דרום סוריה בין מגבלות הכיבוש וציפייה לעונה שלא נקטפת

סדא ניוז - השפעות ההפרות הישראליות בדרום סוריה מעמיקות, עם השפעותיהן הישירות על החקלאות וגידול הבקר בקוניטרה ובדרע, על רקע ההצרות הגוברות בהגעה של התושבים לאדמותיהם, והפגיעה בשטחים נרחבים מהאדמות החקלאיות והמרעה שמספקות את בסיס פרנסתם.

ההפרות הללו מתרחשות בקצב כמעט יומי, למרות שההכרזה בדמשק על התחייבותה להסכם הפסקת האש מ-1974, ואילו ישראל התנערה ממנו לאחר נפילת משטר אסד. בין הצעדים הללו ישנן חדירות קרקעיות, הפגזות ארטילריות, בנוסף למעצר אזרחים, הקמת מחסומים בשטח, והשמדת יבולים.

התרבות הזו מגיעה למרות ההכרזה, ב-6 בינואר האחרון, על הקמת מנגנון קשר בין סוריה לישראל בהנחיה אמריקאית, שמטרתו לתאם מידע ולהפחית מתיחות ולגייס למסלולים דיפלומטיים, כמו גם "לבדוק הזדמנויות כלכליות".

אולם ההתפתחויות בשטח משקפות את המשך המתיחות. autoridades הסוריות מאשרות כי ההפרות הללו מקשות על מאמצי השבת היציבות ומקפיאות את יכולת הממשלה לשפר את המצב הכלכלי ולגייס השקעות, על רקע ירידה בתחומים הייצוריים.

בשטח, צעדים אלו הביאו לחלוקת הכפר בנסיבות הקוניטרה באמצעות הקמת עשרות בסיסים ונקודות צבאיות, בנוסף לפגיעות במאות דונמים, כולל עקירת והרס עצי פרי. כמו כן, הקמת אתרים צבאיים תרמה להפיכת שטחים מהמרעה לאזורים שאינם ניתנים לשימוש, מה שהשפיע ישירות על מגדלי הבקר.

חקלאים מתמודדים עם קשיים גוברים בהגעה לאדמותיהם, בזמן שעצים פרי, כמו זיתים ועינב, ממשיכים להניב פירות מבלי שהבעלים יוכלו לקטוף את היבולים, מה שמביא להפסדים כלכליים ישירים, בנוסף להשפעות חברתיות על התושבים התלויים בחקלאות כמקור הכנסה עיקרי.

בהקשר זה, מנהל החקלאות בקוניטרה, מוחמד רחאל, מציין כי הנזקים לא מוגבלים רק לצד הצבאי, אלא נרחבים גם בהיבטים סביבתיים, ומסביר כי ההפרות לאורך קו הפסקת האש ובתוך האזור "השפיעו רבות על החקלאים", עם פגיעות ביערות ואי הגעה לשטחים נרחבים מהאדמות.

הוא מוסיף כי "חומרים כימיים שפורסמו בכמה אזורים גרמו נזקים ליבולים ולמרעה", מציין כי הבדיקות הראו כי אלו חומרי הדברה, אך הם גרמו להפסדים ניכרים ליבולים חורפיים ולמרעה.

הוא מדגיש כי מגדלי הבקר מתמודדים עם תנאים קשים שגרמו לרבים מהם למכור את עדריהם, בשל מחסור במרעה והמשך הלחצים.

מנגד, חקלאים מאשרים כי הפעילות החקלאית פחתה במידה רבה. החקלאי מוחמד אל-חסן אומר כי ההגעה לאדמות הפכה למסוכנת, כי עשויות הכוחות הישראליים להיכנס אליהן בכל רגע, מה שדחף את התושבים להימנע מלגשת אליהן או להרשות לילדיהם לעשות זאת.

הוא מציין כי מספר חקלאים לא הצליחו לקצור את יבוליהם, כולל זיתים ודובדבנים, בזמן שענף גידול הבקר הושפע קשות, עם חוסר יכולת הרועים להשתמש במרעה מתוך פחד מירי, מה שגרם לחלקם למכור את עדריהם.

מצידו, החקלאי ומגדל הבקר חסין באקיר אומר כי הם הפכו ללא יכולת להשקיע באדמותיהם, ומוסיף: "יש לנו אדמות אבל איננו יכולים להגיע אליהן, לא לחקלאות ולא למרעה, ואפילו המעבר בדרכים הפך למוגבל".

הוא מציין כי הרועים חשופים לאיומים חוזרים, והסביר כי כוחות ישראליים מודיעים להם כי האדמות הללו שייכות להם, "אבל למעשה הן האדמות שלנו, ירשנו אותן מאב לסב". הוא מוסיף כי אינו יכול להגיע לאדמתו בגודל של כ-500 דונם, וקורא לגורמים המתאימים להתערב, לאור 현실 שהוא מתאר כ"שלא ניתן לעמוד בו".

ראוי לציין כי ישראל ocupada desde 1967 את מרבית שטח רמת הגולן הסורית, והרחיבה את שליטתה לאחר ההתפתחויות שאחר הנפילה של המשטר הסורי בסוף 2024, כולל אזורים בתוך האזור המפריד.