מצרים בין לחצים פנימיים לשינויים חיצוניים: כיצד היא מחדשת את מפת הגז?

כלכלה סדה- מצרים פועלת כיום ליישם אסטרטגיה מרובת היבטים כדי להבטיח את צרכיה מגז טבעי, בעידן של ירידה בייצור המקומי ועלייה בביקוש, במיוחד בתחום החשמל והתעשייה. התכנית כוללת ארבע חלופות עיקריות שמטרתן להקטין את התלות במקורות מסוימים, והן: האצת יבוא גז מקפריסין, עידוד הייצור המקומי על ידי גילויים חדשים, הרחבת מקורות האנרגיה המתחדשת, بالإضافة לייבוא גז נוזלי על אף עלות גבוהה.

זה קורה בזמן שבו נרשם במדינה גירעון שיא בגז. במהלך השנה שעברה צרכה מצרים כ-60 מיליארד מטרים מעוקבים של גז בשנת 2024, בעוד שהיא ייצרה 47.5 מיליארד מטרים מעוקבים, מה שאומר שהיא רשמה גירעון של מעל 12 מיליארד מטרים מעוקבים, על פי נתוני מכון האנרגיה ואתר נשיאות מצרים.

בשנת 2023 מצרים רשמה גירעון בגז של כ-3 מיליארד מטרים מעוקבים, לאחר שנרשם לה עודף של כ-4 מיליארד מטרים מעוקבים בשנת 2022.

ייבוא גז מקפריסין וישראל

על פי בכירים מצריים שדיברו ל"אל-שרק" לפני כן, הממשלה פועלת לחבר את השדות "כרונוס" ו"אפרודיטי" הקפריסאיים למתקני שדה "זוהר", עם כושר כולל של עד 1.3 מיליארד רגל מעוקבת ביום עד 2028, כאשר יחל לקבל כ-500 מיליון רגל מעוקבת ביום משדה "כרונוס" לפני סוף 2027. חלק מכמויות אלו יוזרמו לרשת הלאומית, בעוד שהשאר ייועד לייצוא.

מצרים מייבאת כיום גם כ-1.1 מיליארד רגל מעוקבת ביום של גז דרך צינורות מישראל, כאשר הכמות צפויה לעלות בהדרגה ל-1.2 מיליארד רגל מעוקבת ביום החל מינואר הקרוב, על פי הסכם מתוקן בין הצדדים שנחתם ביולי 2025 וימשיך עד שנת 2040. ההסכם כולל הגדלת הכמויות הכלליות בכש-4.6 טריליון רגל מעוקבת, בכפוף להרחבת התשתית.

גז נוזלי.. בחירה יקרה אך הכרחית

באותו הזמן, מצרים מתכוונת להמשיך בייבוא גז טבעי נוזלי עד שנת הכספים 2029-2030 כדי להבטיח את תפקוד תחנות החשמל, בעידן ירידת הייצור המקומי לכ-4 מיליארד רגל מעוקבת ביום, בהשוואה לצרכים המגיעים ל-6 מיליארד רגל מעוקבת. הממשלה חתם על הסכמים עם חברות בינלאומיות ביניהן "עראמקו סעודית" ו"טרפיגורה" ו"ויטול" לייבוא כ-290 משלוחים של גז בין יולי 2024 לשנת 2028, ומנהלת מו"מ דומה עם קטר על חוזים ארוכי טווח.

מַדְחַת יוֹסֵף, סגן ראש רשות הנפט המצרית לשעבר, ציין בשיחה עם "השרק" כי עלות ייבוא הגז הנוזלי נעה בין 14 ל-15 דולר לכל מיליון יחידות חום, בהשוואה לכ-7 עד 8 דולרים לגז המועבר מישראל דרך צינורות, וכ-4 עד 5 דולרים בלבד עבור גז המיוצר מקומית. יווסר תיאר כי הגז הישראלי כיום הוא הבחירה הזולה ביותר יחסית, אך הדגיש את הצורך לא להסתמך עליו כמקור בלעדי.

ויוסוף הסביר כי מצרים ממתינה להודעת פרטי ההסכם המסחרי עם קפריסין כדי להעריך את הכדאיות הכלכלית, ומדגיש שהעניין הוא "כלכלי ביסודו, ולא פוליטי", שכיוונון המקורות הוא הביטחונית הראשי לאבטחת האנרגיה.

