הוועידה הלאומית העממית לירושלים ביום האדמה: שיתוף פעולה רשמי ופוליטי יכול להביא לכישלון הפרויקט ההתיישבותי

סדה ניוז - המזכירות הכללית של הוועידה הלאומית העממית לירושלים, אישרה כי השנה, יום האדמה האגדי חל במיוחד בנסיבות פוליטיות מקומיות, אזוריות ועולמיות מורכבות מאוד, בזמן שהאדמה הפלשתינית נבלעת ללא רחמים על ידי ישראל לאחר שהכנסת הכיבוש אישרה לאחרונה את חוק הסיפוח.

המזכירות הכללית אמרה בהצהרה שלה היום, לרגל הזדמנות זו: האדמה נבלעת לנוכח עיני העולם כולו בזמן שהתקשורת הערבית והמערבית מתמקדת בתוכן שלה במלחמה האמריקנית-ישראלית נגד איראן, בעוד שהפלסטין הפכה לסוגיה שולית בתוך מלחמה זו שהאש שלה פוגעת בכל העם הפלסטיני.

המזכירות הכללית ציינה כי ישראל ממשיכה לילה ויום את תהליך בליעת האדמה הפלשתינית באמצעות הוצאת החלטות להפקעת אדמות בשטחי A, B, ו-C ואין היא מחמיצה שום הזדמנות כדי לבלוע את הקרקע בניבי חפירותיה בזמן שכולם עסוקים במהלכי המלחמה.

המזכירות הכללית הוסיפה בהצהרתה: העם הפלסטיני מציין בכל שנה ב-30 במרץ את יום האדמה, והוא יום לאומי חשוב המסמל את המחויבות לאדמה ולהגנה עליה, ואת ההדגשה על המחויבות לזהות ולעידוד האחדות הלאומית בין בני העם אחד כדי להתמודד עם האתגרים המכנים את הבעיה הפלסטינית.

בהמשך ההצהרה: על אף שמלאים 50 שנה מאז תאריך זה, בני עמנו בארץ בכלל ואזרחי שטחי 48 בפרט, אשר מספרם הגיע ל-1.3 מיליון נפשות לאחר שהיו רק 150 אלף לאחר הנכבה, לא הוסרו על ידי שום מכשול מלציין את התאריך באמצעות התעקשותם על האדמה והזהות, משום שההזדמנות הזו מהווה מפנה היסטורי במסלול הישארותם, שייכותם וזיהותם, בהחלטה על התעקשותם על מולדתם ואדמתם.

יש לציין כי ממשלת הכיבוש השתלטה במהלך השנים 1948-1972 על יותר ממיליון דונם מאדמות הכפרים הפלשתיניים, בגליל ובמשולש, בנוסף למיליוני דונמים נוספים מהאדמות שסיפחה לאחר סדרת הטבח המזוויעים, ופעולות ההגליה הכפויה שהופעלו נגד הפלסטינים בשטח הכבוש.

המזכירות הכללית של הוועידה ציינה בהזדמנות זו כי המתנחלים ביצעו סה"כ 444 התקפות במהלך חודש אחד מאז פרוץ המלחמה על איראן, והסבירה כי העלייה הזו הייתה במסגרת ניצול ברור של מצב העוררות הקיימת להקצאת המתקפות על הכפרים וההתנחלויות הפלשתיניות, במיוחד בהתנחלויות הבדואיות באזור ירושלים בפרט, שמכונות קו ההגנה הראשון על העיר הכבושה. היא הבהירה כי ההתקפות הללו התאפיינו ברמה גבוהה יותר של ארגון והיקף, וכללו ירי ישיר על אזרחים מה שהוביל לעליית מספר השדים ופציעת עשרות אזרחים מירי הצבא והמתנחלים, והצתת בתים ורכוש, בנוסף להטלת מציאות מיידית חדשה על האדמה.

בהמשך ההצהרה: ההתקפות הללו, שהייתה ירושלים במרכזן, נופלות במסגרת דינמיקה רחבה יותר שמטרתה לנצל את ההפרעה האזורית והבינלאומית כדי להאיץ את הכפלת השינויים המהותיים במציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בשטחי יהודה ושומרון ובירושלים הכבושה, הכל קורה על חשבון קיומם של הפלסטינים והטמעת הפרויקט הקולוניאלי.

