דו"ח: הממשלה וסחרור ההלוואות הבנקאיות הבלתי נגמרות על חשבון כלכלה שלמה מתנדנדת תחת נטל ההרס

-אנליסטים: הממשלה וסחרור ההלוואות הבנקאיות הבלתי נגמרות על חשבון כלכלה שלמה מתנדנדת תחת נטל ההרס

-ניהול המשבר הכלכלי במצב הנוכחי מאיים על יציבות המגזר הבנקאי ומתריע על השלכות כלכליות חמורות

-שאלה למחשבה: למה הממשלה אינה מחפשת פתרונות רחוקים מהבנקים אחרי שהלוואותיה עברו את 3.6 מיליארד דולר?

-דרישות למבנה מחדש של המערכת המנהלית של הרשות הפלסטינית וביצוע רפורמות כלכליות והחלטות נועזות

-קריאות לקיים קרב פוליטי וחוקי עם ישראל לשחרור כספי המע"מ במקום לחכות לבלתי נודע.

מיוחד ל"סדא ניוז": במשך שנים, הרשות הפלסטינית לא הגיבה להרבה מהעצות מצד המומחים בנוגע לצורך לייעל את המערכת המנהלית שלה, ולהפחית את עלויות השכר שטרפדו את "תחבולות" הרשות לפני השביעי באוקטובר 2023, כאשר עובדים במגזר הציבורי לא קיבלו את משכורותיהם המלאות מאז נובמבר 2022, מה שמעיד שהמשבר הכלכלי שהרשות הפלסטינית חווה אינו תוצאה של שנתיים וחצי של מלחמה, אפילו אם הוא העמיק את המשבר, אלא הוא תוצר של שנים של ניהול כספי ציבור והגדלת ההוצאות על אף הכנסות מוגבלות.

האפשרות הקלה בעלות סיכון גבוהה

ובכל זאת, הרשות הלאומית עדיין פונה לפתרונות "סחבת" בניהול ענייניה הפיננסיים על רקע המשבר המאיים על קיומה, כפי שנאמר על ידי שר האוצר ד"ר אסטיפאן סלאמה, שהממשלה ככל שנסגרו בפניה הדלתות, פנתה לאופציה הקלה שהיא הלוואה מהבנק, אפילו על אף אזהרות המומחים כי המתמשך במדיניות זו מאיים על יציבות המגזר הבנקאי ומסכן את יכולתו לשרוד, במיוחד לאור עליית הסיכונים הפוליטיים וחוסר המתן של ערבויות מספקות ופתרונות ברורים.

הבנקאים הלוו לממשלה יותר מהון המניות שלה

ואנליסטים וכלכלנים ציינו כי הגעת החוב הממשלתי לכדי 3.6 מיליארד דולר משמעותה שהבנקים הלוו למעשה לממשלה יותר מהון מניותיה המסתכם בכ-2.5 מיליארד דולר, ולכן אין להמשיך וללחוץ על הבנקים לקבלת הקלות בנקאיות לצורך מימון משכורות או אחרות, שכן זה כבר מהווה נטל על המערכת הבנקאית ומסכן את יציבותה. הם הדגישו כי הממשלה צריכה לחפש אופציות אחרות ולא להסתמך רק על העלאת החוב הממשלתי והגדלת ההלוואות מהבנקים, שכן לכך יש השלכות חמורות הן על יציבות המערכת הבנקאית והן על מחזור הכלכלה.

כלכלן אומר ל"סדא ניוז" שההלוואות הממשלתיות מהמערכת הבנקאית אינן משהו פתוח עד אין קץ, שכן יש לאמץ קריטריונים בנקאיים, במיוחד שהממשלה הפלסטינית חסרה כמה מהדברים המנוגדים לקריטריונים של באזל, שהם כללים בינלאומיים המנהלים את עבודת המערכות הבנקאיות ברחבי העולם כדי להבטיח את יציבותן, דוגמת הצורך שהגוף הממשלתי המקבל הלוואות יהיה מדינה בעלת ריבונות השולטת על משאביה, כמו גם הצורך בקיום בנק מרכזי, ותכנון המאזנים על ידי פרלמנט שנבחר, ואמר "הניהול הנבון של הסיכונים מצריך להפסיק להעניק הלוואות לממשלה לאור עליית הסיכונים הפוליטיים, במיוחד שההלוואות הללו לא נועדו לחזק פרויקטים יצרניים אלא לשלם משכורות. אין ממשלה בעולם שלוקחת הלוואות במטרה לשלם משכורות, אלא הלוואות צריכות להיות לקידום פרויקטים פיתוחיים או יצרניים".

