משעל: רוצים לשלול את נשק ההתנגדות ומ-legitimizirovat את המיליציות של הכאוס

סאדנואוז: אמר ראש המשרד הפוליטי של حמאס בחו"ל, خالد مشعل, שיש כאן פאראדוקס מוזר, כאשר באופן נועז וחסר רחמים רוצים לשלול את נשק الشعب הפלסטיני המגן על עצמו, בעוד שאקדחים של המיליציות המשטרתיות כמו "אבו שבאב" ודומיהם מתועדים, במטרה ליצור כאוס כדי למלא את הריק, בעוד שכמה חושבים שהעם הפלסטיני וכוחות ההתנגדות יוותרו להם את הזירה.

מישעל הוסיף במהלך דבריו בפורום אל-ג'זירה ה-17 המתקיים בבירת קטאר, דוחה, תחת הכותרת (הסוגיה הפלסטינית ואת האיזונים האזוריים): "אין ספק שאנחנו בפני מציאות קשה לאחר שנתיים ממלחמת ההכחדה, המלחמה הופסקה אך הסבל לא פסק, צורות התוקפנות וההפרות הישראליות לא חדלו בעזה ולא בגדה, וגם עדיין ההשתוללות הישראלית וניסיון הכוח והשלטון באזור נמשכים."

הוא ציין שסבל עזה כיום נמשך, ושהדרוש לאחר פתיחת המעבר ברפיח הוא הסיוע והקניית אפשרויות דיור והפסקת ההפרות הישראליות, וכל מה שקשור בדרישות של השלב הראשון. הוא המשיך: "אנחנו נכנסים לשלב השני עם כל השאלות הגדולות שלו ומה שקשור לנושאים של שלילת נשק, כוחות בינלאומיים, מועצת השלום, נסיגת הכיבוש מהקו הצהוב החוצה מעזה, ועוד שאלות גדולות אחרות."

משעל אישר ש حמאס ושאר השותפים בזירה הפלסטינית מעוניינים למצוא גישות ופעולה פוליטית בהתאם לחזון לאומי מאוחד, כדי למצוא פתרונות מעשיים לאתגרים ולסוגיות הגדולות, כדי להחזיר את עזה למצב הרגיל שלה וליישם גישה דומה בגדה המערבית.

הוא הסביר ש"הצפה ומלחמת ההכחדה על עזה הטרידו את העולם, וישנה שאלה לגבי פתרון לסוגיה הפלסטינית, והעולם התכנס לכך, והיו כנסים למדינה הפלסטינית, אבל מה לאחר מכן? ישראל ואמריקה וחלק מהצדדים רוצים להתייחס לעזה ולגדה כגיאוגרפיה מפוזרת וכעם ללא קשר או זהות לאומית."

משעל הדגיש את הצורך לנצל את ההצפה ומלחמת ההכחדה ולהעניש את הכיבוש על פשעיו, באומרו כי מהות הבעיה היא קיום הכיבוש, ואין פתרון לסוגיה הפלסטינית. הוא הוסיף: "הכרה של 159 מדינות במדינה הפלסטינית היא טובה, אך אינה מספיקה, והשאלה הגדולה היא כיצד נבנה את המדינה הפלסטינית למציאות על האדמה?".

הוא הבהיר שהפילוסופיה של ההתנגדות מבוססת על כך ש"כל עוד יש כיבוש, יש התנגדות, והיא זכות של העמים הכבושים, וחלק מהחוק הבינלאומי והחוקים השמימיים, כמו שהיא חלק מזיכרון העמים שהם מתגאים בו."

משעל ציין שלבים היסטוריים במסע ההתנגדות הפלסטינית, תוך שהוא מדגיש שאין זה נכון להתבונן בכל שלב בנפרד מההקשר הכללי שלו, והזכיר את מרד עזר الدين אל-קסאם בסוף העשרים, ואת הקרב על הקסטל בראשות עבד אל-קאדר אל-חוסייני בשנת 1948, ואת המרד הפלסטיני המודרני בשנת 1965, ואת הקרב על הכבוד בשנת 1968, ואת מלחמת אוקטובר 1973, ועוד שלבים שהעלו את רוח האומה.

הוא אמר שהכיבוש פועל עם מלחמותיו נגד עזה כי הוא לא רוצה שתהיה שם נקודה שבה יש תשתית להתנגדות או רצון חופשי, ואישר שהסוגיה הפלסטינית מבוססת על קבוע ומשתנה, "הקבוע הוא שבכל עוד היה כיבוש יש התנגדות, והמשתנה הוא צורות ההתנגדות - משנאה עד מרד ומאבק מזוין ודברים אחרים."