סוד "הפופוליזם המושך" שהשקיע מאנדאני כדי לסכם את ניו יורק

סאדן יווז - שיחה שערך העיתון ניו יורק טיימס בין אנליסטים פוליטיים מובילים, בהם פרנק ברוני, שרה אנדרסון, ונייט סילבר, הציגה את תווי הנוף הפוליטי האמריקאי לאחר הבחירות האחרונות בעיר ניו יורק ובמדינות ניו ג'רזי ווירג'יניה, עם דגש מיוחד על מעמד הנשיא דונלד טראמפ בתוך המפלגה הרפובליקנית.

כמו כן, השיחה נגעה במחלוקות הקיימות בתוך המפלגה הדמוקרטית בין הזרם הפרוגרסיבי בראשות דמויות חדשות, כמו ראש עיריית ניו יורק החדש זהראן מאנדאני, והזרם המרכזי המיוצג על ידי דמויות כמו אביגיל ספנברגר ומיקי שריל, שזכו בתפקיד המושלים של מדינת וירג'יניה וניו ג'רזי בבחירות האחרונות למושלים.

הדיון מתחיל בהערה סרקסטית מצד ברוני על ניסיונם של חלק מהפוליטיקאים הרפובליקנים לחקות את טראמפ בהתנהלותו הפופוליסטית, כמו הופעתם במסעדות מזון מהיר כדי למשוך את הבוחרים הרגילים.

טראמפ אינו ניתן לחיקוי

שרה אנדרסון טוענת כי ניסיונות אלה אינם מצליחים כי "טראמפ אינו ניתן לחיקוי", הוא נהנה מיכולת ייחודית לפנות לאינסטינקטים התרבותיים והפוליטיים של הבוחרים הלבנים מהשכבות העובדות.

עם זאת, אנדרסון מציינת כי מהות הצלחתו אינה טמונה בהופעה הפופוליסטית אלא בהבטחה שהוא מעניק לבוחרים שהם יוכלו לחיות בביטחון ובמחירים סבירים, מה שצריך להיות במוקד הנאום של כל פוליטיקאי השואף לזכות באמונם.

לאחר מכן, ברוני עובר לדבר על תוצאות הבחירות בניו יורק, שם זכה מאנדאני במשרת ראש העיר, והפך להיות מוסלמי ראשון והצעיר ביותר שמחזיק במשרה זו במשך למעלה ממאה שנה.

ברוני שואל על המודל שעל המפלגה הדמוקרטית לאמץ ברמה הפדרלית: האם זהו המודל הפרוגרסיבי המיוצג על ידי מאנדאני, או המודל המרכזי המגולל דמויות מתונות כמו ספנברגר ושריל?

נייט סילבר: מאנדאני הצליח להתגבר על הטיות רחבות בעיר מגוונת פוליטית וגזעית, אם כי חלקים ממנה כיוונו לטרמפ בבחירות 2024

הפופוליזם המושך

אנדרסון משיבה כי הרפובליקנים לועגים לעליית מאנדאני ומצפים שהתעדמות בגישתו תוביל לירידת הדמוקרטים, אך היא מזהירה מפני הפחתת ערכו, הוא מחזיק בכישרון רטורי מרהיב, ומסוגל להפעיל את מה שהיא מכנה "הפופוליזם המושך" המשלב בין כריזמה לתקשורת ישירה עם הציבור.

והיא רואה כי הבוחרים, במיוחד אלה שטראמפ ניסה לזכות בהם, הפכו להיות מוכנים יותר להתעלם מעמדות פוליטיות קיצוניות אם הם חשים כי המועמד יכול לספק תוצאות מוחשיות.

נייט סילבר מוסיף כי הוא מתפעל מכישורי מאנדאני הפוליטיים, שכן הוא הצליח להתגבר על הטיות רחבות בעיר מגוונת פוליטית וגזעית, אם כי חלקים ממנה כיוונו לטראמפ בבחירות 2024.