המומחים מאמינים כי חציית החוב הציבורי הממשלתי את 130% ביחס לתוצר המקומי הגולמי, והגעה של הלוואות הממשלה ועובדיה לכדי (5) מיליארד מתוך כ-(12) מיליארד דולר הקלות שניתנות מפעילה את האור האדום במערכת הבנקאית כדי להילחם ולמנוע הפרעות חמורות בקיום פעולתיה הבנקאיות והתפעוליות, ומה שמושך לאחר מכן הפרעות נרחבות אינן רק כלכליות או כספיות אלא גם חברתיות ופוליטיות כפי שקרה במדינות רבות ברחבי העולם, כולל השכנות שבהן קרס הכלכלה הלאומית לחלוטין ונפגעו האחידות החברתית והפוליטית אחרי שנפלה האמונה במערכת הפיננסית והבנקאית, שהייתה הקש ששבר את גב הגמל, והניעה אנשים, אפילו את המולך תחתיהם, לסדר מחדש את שורותיהם החברתיות והפוליטיות.

והוא מוסיף "בפלסטין המערכת הבנקאית עדיין נהנית ממחוסן ויציבות, ומצבנו הכללי טוב יותר ממדינות ערביות אחיות, אך המשך הממשלה בקבלת הקלות בלי ערבויות להחזר עשוי להוות סיכון חמור". הוא מדגיש שמתן לממשלה ולעובדיה ולחברות המספקות לה שירותים אחוז גבוה מההקלות פירושו להחמיץ את מחזור הכלכלה ממתן הקלות שצפויות ללכת לתמוך בפרויקטים יצרניים".

דרישה לפתרונות מעבר למגזר הבנקאי

והמומחה דרש מהממשלה לחפש פתרונות אחרים הממוקמים מחוץ למגזר הבנקאי, בראשה של שיפוט המערכת המנהלית שלה כדי להפחית הוצאות, וכן לקבוע תקרה על המשכורות הממשלתיות, ואולי אף להעניק חופשות ללא תשלום לקטגוריות תעסוקתיות כמו שעשו מדינות אחרות עד לסוף המשבר, ובין המדינות האלו ניתן למנות את ארצות הברית ששולטת על העולם פוליטית וכלכלית וצבאית, כמו כן לחפש יעוד של מגזרים ממשלתיים או מכירת נכסים בבעלות המדינה.

כמו כן, הוא הדגיש את הצורך שלא להמר על העתיד ולהמתין ל"בלתי נודע", קורא לרשות הפלסטינית לנהל קרב פוליטי וחוקי עם ישראל כדי לגייס כספי המע"מ שכן הם מהווים שליש מהכנסות הקופה הציבורית, ואין לרשות שום אפשרות להמשיך להעניק שירותים בסיסיים לאזרחים בלעדיהם.

אזהרה מסיכונים מבניים על הכלכלה והמערכת הבנקאית

מנגד, אומר הכלכלן ד"ר سعيد סברי ל"סדא ניוז" שבצל המשבר הכלכלי החריף אותו חווה הרשות הפלסטינית, מתעוררת שאלה מהותית לגבי הסיכונים של המשך ההסתמכות על המגזר הבנקאי כמקור מרכזי למימון הגירעון הפיננסי.
ואומר "הבנקים הפלסטיניים שיחקו בשנים האחרונות תפקיד חשוב במתן הנזילות לממשלה באמצעות הלוואות והקלות קרדיט, דבר שתרם לשמירה על מינימום של יציבות פיננסית בזמנים קשים. אך המשך מגמה זו לאור התנאים הכלכליים הנוכחיים עשוי ליצור קבוצת סיכונים מבניים על הכלכלה ועל המערכת הבנקאית בעת ובעונה אחת".

