כיצד רשתות חברתיות קוראות את המחשבות שלך?

סעדה ניוז - בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים היום, השאלה אינה "האם רשתות חברתיות מרגלות אחרינו?", אלא "עד כמה רשתות אלו מכירות אותנו טוב יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו?". העולם חי תחת מה שמכונה "קפיטליזם מעקבי", שבו הנתונים הם הנפט החדש, והפרטיות היא המחיר שאנחנו משלמים על שירותים "חינמיים" לכאורה.

פיצוח קוד "הריגול" הטכנולוגי.. המיקרופון או האלגוריתם?

האמונה הרווחת כי האפליקציות מקשיבות לשיחות שלנו באמצעות המיקרופון היא "חצי אמת". טכנית, מחקרים הוכיחו כי עיבוד מיליארדי שעות של שמע עבור כל המשתמשים דורש כוח מחשוב עצום שיגרום לסוללת הטלפון להיגמר מיד, אבל האמת המדאיגה יותר היא שחברות אינן צריכות לשמוע אותך.

הפלטפורמות תלויות ב"מיקוד חיזוי", על ידי מעקב אחרי המיקום הגיאוגרפי שלך, מהירות סיבובך על המסך, והזמן שאתה מבלה בהבנת תמונה מסוימת מבלי ללחוץ עליה, ויוצרות אלגוריתם "פרופיל" פסיכולוגי והתנהגותי עבורך.

אם אתה יושב עם חבר שחיפש "ציוד קמפינג", הקרבה של המיקום הגיאוגרפי שלכם גורמת לאלגוריתם להניח שאתם דנים בקמפינג, וכך מופיעות לך הפרסומות מיד, מה שנותן לך הרגשה שהיא "שמעה אותך".

טיקטוק תחת מיקרוסקופ

כאשר אנחנו מדברים על ריגול, השם "טיקטוק" בולט כמקרה מחקרי יוצא דופן, בסדרת חקירות מעמיקות שנערכו על ידי רשות השידור הבריטית "בי בי סי" (BBC), נחשפו פרטים טכניים המעוררים דאגה בנוגע לביטחון הנתונים הלאומיים והאישיים.

החקירות גילו, לפי בי בי סי, שטיקטוק משתמש במשתף דפדפן המובנה בתוך האפליקציה, וכאשר פותחים קישור חיצוני דרכו, האפליקציה נושאת טכנית את היכולת למעקב אחרי "הקלקות המפתחות", מה שמצביע על היכולת העקרונית למעקב אחרי כל מה שאתה כותב, כולל סיסמאות ופרטי כרטיסי אשראי.

כמו כן, דוחות הראו שהאפליקציה עוקבת אחרי תוכן "העתק והדבק" בטלפונים של המשתמשים באופן תדיר, שהיא פגיעה שיכולה לחשוף מידע רגיש מאפליקציות אחרות.

החקירות של בי בי סי התמקדו בקשר בין חברת "בייטדנס" הסינית לבין הממשלה בבייג'ינג. על אף הכחשות תדירות מצד החברה, דוחות חקירה איששו שקיימת גישה לעובדים בתוך סין לנתוני משתמשים במערב, דבר שגרם לאיסור האפליקציה בטלפונים של אנשי ממשלה במדינות שונות.

מנגנוני איסוף נתונים.. "הרוח הדיגיטלית"

הפלטפורמות משתמשות ב-4 צירים לאיסוף הנתונים שלך ולבניית "הילד הדיגיטלי שלך":

1- פיקסלי מעקב (Tracking Pixels): קודים בלתי נראים שהאפליקציות פייסבוק וגוגל ממקמות במיליוני אתרים. כאשר אתה קונה באתר בגדי נשים, הקוד הזה שולח לאותה פלטפורמה אות כדי לדעת בדיוק מה שמת בתיק הקניות שלך אך לא קנית.

2- מיפוי חברתי (Social Mapping): האלגוריתם מכיר את החברים והמשפחה שלך ואת תחומי העניין שלהם. הוא חוזה את הצרכים שלך על סמך התנהגות הקרובים אליך.

3- ניתוח מידע מטה (Metadata): גם אם לא פרסמת תוכן, הפלטפורמה יודעת את סוג הטלפון שלך, עוצמת השידור שלך, רמת הסוללה ורשת ה-WiFi שבה אתה משתמש, שזה מידע מספיק כדי לקבוע את המעמד החברתי שלך ואת מיקומך בדיוק.

4- סוחרי נתונים (Data Brokers): הפלטפורמות רוכשות נתונים עצומים מגורמים חיצוניים על הרפואה שלך, רכישות בסופר, והיסטוריה האשראי שלך, כדי לשלבם בקובץ הפרסום שלך.

האם פרטיות אפשרית היום?

המציאות המרה היא שהויתור על פרטיות הפך ל"חוזה חברתי" לא כתוב כדי להשתתף בחיים המודרניים. עם זאת, המודעות היא הנשק הראשון, טכנולוגיות כמו "שקיפות מעקב אפליקציות" בטלפוני אייפון, ושימוש בדפדפנים מוצפנים, תורמים לצמצום היקף הנתונים הנדלפים.

מלחמת חברות הטכנולוגיה היא אינה כדי לרגל אחר השיחות השוליות שלך, אלא כדי להחזיק את היכולת להנחות את ההחלטה הבאה שלך, בין אם לקנות חולצה, או להצביע למועמד פוליטי, או אפילו לאמץ רעיון מסוים.

כדי להחזיר חלק מהפרטיות שלך, אתה יכול לעקוב אחרי הצעדים הבאים:

לכבות את הארת המיקום המתמשכת: הנח לאפליקציות להשתמש במיקום "רק כאשר האפליקציה בשימוש".

לבדוק הרשאות המיקרופון: אין צורך שאפליקציית "מחשבון" או "אפליקציה קניות" גישה למיקרופון.

למחוק את היסטוריית המעקב: כנס מעת לעת להגדרות החשבון שלך בגוגל ובפייסבוק ומחק את "הפעילות מחוץ לאפליקציה".

המומחים היום טוענים כי הקרב האמיתי אינו על "פרטיות השיחות", אלא הוא קרב על "ריבונות מנטלית", כי העולם אינו מתמודד רק עם אפליקציות לתקשורת, אלא מול מערכת ההנדסה ההתנהגותית הגדולה ביותר שנודעה בהיסטוריה, שנוצרה במדויק כדי לפרק את הקודים הפסיכולוגיים ולנצל את נקודות החולשה האנושיות.

הריגול לא רק שאינו מתערב בסודות, אלא הפך לתעשייה של חיזוי, כי החברות אינן רוצות לדעת מה עשית אתמול בלבד, אלא רוצות להגדיר מה תעשה מחר, מה תקנה, ואפילו מה תרגיש. וכאשר האלגוריתם חוזה את רצונות הפרט לפני שהוא מכיר בהם, הוא אינו משרת אותו, אלא "שוכר" חלק מרצונו החופשי למען המפרסמים.

והנתונים הפכו להיות ה"צל הדיגיטלי" שמלווה את המשתמשים ברשתות החברתיות, וכל הקלקה או החלקה היא טביעת אצבע שהמשתמש משאיר בארכיון שאינו נשכח.

ולבסוף, השאלה שנותרת בראש כל משתמש: האם אנחנו שואבים את הטלפונים שלנו? או שאנחנו רק לוח שחמט באלגוריתם גדול שידע עלינו יותר ממה שאנחנו יודעים על עצמנו?

מקור: בי בי סי + אתרים נוספים