מצרים משתמשת כיום בשלוש ספינות גז צפות בכושר כולל של 2.25 מיליארד רגל מעוקבת ביום, בעוד שספינה רביעית פועלת מנמל עקבה, וממתינה להגעת ספינה חמישית לנמל דמיאט. הספינות הללו מהוות רכיב אסטרטגי להבטחת האספקה, מאחר שמספקות גמישות במקרה של הפסקת זרימות מאחד מהשותפים.

שר הנפט המצרי לשעבר, אסמאעיל קמאל, אמר כי הספינות הצפות מייצגות קו בטיחות חיוני עבור מגזר האנרגיה, והסביר שלא תהיה הפסקה אפשרית באספקות יכולה להיות מואבת במהירות על ידי הגז הנוזלי. הוא הוסיף כי מצרים מעודדת את השותפים הזרים להגדיל את הייצור המקומי, ומצפה להסכמים חדשים עם הצד הקפריסאי.

הדרך לחזרה לייצוא מתחילה בתשלום חובות

צפוי שמצרים תוכל לחזור לייצוא גז טבעי בשנת 2027, על פי הצהרות מוקדמות של ראש הממשלה מוסתפא מדבולי. הוא אמר השבוע כי צפוי כי הייצור של גז במצרים יגיע ל-6.6 מיליארד רגל מעוקבת ביום עד שנת 2027, בהשוואה לייצור הנוכחי של 4.1 מיליארד.

קצב ייצור הגז החל לעלות מרמה של 3.2 מיליארד רגל מעוקבת, לאחר שהמדינה החלה לשלם חובות ומחויבויות לחברות זרות, שצברו במהלך משבר הדולר במצרים.

מדבולי הודה בכך ואמר: "העלאת הייצור של גז החלה לאחר ששולמו חובות אלו לשותפים זרים".

מצרים שילמה כמליארד דולר מחשבות חברות הנפט הזרות ביולי האחרון, כחלק מתכנית לסילוק חובות. הסכום שמשולם מעלה את סך התשלומים של מצרים מחובות לחברות הנפט הזרות המועסקות בתחום החיפוש והפקת הנפט והגז ל-8.5 מיליארד דולר מאז יוני 2024 ועד כה.

סך החובות הנוכחי עומד על 2.5 מיליארד דולר לאחר תשלום התשלום האחרון, על פי הצהרות קודמות של בכיר.

גמאל אל-קולייבי, פרופסור להנדסה נפט ואנרגיה, ציין שמצרים שואפת להשגת עצמאות עצמית בהקדם על ידי עידוד חברות זרות להגדיל את הייצור, וכי הרחבת האנרגיה המתחדשת תסייע בהקטנת הלחץ על הגז הטבעי. הוא אמר ל"השרק" כי ההשקה ההולכת ומתרקשת על אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח תסייע בהפחתת צריכת הגז בתחנות החשמל.

לפי אל-קולייבי, מצרים שואפת לכך שהאנרגיה המתחדשת תתפוס 42% מסך הכושר החשמלי עד שנת 2030, מחולקת כך: 22% לאנרגיה סולארית, 14% לאנרגיית רוח, 4% למרכזים סולאריים, ו-2% לאנרגיה הידראולית.

אל-קולייבי הדגיש כי כיוונון מקורות הגז הוא חשוב מאוד לאור השינויים האזוריים, אמר כי הנסמכות על מקור אחד לאספקה יכולה לחשוף את המדינה לסיכונים, וציין כי קהיר שואפת להגדיל את המשלוחים ממדינות שונות כמו קפריסין וקטר, במקביל לחיזוק הייצור המקומי, ובנוסף להמשך שיתוף פעולה עם השותפים הנוכחיים באזור.

תשתיות ותפקיד מצרים האזורי

מצרים מחזיקה בתשתיות מפותחות לייבוא ואחסון גז, שהחזרת תחנות ההקפאה לפעולה מלאה מחזקת את יכולת המדינה להגיב לשינויים בשוק, על פי וופא עלי, פרופסור לכלכלת אנרגיה. היא ציינה כי "קיומן של תחנות ההקפאה מעניק לקהיר משקל פוליטי וכלכלי באזור המזרח התיכון".

ועבד את ראש הממשלה ארצו כמרכז אזורי של אנרגיה באזור. הוא אמר השבוע: "יש לנו תשתית בסיסית גדולה משתי תחנות ההקפאה (אידקו) ו(דמיאט)".