כמו כן, יש לציין כי ההתקפות להתיישבות כללו: 24 התקפות בירושלים, 108 התקפות בשכם, 99 התקפות בחברון, 76 התקפות ברמאללה, 31 התקפות בבית לחם, 23 התקפות בסלפית ויריחו.

רשויות הכיבוש הוציאה 12 צווים להפקעה למטרות צבאיות ובטיחותיות שעל ידה לקחו 225 דונם מאדמות האזרחים במחוזות ירושלים, רמאללה, ג'נין, יריחו, טול כרם, שכם, סלוואת וקלנדיה, במטרה לפתוח דרכים צבאיות ולהקים תחנות ואזורי חיץ, שהכי גדולה שבהם הייתה הצו הצבאי מספר ת/3/26 שלקח 128 דונם מאדמות הכפר עראבה במחוז ג'נין במטרה להקים תחנה צבאית, צו נוסף שהיה מספר ת/37/26 שהקסנה אדמות המרזעה המזרחית, סלווד ודיר ג'רירומעקרו 41 דונם עבור הקמת אזור בטיחותי בחלקים סביב הר העוסור, לפי נתוני ועדת ההתנגדות לחומה ולהתיישבות.

כמו כן, רשויות הכיבוש הוציאה סה"כ 27 צווים צבאיים תחת הכינוי צווים להפקעת אמצעי הביטחון המובילים להפסיד עצים על שטח של 1391 דונם מאדמות האזרחים במחוזות רמאללה, 12 צווים, 3 צווים בג'נין ושניים לכל אחד מקלנדיה, טול כרם, שכם, סלוואת, בית לחם וירושלים, הגדול שבהם היה הצו הצבאי מספר 9/26 שמזוהה כפגיעה בשכבת עצים על שטח של 380 דונם מאדמות הכפרים סלווד, עטארה, ועין סיניה בצפון מחוז רמאללה כמו כן גם צו הידו את 139 דונם מאדמות רמין במערכת טול כרם וצווים שקשורים ל-95 דונם מאדמות כפרי ביתה וחווארה במחוז שכם.

המידע הנזכר מראה כי תוצאת החודש הראשון מאז פרוץ המלחמה האזורית חשפה על עלייה חסרת תקדים בהתקפות המתנחלים, והיה לצמוד בזה מדיניות שיטתית מצד רשויות הכיבוש כדי לספק גיבוי ותמיכה להפרות אלו. המידע שהגיע למשרד התקשורת של הוועידה הלאומית העממית לירושלים מצביע על כך שההסלמה הזו לא הייתה אקראית, אלא קרתה בהקשר של השקעה ברורה במצב ההפרעה הבינלאומית והתקשורתית במלחמה, מה שגישר על הצורך בהגברת ההתקפות והקציב מיידית חדשה על חשבון האדמה הפלשתינית ותושביה.

יש לציין כי קצב ההתקפות ותהליכי ההגליה הכפויה גברו בתקופה זו, בעוד שהגדלת צווים ההפקעה ובניית דרכים, כולם משקפים דחף מאורגן להרחבת הפרויקט ההתיישבותי ולעצב מחדש את הגיאוגרפיה והדמוגרפיה בירושלים וביהודה ושומרון בפרק זמן קצר.

לבסוף, המזכירות הכללית אישרה כי ההתמודדות עם הפרויקט ההתיישבותי באדמות הפלשתיניות לא מתאפשרת אלא באמצעות שיתוף פעולה רשמי ופוליטי ועידוד האחדות הלאומית והקמם של מוסדות החברה האזרחית לתמוך בחקלאים והבדואים באזור ירושלים כדי לחזק את עקבם וקיומם באדמותיהם, והיא הדגישה כי ההתיישבות, במיוחד זו החקלאית, מתמקדת באדמות הריקות מתושבים ובאלו שהושגו על ידי בעליהם, ולקחת אותם בהגינות תוך כדי כאשר מוטפת על ידי כוחות הכיבוש כמו מה שקרה בכפר בית ענאן בצפון מערב ירושלים ובכפרים והכפרים המקיפים אותה. היא גם קראה להחיות את רוח הפעולה ההתנדבותית מחדש בקרב הדור הצעיר ולחזור לאדמה משום שהמאבק האמיתי מתמקד עליה כיוון שהיא מייצגת את הזהות הקולקטיבית של העם הפלסטיני כולו.