ד"ר סברי מאשר שהסיכון הראשון הוא בارتفاع מידת החשיפה של הבנקים לחוב הממשלתי. ככל שכמות ההלוואות שניתנות לממשלה עולה, כך רגישות המגזר הבנקאי לסיכונים סודיים גדלה. הוא מציין שהיקף ההלוואות שהמערכת הבנקאית מעניקה לבנקים משקף את התפקיד הגדול ששיחק המגזר הבנקאי בתמיכה ביציבות הפיננסית בשנים האחרונות, אך בו בעת זה מעלה את הרגישות של הבנקים לכל התרסקות אפשרית במימון הציבורי או לעיכוב במימון.

מהסיכונים השני -לפי סברי- הוא קשור להשפעתו על מחזור הכלכלה. כאשר הנזילות הבנקאית פונה באופן גובר לבעיות הממשלה, יכולת הבנקים לממן את המגזר הפרטי, במיוחד את החברות הקטנות והבינוניות שמייצגות את עמוד השדרה של הכלכלה הפלסטינית, הולכת ופוחתת.

והוא אומר "הופעה זו ידועה כלכלית כתחרות המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי, כאשר הרחבת ההלוואות הממשלתיות מצמצמת את האפשרויות למימון הזמינות להשקעה ולייצור, מה משפיע לרעה על הצמיחה הכלכלית והזדמנויות העבודה".

והוא מציין כי המשך סגנון זה של מימון עלול להטיל לחצים נוספים על יציבות המערכת הבנקאית עצמה. הבנקים הפלסטיניים פועלים על בסיס ניהול הפעולות שלהם לפי קריטריונים מקצועיים טהורים ומבוססים על התחייבות לקריטריונים אלו, מה שמעניק להם את האמון שהקהל מעניק להם ובמיוחד בעלי הפיקדונות, כאשר הבנקים מסתמכים במידה רבה על יכולתם לנהל את רמות הנזילות שלהם בקפדנות כדי להשיג איזון מתוכנן היטב בין דרישות כל המעורבים מהם מפקידים, לווים ובנקים מחוץ למערכת.
נדרש לבצע רפורמות פיננסיות
  
באופן כללי, לגבי הפתרונות, אומר ד"ר סברי ל"סדא ניוז" שהרשות הפלסטינית צריכה לפנות לפתרונות שאחראים פחות על הלחצים במגזר הבנקאי ולא להעמיקם. זה מתחיל ברפורמות במימון הציבורי שכוללות שיפור היעילות של גביית מסים, והרחבת בסיס המס, נוסף על פיקוח על ההוצאות הציבוריות והכוונתן למגזרי ייצור שמניבים צמיחה והכנסות יציבות.

הממשלה יכולה גם לפעול על מנת לגוון את מקורות המימון באמצעות כלים חלופיים כגון אג"ח פיתוח או כלי מימון המיועדים לפלסטינים שמתגוררים בחו"ל ולמוסדות השקעה, מה שמאפשר למשוך חיסכון חדש מבלי להסתמך יותר מדי על הבנקים המקומיים. כמו כן ניתן לחזק את שיתוף הפעולה עם מוסדות פיננסיים בינלאומיים כדי לספק קווי מימון נגישים הקשורים לתוכניות רפורמה כלכלית.

סברי מאמין שבשביל האופק הבינוני, הפתרון היותר בר קיימא יישאר קשור לדרבון הצמיחה הכלכלית עצמה. ככל שבסיס הייצור יורחב ויגדלו ההכנסות המקומיות, יפחת הצורך להסתמך על הלוואות פנימיות. ובכך ניתן להפנות את הנזילות הבנקאית לכיוון תמיכה בהשקעות ובמגזר הפרטי, מה שמהווה בסיס ממשי לחיזוק היציבות הכלכלית והפיננסית בפלסטין.