תגובות מעורבות לקריאת טראמפ לברית בין-לאומית למען הורמוז

סעדה ניוז - הקריאה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, להקים ברית בין-לאומית ימכה המגנה על השיט מלווה בתגובות זהירות ודוחות, ובסיבוכי חוקיים, פוליטיים ולוגיסטיים שהופכים את מימושה להרפתקה יקרה מאוד שעשויה להחמיר את המשבר במקום לפתור אותו.

טראמפ ביקש, באמצעות הצהרה שלו במטוס הנשיאותי "אייר פורס וואן" ופוסטים בפלטפורמת "טראות' סושיאל", משבע מדינות, ביניהן סין, צרפת, יפן, דרום קוריאה ובריטניה, להצטרף לברית ימית שתלווה את הספינות ותגן על השיט. טראמפ קידם את הברית הזו כצעד לתיקון "אי-צדק", ואמר לעיתונאים כי "אמריקה לא זקוקה יותר לנפט הורמוז כפי שהייתה, שיגנו אחרים על האינטרסים שלהם בעצמם". הוא איים כי ברית "נאט" עלולה להתמודד עם עתיד "רע מאוד" אם בעלי הברית של וושינגטון לא יתרמו לפתיחת מצרי הורמוז.

דחייה והסתייגות

אך הקריאה הזו, שמטרתה לחלוק את העומס של אבטחת אחד מהמיסעים הימיים החשובים בעולם, נתקלת בדחייה מפורשת והסתייגויות רחבות ממספר מדינות בעלות ברית, בעקבות חששות ממסוכנויות צבאיות וכלכליות שעשויות לחרוג בהרבה מגבולות המשימה של מלוות הספינות המסחריות. יפן, אוסטרליה ובריטניה דחו את שליחת ספינות קרב למצרי הורמוז, והצביעו על אתגרים חוקיים, לוגיסטיים וביטחוניים.

ראש ממשלת יפן, סנאיקי טקאיצ'י (המבקרת בבית הלבן ביום חמישי), אמרה כי מדינתה בוחנת מה היא יכולה לעשות באופן עצמאי או במסגרת המסגרת החוקית הקיימת.

באירופה, מספר מדינות הביעו דאגה מהשלכות סגירת המצר, אך הן הראו הסתייגות רבה מלהיגרר למלחמה פתוחה ומאבק ישיר עם איראן.

ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, אמר ביום שני כי מדינתו פועלת עם בני הברית שלה להכין תוכנית "ניתנת לביצוע" לפתיחת מצרי הורמוז מחדש, והדגיש שזה לא יהיה תחת כיפת נאטו. הוא הסביר: "אנחנו פועלים עם כל בני הברית שלנו, כולל השותפים האירופאיים שלנו, להכין תוכנית קבוצתית ניתנת לביצוע שתשיב את חופש השיט באזור בהקדם האפשרי ותפחית את ההשפעות הכלכליות". סטארמר ציין כי הוא דן בנושא עם טראמפ. הוא הדגיש כי בריטניה "נוקטת את הצעדים הנדרשים להגן על עצמה ועל בני בריתה, אך היא לא תיגרר למלחמה הרחבה" במזרח התיכון.

גם ממשלת גרמניה אישרה כי נאטו אינה מעורבת במלחמה הנוכחית במזרח התיכון בעקבות התקיפות האמריקאיות-ישראלעיות על איראן. דוברו של יועץ גרמני פרידריך מרץ, סטפן קורנליוס, הצהיר כי "(נאטו) היא ברית להגנת הקרקעות" שמיועדות לחבריה, והוסיף שאין סמכות לפרוס כוחות של הברית" במצב הנוכחי. הדובר ציין כי "המלחמה הנוכחית אינה נוגעת לנאטו. זו לא מלחמת הברית".

צרפת הודיעה כי היא לא מתכוונת להצטרף למלחמה והוזכרת כי התפקיד הצרפתי באזור נותר הגנתי.

יוונית דחתה את ההשתתפות, והצביעה כי כל השתתפות צבאית עלולה להרחיב את היקף העימות באזור. איטליה דרשה לאמץ את הדיפלומטיה כדרך הטובה ביותר לפתרון המשבר במצרי הורמוז. שר החוץ הדני, לארס ראסמוסן, אמר כי מדינתו צריכה לבחון, במחשבה פתוחה, את הדרכים בהן היא יכולה לתרום לאבטחת תנועת השיט במצרי הורמוז. ראסמוסן הוסיף לעיתונאים בבריסל: "כמדינה קטנה, אך עם אומה ימית גדולה, אנו חייבים להישאר פתוחים בנושא הזה".

באסיה, גם סין ודרום קוריאה, שנפגעו ביותר ממערב מצרי הורמוז, הביעו חששות מהצבת ספינותיהן נגד תקיפות נקמניות ורצון להעדיף לחץ דיפלומטי.

המשרד של סין הגיב בקצרה כי בייג'ינג מתקשרת עם כל הצדדים ונשארת מחויבת להקטנת המתיחות במצרי הורמוז.

הת hesחס עבור ולחוץ ומוגבל בחששות המכילות לגירר למפגש צבאי ישיר עם איראן, במיוחד תוך כדי הערכות כי כל ברית ימית למימון השיט עשויה להפוך למטרה להתקפות איראניות, מה שעשוי להרחיב את היקף המלחמה ולמשוך מדינות נוספות לסכסוך.

סיבוכים חוקיים ופוליטיים

חוקית, רעיון הברית הבין-לאומית מתבסס על עקרון "חופש השיט" בהתאם לאמנת החוק הימי, אך איראן רואה את המצר "כזה הנתון לריבונות שלה" ודוחה כל נוכחות צבאית זרה רחבה. כל חיפושים או מלוות יכולים להיחשב כ"מצור" או "שימוש בלתי חוקי בכוח".

