טיפול חדשני ומבטיח לשיקום השדה הוויזואלי אצל ניצולי שבץ

SadaNews - אלפי ניצולי שבצים מאבדים מדי שנה את היכולת לראות חצי מהשדה הוויזואלי שלהם, במצב הידוע בשם "הימיאנופיה", שבו צד שלם של הראייה נעלם לאורך הקו האנכי המפריד בין שני חצאים של השדה הוויזואלי. הפרעה זו מפריעה בצורה משמעותית לפעילויות היומיום. קריאה הופכת למאתגרת, נהיגה עשויה לא להיות אפשרית שוב, ואפילו הליכה במקום הומה אדם הופכת למשימה קשה.

גבולות הטיפולים הזמינים כיום

על אף ההשפעה הגדולה של "הימיאנופיה", אין טיפולים שיכולים לשחזר בצורה יעילה את החלק האבוד מהראייה; רוב ההתערבויות הנוכחיות מתמקדות בלעזור למטופלים להסתגל לפער במקום לשחזר את היכולת הוויזואלית. תוכניות השיקום שמטרתן להביא לשיפור כלשהו דורשות הכשרה אינטנסיבית שנמשכת חודשים, ולרוב התוצאות שלהן מוגבלות.

את האתגר הבסיסי ניתן לייחס לאופן שבו המוח מתקשר בתוך המערכת הוויזואלית; במצב הנורמלי, הקורטקס הוויזואלי הראשוני והאזור הטמפורלי האמצעי האחראי על תפיסת תנועה פועלים בהרמוניה, ומחליפים מידע דרך קצבים חשמליים מדויקים הידועים בכינויהן של גלי מוח, אך השבץ יכול לאבד את יכולת הפעולה המתואמת של אזורים אלה, מה שמוביל להפרעה בעיבוד המידע הוויזואלי.

מחקרים קודמים הצביעו על כך שהגירוי הלא ניתוחי של המוח עשוי לסייע בהגדרות של התדרים הללו ולשפר את התקשורת בין האזורים הוויזואליים ולתמוך בתהליך ההחלמה. בהתבסס על כך, צוות בראשות פראידהיים הומל מהמכון "Neuro - X" באוניברסיטת "EPFL" השוויצרית, בדק טיפול חדש המשלב הכשרה ויזואלית מותאמת וגירוי מוחי רב נקודתי כדי לשחזר את פעילות העצבית ולשפר את ההחלמה אצל מטופלי הימיאנופיה.

ארגון מחדש של העיבוד הוויזואלי

בניסוי קליני כפול סמיות ומבוקר עם תרופה דמה, הראו החוקרים אסתיולה רוון ומיקלה פיבלוואה עם עמיתיהם כי השיטה הכפולה הזו יכולה להביא לשיפור ניכר בתפקוד הוויזואלי גם אצל מטופלים שנפגעו מזה שנים רבות.

הומל מתאר את הפרויקט הזה כהחלה של האסטרטגיה החדשנית הראשונה המתבססת על גירוי מוחי דו-מוקדי המחקה את האופן שבו המוח פועל באופן טבעי, במטרה לחזק את הפונקציות הוויזואליות אצל מטופלי שבץ מוחי. הצוות גם זיהה גורמים הקשורים לתגובה לטיפול, מה שעלול להניח את היסודות לקביעת אינדיקטורים ביולוגיים שיעזרו בבחירת המטופלים המתאימים ביותר לטיפול.

איך התרחש הניסוי?

בעוד הממצאים הראו כי מתודולוגיה זו אפשרה שיפור משמעותי מאוד בביצועי התפיסה, בשלב המאוחר, 16 מטופלים שסבלו מ"הימיאנופיה" השתתפו בניסוי. המשתתפים עברו הכשרה על משימה לגילוי תנועה שעוצבה כדי להפעיל את הקצה המפריד בין החלק הוויזואלי לחלק הנפגע בשדה הראייה. במהלך האימון, המטופלים קיבלו גירוי מוחי באמצעות זרמים מתחלפים מרובי תדרים (cf - tACS), שהיא טכניקת שימוש בזרמים חשמליים בעוצמה נמוכה כדי להתאים את הזמנים של גלי המוח ולתמוך בפונקציות הקוגניטיביות.

החוקרים שאפו לסנכרן את הקצבים הנוירולוגיים בין הקורטקס הוויזואלי הראשוני לאזור הטמפורלי האמצעי, באמצעות החלת תדרים שונים על כל אזור כדי לדמות את סגנון התקשורת הטבעי, כולל גלי "אלפא" בתדר נמוך על הקורטקס הוויזואלי וגלי "גאמה" בתדר גבוה על האזור הרגיש לתנועה. הסגנון "הקדמי" הזה משקף את זרימת המידע הרגילה מלמטה למעלה במהלך העיבוד הוויזואלי, ועוזר בשחזור התקשורת אחרי השבץ.

שיפור ניכר בהבנת התנועה

המטופלים שקיבלו את הסגנון הקדמי של "cf - tACS" הראו שיפור גדול הרבה יותר ביכולת להבין תנועה בהשוואה לאלו שעברו לסגנון ההפוך. גם אזורי הראייה שלהם הורחבו באופן מוחשי, במיוחד באזורים המיועדים במהלך האימון. כמה מהמטופלים דיווחו על שיפורים משמעותיים בחייהם היומיים.

תמונות המוח ונתוני ה-EEG אישרו את הממצאים הללו והראו שחזור התקשורת בין הקורטקס הוויזואלי לאזור הטמפורלי האמצעי. כמו כן, הבדיקות הראו עלייה בפעילות באזור הטמפורלי האמצעי לאחר הגירוי. הכמות הגדולה ביותר של השיפור הייתה אצל המטופלים ששמרו על כמה קשרים עצביים חלקיים בין השניים, מה שמעיד על כך ששימור חלקי של מעגלים אלו יכול לתמוך בתהליך ההחלמה.

מחקר זה מראה שהכוונה של מעגלי מוח ספציפיות על ידי גירוי מתואם בהשראת מנגנונים מוחיים יכולה להחיש בצורה בולטת את השפעת ההכשרה הוויזואלית. אם תוצאותיו יוכיחו את עצמם בניסויים גדולים יותר, ייתכן שהגישה הזו תהפוך לטיפול מהיר ונוח יותר עבור מטופלי שבץ המוח הסובלים מ"הימיאנופיה".