סילבר מציין כי סקרים מראים כי רבים מהאמריקאים עדיין מהססים בבחירת מועמדים מוסלמים, מה שעושה את ניצחונו של מאנדאני להישג בולט. אך הוא מציין גם כי קמפיין המושל לשעבר אנדרו קואומו היה חלש מאוד ועזר לעליית מאנדאני.

סילבר רואה כי הנתונים הניסויים מראים בבירור כי מועמדים מרכזיים משיגים תוצאות טובות יותר בבחירות, כל עוד התנאים שוויוניים.

בניגוד לקמלה האריס

והוא מוסיף כי קיום זרם פרוגרסיבי בתוך המפלגה אינו בהכרח שלילי, כל עוד הוא מיוצג בדמויות חכמות וצעירות כמו מאנדאני, המסוגל לקיים אינטראקציה עם דעת הקהל לשנות את עמדותיו הקודמות בפתיחות, בניגוד למה שעשתה המועמדת הנשיאותית הקודמת קמלה האריס, שהתקשתה לשכנע את הבוחרים בכנות השינויים הפוליטיים שלה.

ברוני, רואה כי הדמוקרטים לא יאמצו את המודל של מאנדאני במלואו, אך הם יבינו את החשיבות של האנרגיה והחיוניות שהוא מייצג, והצורך במועמדים שיש להם כריזמה ונוכחות תקשורתית חזקה, במיוחד בתקופה שמנוהלת על ידי מדיה חברתית.

הוא מזהיר כי המפלגה הדמוקרטית, למרות הצלחותיה האחרונות, עלולה להגיע למסקנות שגויות שיביאו לטעויות אסטרטגיות, ומצביע על סדרה של החלטות קטסטרופליות שקיבלו הדמוקרטים בשנים האחרונות בשל קריאה שגויה של התוצאות בבחירות.

סיכון של עודף ביטחון

סילבר מסכים שיש סיכון מהעודף ביטחון, כפי שקרה לאחר הבחירות באמצע הקדנציה בשנת 2022 כאשר הדמוקרטים השיגו תוצאות טובות מהצפוי, והם האמינו כי הביצועים של הנשיא לשעבר ג'ו ביידן היו מספיקים כדי להמשיך לקדנציה שנייה, דבר שהפסיק את הדיון על רענון ההנהגה.

הוא מדגיש כי הוא מעדיף לעבור לבחירות פרימריות תחרותיות בתוך המפלגה, כי הבוחרים הדמוקרטיים, בניגוד לרושם הכללי, פועלים באופן רציונלי יחסית וחושבים על "היכולת להיבחר" באותה מידה שהם חושבים על סוגיות אידיאולוגיות.

אנדרסון רואה כי הבסיס הדמוקרטי, למרות נטייתו לשמאל בהשוואה לבוחר המרכזי, עדיין סבירה יותר מהבסיס הרפובליקני שאיפשר עליית מועמדים קיצוניים במהלך מה שמכונה תקופת "מפלגת התה", דבר שהשקיע הרבה הזדמנויות בחירות.

שני המפלגות בניסיון קשה

והיא מוסיפה כי הבוחרים המשתתפים יותר בבחירות הפרימריות של המפלגה הדמוקרטית הם עצמם שתמכו בג'ו ביידן בשנת 2020, כלומר שהם עדיין נוטים לפראגמטיות ולא לקיצוניות אידיאולוגית.

השיחה מסכמת כי לשני המפלגות האמריקאיות יש מבחן קשה: הרפובליקנים מחפשים חלופה שתסתיר את טראמפ בהשפעתו העממית מבלי לחזור על מהומה הפוליטית שלו, בעוד שהדמוקרטים מנסים לאזן בין הכוח המושך של דמויות חדשות מהזרם הפרוגרסיבי לבין דרישות הריאליזם הבחירתי.

במסגרת זו, נראה כי הדמוקרטיה האמריקאית נכנסת לשלב של רה-definition של השיח שלה ודמויות ההנהגה שלה, בעידן שבו כללי התקשורת הפוליטית והקטגוריות החברתיות משתנים במהירות חסרת תקדים.

מקור: ניו יורק טיימס