היא הדגישה שהמעבר של מצרים לשימוש בספינות הצפות נבע מירידת הייצור המקומי, וכי צעד זה מייצג פתרון אסטרטגי המחזק את יכולת המדינה להתמודד עם שינויים, בין אם טכניים ובין אם פוליטיים, והדגישה שהשקעות בגז צריכות להתבסס על בסיס כלכלי ארוך טווח.

לפי נתוני בלומברג, הוצאות הייבוא של הגז הנוזלי והמוצרים הנפטיים של מצרים עלו בכ-60% בשנת 2025, והגיעו ל-20 מיליארד דולר, בהשוואה ל-12.5 מיליארד דולר בשנת 2024, מה שמעיד על גובה הלחצים שמצרים מתמודדת איתם.

מצרים חזרה לייצוא גז נוזלי בשנת 2019 לאחר שנים של הפסקה, הודות לייצור משדה "זוהר" העצום, אבל העבירה מחדש את עצמה לייבוא נקי בשנת 2024, לאחר ירידת הייצור מתחת ל-4 מיליארד רגל מעוקבת ביום, שהוא השיעור הנמוך ביותר מאז יולי 2016.

עאטיה עאטיה, דיקן הפקולטה להנדסת אנרגיה וסביבה באוניברסיטה הבריטית במצרים, הדגיש את החשיבות של גיוון מקורות הייבוא وعدم להסתמך על צד אחד, ציין כי המדינה נושאת בעומסים כספיים גדולים כדי לספק גז, אך שואפת לשמור על ביטחון האנרגיה הלאומית ולכסות את הצרכים של השוק המקומי.

בעידן העלייה בטמפרטורות והגברה בהסתמכות על מכונות הקירור, מצאה קהיר את עצמה בפני בחירה קשה: או להמשיך בייצוא הגז, או להבטיח אספקת תחנות החשמל מקומית. האירועים האחרונים מראים כי הממשלה נוטה להעדיף את הבטחת הצריכה המקומית על חשבון הייצוא, תוך שמירה על יחסים מאוזנים עם כל השותפים האזוריים בתחום האנרגיה.

ניתוח השוק והאפשרויות האסטרטגיות

מראה הגז במצרים מייצג בשאר חלבי, אנליסט בשוקי הנפט והאנרגיה ב"ארגוס" (Argus). הוא אמר ל"אל-שרק" כי האתגר הגדול ביותר בפני המדינה אינו נמצא רק בירידת הייצור, אלא במבנה העלויות ובהפצת מקורות האספקה". הוא הסביר כי "הגז המועבר דרך צינורות, כמו זה שנכנס מישראל, נשאר הזול ביותר בהשוואה לגז הנוזלי, אך הייצור המקומי הוא האפשרות הנפוצה ביותר כלכלית בטווח הארוך, אם ההשקעות יינתנו".

וחלבי סבר כי המשך ההסתמכות על מקור אחד מציב את המדינה בפני סיכונים פוליטיים וכלכליים, והדגיש כי גיוונון השותפים ומקורות הגז חייב להוות "בסיס מרכזי במדיניות האנרגיה", במיוחד לאור השינויים הגיאופוליטיים באזור.

הוא ציין כי החזקת מצרים ביחידות גז צפות נחשבת ל"קו בטיחות חיוני" המגביר את הגמישות של המדינה במענה לכל מצב חירום באספקות, ומעניק לממשלה מרחב זמנים ואפשרויות מבלי ליפול תחת לחץ האספקה החירום או שינויים בשוק.

וחלבי הוסיף כי החזרה לייצוא מותנית בסביבה השקעתית יציבה, ואמר כי "צעד תשלום החובות החל מתחיל להתחיל להניב פירות דרך עידוד תהליכים לחיפוש והגדלת הייצור בהדרגה", דבר המגביר את הסיכויים להשגת עצמאות ולחזור למעמד המייצא עד שנת 2027.

באופן כללי לגבי האנרגיה המתחדשת, הוא הדגיש שהיא "אינה תענוג אקלימי אלא עדיפות כלכלית", מכיוון שהיא תורמת להפחתת צריכת הגז בחשמל, דבר המאפשר להפנות את עודף הייצור לתעשייה או לייצוא.

מקור: الشرق