ראש אגף המודיעין הצבאית לשעבר בישראל מקשר את "הניצחון" ל"הגעה להסכם ולהקמת ממשלה חלופית בעזה"

סדא ניוז - ראש אגף המודיעין הצבאית לשעבר בישראל (אמן), תמיר היימן, טוען כי "הגעה לניצחון במלחמה נגד עזה" מחייבת "הגעה להסכם אסירים ודחיפה להקמת ממשלה חלופית בעזה", כך כתב במאמר שפורסם היום בשבת בערוץ 12 הישראלי; והטיל ספק בכך שהשגת שליטה בעיר עזה ומחנות האוכלוסייה באזור המרכז תוכל להוות "פירוק של המעוז האחרון של חמאס".

היימן כתב כי המושג "ניצחון" במלחמות המודרניות כבר אינו תואם ל"הכרעה מוחלטת", הוא מוגדר כ"השגת מטרות הקרב שהוגדרו מראש בעלות מקובלת ובמה שמשפר את המצב הביטחוני בטווח הארוך". בנוסף, הוא ציין כי הבנה זו מעוררת מחלוקות בישראל בין אלה הדורשים הכרעה מוחלטת נגד חמאס, כלומר לתעד את הארגון על ידי חיסולו, לבין אלה המסתפקים בהשגת המטרות העיקריות.

לפי המאמר שלו, המטרות שהציבה ישראל מאז תחילת המלחמה כללו "את פירוק שלטון חמאס בעזה, והסרת האיומים הצבאיים על תושבי ישראל, החזרת תחושת הביטחון, חיזוק ההרתעה, והכנת התנאים להחזרת האסירים". הוא ציין כי רוב מטרות אלו "אינן ניתנות למדידה", ומה שנותר במהות הוא "חיסול חמאס והחזרת האסירים".

הוא ראה כי חמאס כבר אינה מחזיקה ביכולות הקודמות, שכן "החטיבות והמנהיגות שלה פורקו, והיא אינה מנהלת קרב מאורגן", כשהצביע על כך שהיא הפכה ל"ארגון הפועל בשיטת מלחמת גרילה". הוא טען כי שליטה בשטח, כולל בעזה ומחנות המרכז, "אינה הכרעה כשלעצמה", אלא "רק חלק מתהליך ארוך שמטרתו למוטט את חמאס".

הוא טען כי חמאס "אינה עוד ארגון עם יכולות צבאיות מאורגנות כפי שהיה לפני השביעי באוקטובר". הוא הדגיש כי היא "איבדה את הייצור הצבאי שלה, את הכוחות הימיים והאוויריים שלה, בנוסף למבנה המנהיגות והשליטה שלה". והוא ציין כי היא עדיין מחזיקה "כמאה 10% בלבד מהמיליציה שלה, לצד כעשרה אלפים רובים ו-17 אלף לוחמים, רובם מגויסים חדשים חסרי ניסיון".

היימן ציין כי "הפלת שלטון חמאס דורשת מציאת תחליף אזרחי מתחרה", והזהיר כי היעדר תחליף כזה יוצר "מעגל סגור" המאפשר לארגון לשוב לשלוט "באמצעות שליטת על הסיוע ההומניטרי ויכולתו לגייס צעירים מעזה". הוא אמר כי "שבירת מעגל זה לא תתממש ברק באמצעות שליטה בעיר עזה".

באשר לאסירים, הוא ראה את המטרה ב"יצירת תנאים ש pressures על חמאס להעדיף הסכם על פני המשך הלחימה", והוא טוען כי התגמול העיקרי שיכולה ישראל להציע הוא "הוויתור על הישגים צבאיים מוגבלים בתוך הרצועה". אבל הוא תיאר את הדילמה הקיימת כדלקמן: "ככל שהצבא מתקרב להסכם, זה מובן בישראל כסימן להקדם להכרעה, ואז נדחה להגיע להסכם".

הוא אמר כי "המחיר שתקבל חמאס בהסכם האסירים יהיה ניתן להכיל. מחיר זה יתבסס בעיקר על וויתור ישראלי על הישגים הנובעים מהכיבוש הצבאי של שטחים בתוך עזה", ומדגיש כי "חיסול היכולות הסמכותיות של חמאס, בין אם בהיבט של תבוסתה כארגון או בהיבט של חיסול יכולתה לשלוט, ניתן להשגה בתנאי שיקם שלטון אחר המתחרה בה".

היימן כתב כי "ישראל שולטת היום ביותר מ-70% משטח הרצועה, והלחץ הצבאי במהלך השנה האחרונה הכחיש את חמאס לבקש הסכם ולהתפשר, אך כאן טמונה הבעיה: בכל פעם שמוביל הלחץ הצבאי את חמאס לוותר ולקרוא להסכם, זה נחשב בישראל כסימן חולשה שמעיד על קרוב ההכרעה - ולכן נאסר להסכים עליו, שכן התגובה משמעותה וויתור על ההכרעה 'בדיוק כאשר אנו קרובים מאוד לה' . וככל שחמאס חשה שהיא חזקה יותר, היא דורשת דרישות מוגזמות, וזה כמובן לא ניתן לקבל, וכך אנו מוצאים את עצמנו תקועים במעגל ללא שוליים".

המשיך ואמר, "המציאות המורכבת הזו, שהכנסנו את עצמנו למעגלים שלא נגמרים, חייבת להיפסק. יש להודות כי הביאנו את חמאס לנקודת הקרובה ביותר להכרעה, ושיצרנו את התנאים להסכם אסירים טוב, ואנו חייבים לדון ברצינות בהצעה להחליף את חמאס בשלטון אחר במימון ערבי-בינלאומי".

והוא הוסיף כי "אנו קרובים להשג את הניצחון יותר ממה שזה נראה לעין. כדי להשיג אותו אנו צריכים להגיע להסכם אסירים, ודחוף להקים ממשלה חלופית בעזה. כמו כן, אנו מחויבים להמשיך לשאוב את חמאס (לחזור להתמקדות בארגון) בקרב ללא סף מלחמה, לאחר הכרזת ניצחון".

הוא סיים את מאמרו באומרו כי על ישראל " להודות כי הגיעה אל המקסימום שניתן נגד חמאס", ושהתנאים הנוכחיים מאפשרים "להשיג הסכם טוב לאסירים ולהתחיל בצעדים להקמת ממשלה חלופית בעזה במימון ערבי-בינלאומי", והדגיש כי "ההכרעה הסופית עדיין רחוקה, אך היא מותנית בהקמת שלטון חלופי שמערער את חמאס ומונע את חידוש כוחה".