מצרים בין לחצי הפנים לשינויים בחוץ.. כיצד היא עוסקת בציור מחדש של מפת הגז?

כלכלת סאדא- מצרים פועלת כיום ליישם אסטרטגיה רב-גונית כדי להבטיח את הצרכים שלה מגז טבעי, על רקע ירידה בייצור המקומי ועלייה בדרישה, במיוחד במגזר החשמל והתעשייה. התוכנית כוללת ארבע חלופות עיקריות שמטרתן לצמצם את התלות במקורות מסוימים, והן: האצת הייבוא של גז מקפריסין, עידוד הייצור המקומי באמצעות גילויים חדשים, הרחבת מקורות האנרגיה המתחדשת, בנוסף לייבוא גז נוזלי למרות עלות גבוהה.

בזמן שיא דחתה המדינה חוסר רישמי בגז. במהלך השנה שעברה צרכה מצרים כ-60 מיליארד מטר מעוקב של גז במהלך 2024, בעוד שהיא ייצרה 47.5 מיליארד מטר מעוקב, מה שמעיד שהיא רשמה חוסר של יותר מ-12 מיליארד מטר מעוקב, על פי נתונים של מכון האנרגיה ואתר ממשלת מצרים.

בשנת 2023 רשמה מצרים חוסר בגז של כ-3 מיליארד מטר מעוקב, אחרי שהיא רשמה יתרה של כ-4 מיליארד מטר מעוקב בשנת 2022.

ייבוא גז מקפריסין ומישראל

על פי גורמים מצריים שדיברו עם "המזרח" לפני כן, הממשלה פועלת על חיבור שדות "קרונוס" ו"אפודיט" הקפריסאיים למפעלי שדה "זוהר", עם קיבולת כוללת שתגיע ל-1.3 מיליארד רגל מעוקב ביום עד 2028, עם תחילת קבלת כ-500 מיליון רגל מעוקב ביום משדה "קרונוס" לפני סוף 2027. חלק מהכמויות האלה ייזרמו לרשת הלאומית, בעוד שיותר מ-2.2 מיליארד רגל מעוקב ביום עד בינואר הקרוב בהסכם מתוקן בין הצדדים שנחתם ביולי 2025 ונמשך עד שנת 2040. ההסכם כולל הגדלת הכמויות הכוללות ב-4.6 טריליון רגל מעוקב, בכפוף להרחבת התשתית.

גז נוזלי.. אופציה יקרה אך חיונית

באותו הזמן, מצרים מתכוונת להמשיך לייבא גז טבעי נוזלי עד שנת הכספים 2029-2030 כדי להבטיח את תפקוד תחנות החשמל, על רקע ירידה בייצור המקומי לכ-4 מיליארד רגל מעוקב ביום, לעומת צרכים העומדים על 6 מיליארד רגל מעוקב. הממשלה חתמה על הסכמים עם חברות בינלאומיות, כולל "ארמקו הסעודית", "טרפיגורה" ו"ויטול" לייבוא כ-290 משלוחים של גז בין יולי 2024 לשנת 2028, והיא מנהלת משא ומתן עם קטר על חוזים ארוכי טווח.

מדחת יוסף, סגן נשיא רשות הנפט המצרית לשעבר, ציין בשיחה עם "המזרח" כי עלות ייבוא הגז הנוזלי נעה בין 14 ל-15 דולר למיליון BTU, לעומת כ-7 עד 8 דולרים עבור הגז המועבר מישראל בצינורות, וכ-4 עד 5 דולרים בלבד עבור הגז המיוצר מקומית. יוסף ראה שגז ישראל נכון לעכשיו הוא האופציה בעלת העלות הנמוכה יחסית, אך הוא הדגיש את הצורך לא להסתמך עליו כמקור יחיד.

יוסף הסביר שמצרים ממתינה להודעה על פרטי ההסכם המסחרי עם קפריסין כדי להעריך את הכדאיות הכלכלית, והדגיש כי השאלה "כלכלית בעצם, ולא פוליטית", וכי גיוון מקורות הוא הערובה העיקרית לביטחון האנרגיה.

מצרים משתמשת כיום בשלושה אניות גז צפות עם קיבולת כוללת של 2.25 מיליארד רגל מעוקב ביום, בעוד שאנייה רביעית פועלת מנמל עקבה, והיא ממתינה להגעת אנייה חמישית לנמל דמיאטה. אניות אלה נחשבות לגורם אסטרטגי בהבטחת האספקות, שכן הן מספקות גמישות במקרה של הפסקת הזרמות מאחד מהשותפים.

שר הנפט המצרי לשעבר, אוסמה קמאל, אמר כי האניות הצפות מהוות קו ביטחון חיוני למגזר האנרגיה, והסביר כי כל הפסקה אפשרית באספקה יכולה להת Compensate במהירות על ידי הגז הנוזלי. הוא הוסיף שמצרים מעודדת שותפים זרים להגדיל את הייצור המקומי ודיבר על ציפיות להסכמות חדשות עם הצד הקפריסאי.

הדרך לחזור לייצוא מתחילה בתשלום חובות

מצפים שמצרים תוכל לשוב כיצואן גז טבעי בשנת 2027, על פי הצהרות קודמות של רה"מ מוצפי מצביעי. הוא אמר השבוע שצפוי שהייצור בגז במצרים יגיע ל-6.6 מיליארד רגל מעוקב ביום עד שנת 2027, בהשוואה לייצור הנוכחי של 4.1 מיליארד.

קצב ייצור הגז החל לעלות מרמת 3.2 מיליארד רגל מעוקב, לאחר שמצרים החלה לשלם את חובותיה לחברות זרות, שהתרקמו במהלך משבר הדולר במצרים.

מודספאי גם הכיר בכך, ואמר: "העלאת ייצור הגז החלה לאחר תשלום החובות לשותפים זרים".

מצרים שילמה כ