פוליטית, הציבור-האירופי והאסיאתי זוכר "בריתות" קודמות שהסתיימו בהשלכה ממושכת בעיראק ובאפגניסטן, מה שעושה לפרלמנטים להיסוס במתן מנדט רחב לברית ימית כזו.

מומחים במרכז מחקר האסטרטגי והבינלאומי (CSIS) סבורים כי מצרי הורמוז מהווים "צוואר בקבוק" ועוברים דרכם מדי יום כ-15 מיליון חביות נפט גולמי וכמעלה מ-4 מיליון חביות של תזקיקים וכמויות עצומות של גז נוזלי. כל הפרעה בשיט שם יכולה להוביל במהרה לעלייה גדולה במחירי האנרגיה ולבלגן בשוק העולמי, מה שמסכן את הכלכלה העולמית. הם מזהירים מההיסטוריה והניסיון של איראן בהנחת מוקשים ובשימוש בסירות מהירות, וכן מהיכולת שלה להניח ראשי נפץ "חכמים" שיכולים לסגור את מצרי הורמוז לימים או לשבועות.

ואף אם מדינות יסכימו להצטרף לברית זו, הקשיים המעשיים והלוגיסטיים ימשיכו להיות עצומים, משימת טיהור המוקשים מחייבת ספינות ייחודיות בשליחת צוללות העובדות במעבר צר תחת איום טילים חופים. המומחים מצביעים על אתגרים לוגיסטיים נוספים הנוגעים לשרשראות הפיקוד והקרב שיזקקו לבסיסי פעולה מאוחדים ולצורך לקבוע מתי מותר לתגובה, ומי אחראי על ההפסדים, ככל שיותר דגלים זרים יהיו במצר, ההסתברויות לעימות יעלו בסביבה צרה שמתממשות בו תאונות הרות אסון. כמו כן, הרתעה זקוקה לכללי קרב מאוחדים ומרכז פיקוד ברור, והבנה מדויקת של התנהגות טהראן שמשתמשת בהסלמה כאמצעי לחץ הדרגתי ולא כמטרה קיומית.

סכנת המוקשים

סכנת המוקשים הימיים היא אחת האתגרים הגדולים ביותר בפני כל כוח ימי שמנסה לאבטח את המצר. המוקשים הללו יכולים להפריע בשיט בקלות יחסית, והסרתם מחייבת פעולות מורכבות שדורשות זמן רב. כל טעות - כמו פגיעת משאית שנטענת או פריגטה - יכולה להפוך את ההגנה לאסון פוליטי.

מומחים צבאיים לרשת "CBS News" מציינים כי כל מאמץ לאבטח את מעברן של נפטיות דרך המצר במעבר אזורים שעלולים להכיל מוקשים איראניים פוטנציאליים, או טילים, או כלי טיס מזוודים, או סירות מתאבדים נוסעות במטענות נפץ, ידרוש לנקוט באשכולות מוקדמות על מנת לצמצם את יכולת איראן לתקוף את המטרות הימיות. לאחר סיום ההכנות, ייתכן שההמלצה תדרוש שיתוף פעולה של ספינות אמריקאיות, מטוסי קרב, וישויות סקר ומעקב.

האנליסט הצבאי, אהרן מקלין, מתאר כל משימה פוטנציאלית להלוויית ספינות בתור ניתוח של שני שלבים: ראשית, על ארצות הברית "להכין את שדה הקרב על ידי שיטור המאגרים שאיראן מחזיקה ביכולת להשמיד ספינות", ולאחר מכן, בשלב שני, היא יכולה להתחיל לבצע את פעולות המלוות.

רוח מלחמת הספינות

רעיון הברית הימית מתבסס על מלווה נפטיות וספינות מסחריות במהלך عبورן את המצר, שזהו אסטרטגיה שכבר נעשה שימוש על ידי ארצות הברית בשנות השמונים במהלך מלחמת עיראק ואיראן. אך המומחים מצביעים על כך שהנסיבות הצבאיות היום הרבה יותר מורכבות ממה שהיו באותה תקופה. איראן מחזיקה כיום במגוון רחב של יכולות לא קונבנציונליות, כולל סירות מהירות חמושות, טילים חופים נגד ספינות, כלי טיס המזועי, ועם מוקשים ימיים שניתן לְפַזֵּר במהירות במעברים הצר.

דו"ח ממרכז מחקר מדיניות ואסטרטגיה מזהיר מלחמת יבשות של האחרונה, ובריאות או חושות אחד מביאות את המשימה למלחמה אזורית רחבה. המומחים מצביעים על מקרה שקרה בשנת 1988 כאשר המשחתת האמריקאית USS Samuel B. Roberts פגעה במוקש ימי במפרץ במהלך הגינת ספינות, מה שהוביל לנזק חמור במבנה הספינה ולפגיעה בכמה ימאים והיה כמעט גורם להטבעתها.

ארצות הברית (ו) בצעת אז פעולה צבאית רחבה נגד כוחות הים האיראניים.

אבל האתגר להיום עשוי להיות גדול יותר, שכן תחזיות צבאיות מצביעות שאיראן יכולה להחזיק במאגרים גדולים של מוקשים ימיים שניתן להפיץ במהירות במצר. גם הטכנולוגיות המודרניות, כולל כלי טיס המזועי והסירות הלא מאוישות, עשויות להקשות על פעולות טיהור המוקשים ועל הגנת הספינות.

רבים מהמומחים מודאגים שהמצרים יהיו שוב לזירה ימנית דומה למה שקרה במהלך "מלחמת הספינות" בשנות השמונים, אך עם השלכות וסכנות הרבה יותר גדולות.