מסמך עמדה: ההכרה במדינה פלסטינית היא חובה משפטית, פוליטית ואתית

סאדא ניוז - הוציאה יחידת תמיכת המו"מ במשרד ענייני המו"מ של אש"ף, מסמך עמדה הערכה לגבי ההכרה במדינת פלסטין בגבולות 4 ביוני 1967.

המסמך שב והדגיש כי ההכרה במדינה הפלסטינית היא חובה משפטית, פוליטית ואתית לחברות מלאה באומות המאוחדות.

המסמך ראה כי ההכרה במדינת פלסטין על קווי ה-4 ביוני 1967, עם בירתה ירושלים המזרחית, וקבלתה כחברה מלאה באומות המאוחדות אינה רק צעד שחיכה הרבה זמן, אלא חובה משפטית, הכרח פוליטי וחובה אתית. זה מגולם בעשרות של הסכמה בינלאומית על פתרון שתי המדינות, ומגSupported by law international robust. עם זאת, למרות התמיכה הפוליטית הרחבה, העם הפלסטיני עדיין שלל הכרה מלאה ושוב ושוב שווה בזכויות ריבוניות. המטרה של המסמך הזה היא לחזק את הצורך בהכרה דרך חקר היסודות המשפטיים שלו, ניתוח המצב הפוליטי הנוכחי, והבהרת הערך האתי והאסטרטגי של פעולה מיידית.

והבהירה כי מדינה המבוססת על זכויות: היסוד המשפטי של מדינת פלסטין באומות המאוחדות
בהתאם לאמנה של האומות המאוחדות, סעיף 4 קובע כי חברות פתוחה לכל מדינה אוהבת שלום, שמעוניינת ומסוגלת לעמוד בהתחייבויות האמנה.

ואמרה: הוכיחה מדינת פלסטין, שהוכרזה בשנת 1988 על ידי אש"ף, הנציג החוקי והיחיד של העם הפלסטיני, והוכרה על ידי 149 מדינות חברות באומות המאוחדות, את מחויבותה לסטנדרטים הבינלאומיים דרך ההצטרפות ביותר מ-100 אמנות והסכמים בינלאומיים. הבנק העולמי, صندوق המטבע הבינלאומי והאיחוד האירופי דירגו תמיד את המוסדות הציבוריים של מדינת פלסטין ככאלה שהם יכולים לבצע פונקציות של מדינה ריבונית. פלסטין שמרה על הישגים מוסדיים אלו למרות המגבלות המערכתיות הרחבות שמטיל הכיבוש הצבאי הישראלי הנמשך.

והוסיפה: תמיד הדגיש החוק הבינלאומי כי אין לגזול קרקעות בכוח. בהחלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות מספר 242 (1967) הדגישו עיקרון זה, וקראו לעזיבת הכוחות הישראלים מהשטחים הכבושים. עיקרון זה התחזק בהחלטה מספר 2334 (2016), אשר גינתה במפורש את הקמת ההתנחלויות על שטחים פלסטיניים כבושים, כולל ירושלים המזרחית, כ"נטולת כל לגיטימציה חוקית". יתרה מכך, ההחלטה הגדירה במפורש את כל הפעולות והמעשים הישראלים כבלתי חוקיים לפי החוק הבינלאומי. גם בית הדין הבינלאומי ציין, בדעתו היועצת בשנת 2004 לגבי חומת הסיפוח, ושוב בדעתו בשנת 2024 לגבי חוסר הלגיטימיות של הכיבוש הישראלי הממושך, כי פעולות ישראל בשטחים הכבושים מפרות את החוק הבינלאומי, וכל המדינות חייבות שלא להכיר בלגיטימיות כל מצב הנובע מהפרת חוקים אלה.

והמשיכה: הלגיטימיות של המדינה הפלסטינית מתבססת גם על החוק הבינלאומי, כפי שנראה בהחלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות מספר 181 (1947), שקראה לחלוקת פלשתינה המנדטורית לשתי מדינות - והייתה החלטת החלוקה היסוד המשפטי והתנאי שבגינו קיבלה ישראל חברות באומות המאוחדות. ההכרה בפלסטין על קווי 4 ביוני 1967 תשלם את המנדט הזה הלא ישן, ותבטיח את היישום של עיקרון השוויון בריבונות המצוינת באמנה של האומות המאוחדות בביצוע מתמיד ואינו מפסידן.

המשיכה: לעיתים קרובות מתייגים מתנגדי ההכרה בפלסטין כחברה מלאה באומות המאוחדות את סעיף (7) של הסכם אוסלו הזמני משנת 1995, האוסר על כל אחד מהצדדים לנקוט צעדים חד צדדיים לשנות את מצב הגדה המערבית, כולל ירושלים המזרחית ורצועת עזה, לפני תום המשא ומתן על המצב הסופי. עם זאת, סעיף זה הופרה בצורה שיטתית, לא על ידי פלסטין, אלא על ידי ישראל, הכוח הכובש. באמצעות פרויקט ההתנחלויות הרחב שלה, וסיפוח ירושלים המזרחית, ומדיניות הסיפוח המעשית ברחבי הגדה המערבית, והחזקת שליטה צבאית שם, והמצור המוטל על רצועת עזה, שינתה ישראל חד צדדית את הנוף החוקי והגיאוגרפי של האדמה הפלסטינית הכבושה תוך הפרה ישירה של התחייבויותיה.

