מה שלא מצלמות מצלמות .. עדות חיה על חיי תושבי עזה!

SadaNews - כל מי שהכיר את פתחי סבאה, העיתונאי המנוסה ששיגע חיים בכל רגע, ידע שהוא מלא חיים, למרות מה שקרה לו ולמשפחתו ממחלות ודברים אחרים במשך שנים.

מה שכתב סבאה, הוא רק משהו פשוט מאחת הסבלות שלא נתפסות ולא מצולמות בעדשה במובן האמיתי והטראגי שלהן.

אנו מציגים לכם ב"SadaNews", את מה שכתב סבאה, תחת הכותרת: "אוהל המוות האיטי".

סבאה אומר במילים שיש בהן את הדיאלקט שכולל את המאפיינים של הפלסטיני: עברו יותר מחמישה חודשים מבלי שאכלנו בשר אדום, עוף, ביצים, מוצרי חלב, דגים, פירות או ירקות (מלבד מעט מאוד ירקות), ואין גבינות חוץ ממגוון או שניים שהוזמנו לפני כמה ימים.

עם עליית הטמפרטורה ל-34 מעלות צלזיוס (כמו 41 מעלות לפי אפליקציית מזג האוויר), ובמדד הלחות לכ-60%, אתה מרגיש באוהל שאתה מת ברוך ושנשמתך יוצאת מגופך בהילוך איטי, ושגופך מותש ונהרס ואינך יכול לעשות דבר, למרות שנדרש ממך להדליק אש לארוחת הבוקר והצהריים, רחמים על אשתך, שלא יכולה לשבת מול האש ששואבת כמו אש הגיהנום, לאחר הכביסה, כלים, ניקיון, ללוש את הבצק, לאפות אותו ועוד מגוון מטלות בלתי אפשריות.

הוא מוסיף בצער שמרגיש כל עזתי: אתה מרגיש שהעצמות שלך הפכו חלשות ושבירות והצליל של מפרקיך כמו רעש צירי הדלתות העץ הישנות, ואתה כבר לא רוצה לעשות דבר, אפילו לא לדבר, ואתה מרגיש מחנק וקשיים בנשימה, אתה הולך מדליק סיגריה מהסוג המגעיל ואתה מרגיש שאתה מחנק יותר, אתה מבקש מהבנתך לקנות אוכל ודברים לבית והוא אומר לך שאין לו מזומן (קאש) ועמלות המרת הכסף הגיעו ל-35% (בעבר היו 50%), אתה מרגיש עצב ורוגז ואי-נוחות שמאומה לא ישתנה או שיתכן שהופסקה הלחימה.

הוא ממשיך: בלילה אתה יושב ברחוב עם השכנים ומוצא אותם מספרים את בעיותיהם זה לזה, ואתה בעצם לא יודע למי להתלונן על צרותיך, וכל רגע אחד אומר "נשק" (האור הנפלט מהפצצות המפציצות), ואז אתה שומע רעש פיצוץ עצום מאוד בחאן יונס או ברפיח.

הוא ממשיך: אתה מחליט באמצע הלילה לחזור לישון ומוצא את אוהל הבד שורף חום כמו אם הוא עשוי מברזל ושמים עליו על כיריים, אז אתה חוזר לרחוב אולי תיתקל ברוח שמקררת אותך אבל אינך מוצא אותה, אז אתה שואל את עצמך האם זה ייתכן שוורד הייתה מחייכת אלינו כל הזמן וששרה עלינו שהרוח תעיף אותנו בזמן שאין בכלל רוח למרות שאנחנו קרובים לים.

הוא ממשיך עם כאב המלמד והכואב כמו כל עזתי: ומוצא אחד מתלונן לה' שירחם אותנו מהעינוי הזה ואחר אומר לו עדיף להתייסר בעולם מאשר להתייסר מחר (ביום הדין) ולהיות לך נחש מחליף בקבר שמכה אותך ותוריד אותך 70 אמות, ומוצא אחד שלישי אומר לו ה' לא יעניש אותנו ביום הדין כי ראה כמה שסבלנו במהלך מלחמה זו ועברו שנים רבות מאז מלחמות קודמות.

הוא ממשיך: אתה עוזב אותם ומחזיר לאוהל ומוצא אותו עדיין בוער ומפיץ חום, אתה מתמוטט על המזרן ומוצא אותו חם וכמובן שאין חשמל או מאוורר שיכול לעזור לך לישון, ואתה ממשיך להתהפך על המזרן כמו שיפוד בשר או עוף המצליפים על האש, אתה מתזכר שלא אכלת בשר במשך חמישה חודשים, ובמקום שבשר ועוף נכנסים אתה מרגיש הפכת לעוף צלוי על האש של חודש אוגוסט הלוהט.

הוא אומר: אתה מתזכר במה שכתבו רבים מהפלסטינים והערבים בפייסבוק וברשתות החברתיות על העמידה האגדית שלך ושאתה הר שלעולם לא יוכל לשאת מלחמה במשך חמש שנים או חמישים שנה, ואתה שומע אותם מהללים אותך ומזמרים על הסבל שלך ועל יכולתך לשאת, אז אתה מחייך לעצמך ואומר: באמת אני לא יכול להגיב על דבריכם ולא יכול לשאת את המשך המלחמה במשך חמישה דקות. ואז אתה מוצא את עצמך ישן מהכוח והעייפות ומקיץ לאחר שעה או שעתיים ומוצא את עצמך בוער בגיהנום וסחוף בזיעה שלך, ואתה מתזכר שכולם עזבו אותך מהמלחמה הראשונה והניחו לך להסתדר לבד ואתה מבין שהכאלה שכתבו בפייסבוק עכשיו ישנים במיטות רכות מתחת למזגן ויש להם חשמל, מים, אוכל, שתייה וכסף, אז אתה מרגיש זעף ונשמע לישון למרות שאתה לא רוצה.