות קהל מסוג זה של סיפור.

הקומיקאי האמריקאי קאונטירי וואין הוא אחד מהדוגמאות הבולטות, שכן הוא עבר מהקטעים הקומיים הקצרים ליצירת עולם דרמטי מחובר של סיפורי יחסים חברתיים.

וואין אמר כי תוכן שלו השיג בחודש אחד כ-1.4 מיליארד צפיות בפייסבוק ו-100 מיליון צפיות ביוטיוב, בעוד חברות מטה ויוטיוב ציינו כי לא בדקו את המספרים הללו באופן עצמאי.

הוא הוסיף כי הוא דחה הצעות על סכומים של שמונה ספרות למכור או לרשיין את תוכנו, ומעדיף לשמור על בעלותו כי הקהל שלו ממשיך לגדול.

העניין בדרמת מיקרו התפשט גם לפסטיבלי הקולנוע, שכן פסטיבל הקולנוע השחור האמריקאי (ABFF) השיק את התחרות הראשונה המוקדשת לסוג זה של יצירות, ובחר שמונה פרויקטים סופיים מתוך מאות השתתפויות.

הנהלת הפסטיבל רואה ביצירות אלו אמצעי לבדוק רעיונות שיכולים בהמשך להפוך לסרטים ארוכים או סדרות גדולות יותר.

שינוי זה חושף כי הוליווד אינה מחפשת רק נוסחה חדשה להפקה, אלא מנסה לשחזר את קהל הטלפונים שמקצועי התוכן העצמאיים ופלטפורמות הדיגיטליות הצליחו להגיע אליו קודם.

בין מהירות ההפקה, ירידת העלות ואפשרות לשמור על זכויות הקניין, נראה שדרמת מיקרו היא אחת מהמרחבים שבהם תעשיית הבידור בודקת את עתידה של מערכת היחסים שלה עם הקהל.

מקור: העיתונות הזרה