ואמרה: לא רק שהפעולות הללו מפרות את ההסכמים הדו-צדדיים; אלא שהן מייצגות גם את ההכנה הדרגתית הבלתי חוקית להרחבת הריבונות הישראלית על אדמות שאינן שייכות לכוח השלטון הכובש. פעולות אלו פוגעות במידה רבה ביכולת להוביל לפתרון שתי המדינות המוסכם, ומפרקות את המסגרת שבה התנהלו השיחות על המצב הקבוע בראשונה. בהקשר זה, מדינת פלסטין קוראת למדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון הבינלאומית להדגיש כי כל אחת מהחזקות הטריטוריאליות הישראליות על חלק כלשהו מישראל אינה מגיעה בעקבות לחצים או מעשה צבאי או דרך מצבים שנוצרו בעקבות ההפרות של ישיבות ממוסדות האומות המאוחדות.

והוסיפה: ההכרה בפלסטין על קווי 4 ביוני 1967 אינה רק אפשרות פוליטית חד צדדית, אלא התאמה חזקה לחוק הבינלאומי, המושרשת בעקרונות האמנה של האומות המאוחדות.

אין שלום בלי צדק: מדוע מהווה ההכרה צורך פוליטי?

ואמרה כי היסוד הפוליטי להכרה בפלסטין כיום הוא דחוף וضروري. לאחר שלושה עשורים מהסכמות אוסלו, כשלו התהליכים הדיפלומטיים בחשיפת פתרון שתי המדינות דרך משא ומתן. ושזמן שמנהיגות פלסטינית שמרה על התחייבויותיה על פי ההסכמות הללו, ישראל שינתה לחלוטין את כיוון ההתפשטות האזרחית שלה באופן משיטתני וכוחני. מספר המתנחלים עלה מ-236,000 מתנחלים בשנת 1993 ליותר מ-740,000 מתנחלים עד לסוף 2024, וזה הביא לפירוק הקשרים הגיאוגרפיים של הגדה המערבית. נוסף לכך, הממשלה הישראלית פועלת להחילא תכני הסיפוח האמיתי על חלקים גדולים של הגדה המערבית, כולל חוקים המרחיבים את גבולות השיפוט המקומי שלה על השטחים הכבושים, כאשר פעולות אלה נחשבות להפרה ברורה של החוק הבינלאומי. הכנסת הישראלית אישרה לאחרונה ברוב של 71 חברים מתוך 120 על חוק המסייע בהחלת ריבונות ישראלית על הגדה המערבית ועל בקעת הירדן. ישראל, הכוח השולט, סיפחה את ירושלים המזרחית, בירת מדינת פלסטין העתידית, באופן חד צדדי, והציבה אותה תחת מדיניות של הנדסה דמוגרפית, גירוש, והכחשת נוכחות פלסטינית.

והוסיפה: רצועת עזה שנחנת מתקרבת לעולם של לא נצרך יוצרת כיום חורבן מרהיב לאחר מתקפה צבאית המשחיתה החלה באוקטובר 2023, שנרצחו בה יותר מ-59,000 פלסטינים ונפצעו יותר מ-143,000. מסיבות שונות, תושבים כָּרְעוּ את ההתקפות אקראיות הגרועות והעונש הקולקטיבי, ומותו הראשון שעדיין בא במגבלה להביא עזרה אנושית נאסרים. תפיסות אלו מצמדות שזמן אמת זה אינו במצב הנכון; אלא ישנו שלב תוך קריסה. כיסוי מתמשך להכרה בפלסטין הוא רק טוב להשיא את הכוח השולי ולהעמיק את המערכת של נגיעת תשתיות, ולמוטט את האפשרות להוביל peace real.

לכן, ההכרה במדינת פלסטין אינה מתחלפת עם המו"מ, אלא היא תנאי הכרחי להצלחה שלה. היא מחזירה את האיזון לתהליך חד צדדי על ידי הצבה שניהם באופן שווה חוקי ודיפלומטי. היא גם מדויקת את פתרון שתי המדינות כמסגרת הנכונה להסכם, ומשרטטת קו ברור לגידול הנוגש של הקרקעות והנכס הנטוע. ומועצת העצרת הכללית בשנת 2024, הקוראת למועצת הביטחון לשוב לטפל בבקשה פעמית של פלסטין להכרה מלאה, שפעלו 143 מדינות, ממחישה את ההתכנסות הבינלאומית על העמדה הזו.

