טלגרף: המערב מתעלם מהברית המסוכנת שעושה שינוי פנימי באיראן

סדנואוז - מאמר בעיתון טלגרף הבריטי חשף שינויים עמוקים ומסקרנים בתוך מבנה השלטון באיראן, ובפרט בתוך משמרות המהפכה האיראניים, כאשר הכותבים סבורים שהמערב עדיין מתעלם משינוי מסוכן שמתרחש בלב המערכת, בראשות ברית בלתי מוצהרת בין דמויות ביטחוניות וצבאיות משפיעות שיכולה למפות מחדש את מאזן הכוח בתוך תהרן.

מאמרם של הכותבים קשרה ערבי וסעיד גולקר בעיתון מתבסס על רעיון מרכזי המצביע על כך שההערכות המערביות לגבי המצב באיראן, במיוחד לאחר השינויים המנהיגותיים האחרונים והיעדרו של המנהיג העליון עלי ח'מיני - שהובטל בראשית המלחמה האמריקאית-ישראלית על איראן - ולאחר מכן היעלמות בנו וממשיכו מזרע מכניס, נשארות שטחיות ולא מדויקות בהבנת מרכזי הכוח האמיתיים.

בהתחלה דובר על כך שנשיא הפרלמנט מוחמד בגר קאליבאף הפך ל"האיש החזק" החדש באיראן, אולם המאמר הלך טוען שהתמונה הזו מטעה, וקאליבאף למעשה נתון להדרה הולכת ומתרקמת בתוך מעגלי ההשפעה, והוא סובל מאובדן אמון גם בתוך רשתות המשמרות המהפכה עצמן.

מנגד, עולה שמו של אחמד וחידי כמלך החדש בפועל של המשמרות המהפכה, דבר שמאשר - לפי המאמר - מקורות מודיעיניים מערביים, אך וחידי על אף מעמדו המרכזי, מתמודד עם אתגר יסודי הנובע מחוסר בסיס השפעה מבוסס בתוך הדורות הצעירים של המשמר והבסי', במיוחד לאחר שהיה הרחק מניהול ישיר בשנים האחרונות בשל תפקידים ממשלתיים.

חזרת ג'עפרי

כאן נכנס אלמנט חשוב ומורכב יותר לתמונה, המיוצגת בחזרת האלוף לשעבר מוחמד עלי ג'עפרי למעגל ההשפעה - לפי המאמר - שכן ג'עפרי נחשב לאחד מהאדריכלים המובילים של השינוי האסטרטגי במשמרות המהפכה במהלך שנות ניהולו הקודמות, שכן הוא פיקח על השינוי המבני דרך הדה-מרכזיזציה, והדגם הזה אפשר למשמרות להתאים את עצמן למלחמה ולהפרעות פנימיות.

גם לג'עפרי היה תפקיד מרכזי בהקמת אגפי המודיעין וביכולות הסייבר ופיתוח שיטות שמן בלתי אחידות, כמו גם בפיקוח על דיכוי ההפגנות הגדולות שהרעידו את המערכת בשנים 2009 ו-2017-2018, לפי הכותבים.

אך התפקיד החשוב ביותר של ג'עפרי - לפי המאמר - מתבטא בהקמת "המעגל האמצעי", רשת חברתית אידיאולוגית המיועדת לגייס צעירים נאמנים למערכת תוך כדי אלפי קבוצות קטנות המפוזרות בשכונות.

רשת זו, שצפויה לכלול מיליוני חברים, לא משמשת רק למטרות גיוס אידיאולוגי, אלא גם להשפעה על הבחירות והחדרת תזכיר פוליטי פנימי, דבר ההופך אותה לכלי השפעה מכריע בתוך המערכת האיראנית.

והדלפות והסקנות שהוזכרו במאמר מצביעות על כך שרשת זו שיחקה תפקיד בתמוך במועמדים מסוימים והשארת אחרים מחוץ לתמונה במהלך הבחירות, דבר הממחיש שינוי בכלי ניהול השלטון בתוך איראן, מהגופים המסורתיים לרשתות של ארגון חברתי עמוקות ונסתרות יותר.

ברית בלתי מוצהרת

בהקשר זה, המאמר רואה כי ברית בלתי מוצהרת החלה להתגבש בין אחמד וחידי ומוחמד עלי ג'עפרי, כאשר החליפו אינטרסים פוליטיים ואסטרטגיים, שכן וחידי זקוק למומחיות של ג'עפרי ורשתו הרחבה כדי להבטיח בסיס תמיכה בתוך המשמרות המהפכה והצעירים האידיאולוגיים, בעוד ג'עפרי מפיק תועלת מהמיקום הנוכחי של וחידי כדי לחזק את כוחו ולטפול על מתחרים שלו בראשם קאליבאף.

המאמר מתאר את קאליבאף כסמל לזרם "האליטה הפרגמטית" בתוך המערכת, אך בו זמנית הוא מוקף בחשדות לשחיתות והתנהגויות משפחתיות שאפיינו את דמותו, דבר שהפך אותו למטרה לביקורת מצד הדורות הצעירים הפרדיגמטיים יותר במשמרות.

ובסופו של דבר, המאמר מסכם כי הברית הזו בין וחידי וג'עפרי אינה מייצגת רק קירבה אישית, אלא משקפת שינוי עמוק יותר בתוך מבנה המשמרות המהפכה, המבוסס על עליית זרם אידיאולוגי יותר קפדני ומאורגן, התלוי בגיוס הצעירים והרחבת רשתות השליטה החברתית, במקום הביורוקרטיה המסורתית.

אם מגמה זו תצליח, איראן תחווה מעבר הדרגתי לדגם יותר מרכזי ואידיאולוגי בתוך המשמרות המהפכה, עם חיזוק הדורות הצעירים הקשוחים יותר, והידלדלות ההשפעה של הזרמים הפרגמטיים הישנים, דבר שיכול להשפיע לא רק על הפוליטיקה הפנימית, אלא גם על התנהגות איראן האזורית וכלים הביטחוניים והצבאיים שלה.

ובכך, המאמר מציע תמונה של איראן כאשר היא מסדרת מחדש את מרכזי הכוח שלה מבפנים בשקט, הרחק מכיסוי התקשורת המערבית המסורתית, אך בהתאם לדינמיקות שעשויות להיות יותר משפיעות על עתיד המערכת ויציבותה.