והמשיכה: יתרה מכך, הכרה במדינת פלסטין על קווי 4 ביוני 1967 תסביר יסוד ברור וחוקי לכל מסלול עתידי של שינוי לאדמות, כפי שדרש הפלסטינים והישראלים לאחר הסכמות אוסלו, ואושרו על ידי הצעות שלום הבאות, כשהם מדברים בעקביות על כך שקווים אלו הם הוצאת ספר של ריבונות. ת Ife this will constitue a foundation for achieving lasting peace and prosperity in the region, preserving Palestinian geographic connectivity in the West Bank and maintaining political unity between Gaza Strip and the West Bank. It will also provide a legal and diplomatic framework for resolving long-standing disputes over natural resources, many of which Israel has exploited or reallocated unilaterally, in direct violation of international law and bilateral agreements.

הצורך המוסרי: העמקת הזכויות, וסיום הצביעות

ואמרה: מעבר לשיקולים המשפטיים והפוליטיים, המקרה להכרה מבוסס גם על צורך מוסרי חדש. העם הפלסטיני סבל במשך 77 שנה מהגירה, 58 שנה מהכיבוש הצבאי, וכמעט 18 שנה מהאגירה על עזה. הוא נשלל מזכויותיו הראשוניות המעוגנות ומוגנות על ידי המערכת הבינלאומית; כשכלליהן, החירות, השוויון, הכבוד והחירות. ההכרה במדינת הפלסטינים היא שהעונש שלו מחזיר את האנושיות שלו, ומדגיש כי החוק הבינלאומי חל באופן אוניברסלי, ולא מועדף.

והוסיפה: הפלסטינים עמדו תמיד על זכויותיהם דרך ערוצים שקטים ודיפלומטיים, הסכימו בתהליכי שלום ואיבדו מוסדות, קיבלו תעדו מכאיב על האמצעות. לא מדובר על כשל מוסרני אלא בכישלון הקהילה הבינלאומית לאכוף החלטותיה ולכנס את העונים עליה. את הפעולה המתמשכת הזו הוכה בעד שליטה מוחלטת בכל הסגנון.

הקוון התבולל חלויות פגיעות בין הלאומים ולחוץ גינו שאילת לאן זה יעשה מקום. במהלך בין כבוד מגעים גיאו-פוליטיים השיקו, היא זקוק שצורת לאמץ זאת עכרון אכזרי עד הצהרת החוקים של המחוקקות איננה גистов שעליה אמור להיות רגילה.

המשקל המהותי הזה מדבר על שלות אזורים, מגע הכותב בעצם יושב עלולם לאחד את ההגעה, למאני, דיני האפשרויות להנחיות מהות להבנה דו שיחית.

הכרה כפעולה אסטרטגית: חיזוק השלום ובחירה מחדש

ואמרה: ההכרה והקבלה של מדינת פלסטין באומות המאוחדות כמדינה מלאה אינה רק צעד סמלי, אלא יש לה השפעות משפטיות, דיפלומטיות ואסטרטגיות ממשיות. היא מאפשרת לפלסטינים להשתתף באופן מלא במערכת הבינלאומית, להגיע לבתי המשפט הבינלאומיים ולהשיג זכות גוף על הגנתם, ואחריות המוענקת למדינות ריבוניות. זה גם מחזק את כוח ההגדרה של ההחלטות כמו החלטת מועצת הביטחון מספר 2334 על ידי אפשרות פלארסטין להיכנס לחשיבה לאכפתית באינהוטם.

ואמרה: יתרה מכך, ההכרה מקלה את המעבר של השלטון הפלסטיני לכיוון הריבונות. ומאפשרת להעביר את תמיכת המזון מן החקירות האוניברסיטאיות והכחרות הקצרות אל בניית המדינה בטווח הארוך, תוך שימת דגש על ניהול הכנסות והגדרת הגבולות, רשות חוקיית ושירותים ציבוריים. התקה הזו מאוד הדרוש לתיאום וניהול הסכמים הפכיים ומשוררת על התנדבות על פרקטיקה.

הכרה: צעד הכרחי לעבר השלום

היא ראתה כי ההכרה במדינת פלסטין על קווי ה-4 ביוני 1967, עם בירתה ירושלים המזרחית, היא מחויבות משפטית, צורך פוליטי ובהירות מוסרית. זה אינו מטרה בפני עצמה, אלא התחלה של מסלול הוגן לעבר זכויות שוות ולשלום קבוע. הקהל הבינלאומי הדגיש את השג כאשר הן שפויות על פתרון שתי המדינות במשך עשרות שנים; וכעת עליהם לנוק אקטיבית. על ידי ההכרה בפלסטין, והענקת חברות מלאה באומות המאוחדות, מאשר העולם שהריבונות נגזרת מהחוק, ולא מהכוח, ושאין לשלול מעם את זכותו לחירות ולזכויות ההגדרה העצמית.