הקרב בחודרמוט שוב: התחרות הסעודית-אמירתית ועליית התפקיד הפקיסטני

הגעת כוחות פקיסטניים לחודרמוט מהווה התפתחות שהחשיבות שלה חורגת מהמטרות הצבאיות הישירות שהוקצו להם בשטח; הפזורה הזו מתרחשת בהקשר אזורי רחב יותר המתאפיין בהאצה של שינויים גיאופוליטיים, ובגוברות חוסר הוודאות בנוגע לאיזון הכוחות העתידי במזרח התיכון, ובמאמצים המתרבים של שחקנים אזוריים לבנות מערכות ביטחוניות חדשות שיכולות להגן על האינטרסים שלהם בסביבה אסטרטגית המשתנה במהירות. מכאן, נוכחות פקיסטנית במזרח תימן משקפת מאמץ סעודי רחב יותר לחזק את השפעתו באזורים בעלי חשיבות אסטרטגית, במיוחד לאחר צמצום תפקיד האמירויות באזור, והגנה על משאבים כלכליים חיוניים, והקמת מבנה ביטחוני שיכול להתמודד עם אתגרים מתעוררים, החל מהתחרויות האזוריות ועד האיומים המכוונים לתשתיות האנרגיה ודרכי הסחר הימי.

לחודרמוט תפקיד חשוב בגיאוגרפיה של תימן וחצי האי ערב; היא הגדולה ביותר בין הממשלות בתימן, נמשכת מהגבול הסעודי ועד לים הערבי ומקיפה כמה מהמשאבים היקרים ביותר של המדינה מהידרוקربונים, ובכך מהווה צומת דרכים אסטרטגי המקשר בין ייצור אנרגיה, גישה ימית, והביטחון שמעבר לגבולות. מיקומה מעניק לכל גורם שפועל שם השפעה על המסדרים החשובים והמשאבים הכלכליים, תוך שהיא מספקת באותו הזמן פלטפורמה לעיצוב המערכת הפוליטית העתידית של תימן. לפיכך, מקבלי ההחלטות הסעודים רואים בחודרמוט הרבה יותר מאשר סתם מחוז תימני רחוק מהמרכז; המחוז פועל באופן גובר כאזור חיץ המגן על הכנף הדרומית של ערב הסעודית, ומאגר למשאבים כלכליים בעלי ערך אסטרטגי ארוך טווח, וזירה מרכזית שבה מתעצב חלוקת הכוח בתוך תימן.

חשוב לציין כי המספר המתקיים לגבי שליחת 50 אלף חיילים פקיסטניים לתימן (ההערכות נעות בין 10 אלפים ל-50 אלף) מצריך מעורבות של יחידות רבות הכוללות כוחות חיילים מכאניים, כוחות מיוחדים, יחידות הגנה אווירית, ואלמנטים של הנדסה צבאית ולוגיסטית, בנוסף לצוותי אימון ומדריכים צבאיים המיועדים להגן על מתקנים אסטרטגיים ולבצע אבטחה בשדות תעופה ובשדות נפט ומרכזי פיקוד. כמו כן, השיח על כוח בגודל כזה מציע במובנים רבים את היכולת הגיוסית שבידי פקיסטן בהתאם לשותפות הבטחונית המתרקמת עם סעודיה, הרבה יותר מאשר משקף נוכחות בשטח שכבר קיימת, שכן גודל כזה של כוחות מהווה כוח המסוגל לנהל אזורים רחבים, להבטיח תשתיות חיוניות, ולתרום לבניית מערכות ביטחוניות מקומיות הקשורות לאינטרסים סעודיים במזרח תימן ובדרום חצי האי ערב.

באופן כללי, התעניינות סעודית גוברת בחודרמוט מתרחשת במקביל לתקופה שבה התחרות האזורית בתימן קיבלה ממדים חדשים; במיוחד לאחר שהסכסוך התימני התפתח מעימות מסורתי בין הממשלה לבין תנועת המרד לסכסוך רב-פנים הכולל את השבטים המקומיים, הכוחות האזוריים, התנועות הפוליטיות, כוחות הביטחון, ודעות מתחרות לעתיד המדינה, במיוחד האמירויות וסעודיה; דבר שהבליט את מזרח תימן כאחת הזירות החשובות להשפעה. ריאד שואפת לחזק את המוסדות והמבנים הצבאיים הקשורים לממשלה התימנית המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית, בעוד גורמים אזוריים אחרים שומרים על קשרים עם שותפים מקומיים שמרכזים את עדיפויותיהם על אוטונומיה בדרום, מבני שלטון מקומיים, והסדרים פוליטיים חלופיים. גישות מתחרות אלו יוצרות סביבה דינמית שבה ההשפעה תלויה בצורה הולכת ומתרקמת ביכולת לשמור על הביטחון, לנהל את השטחים, ולהגן על משאבים אסטרטגיים.

בהקשר זה, נוכחות החיילים הפקיסטניים ממלאת כמה מטרות מקושרות; ריאד משיגה מרכיב צבאי מקצועי המסוגל להגן על מתקנים רגישים, לתמוך בפיתוח הכוחות המקומיים המשתפים פעולה, ולתרום לשמירה על תשתיות האנרגיה בעלות הערך הכלכלי והגיאופוליטי הגדול. החיילים הפקיסטניים נהנים משנים רבות של ניסיון מבצעי, מבנים ארגוניים מבוססים, וניסיון בניהול גבולות ארוכים ושטחים נרחבים, ועם מוניטין טוב בתחום המקצוענות, דבר המאפשר להם לפעול ביעילות בסביבות רגישות מאוד. לכן, החלטת סעודיה להסתמך על פקיסטן משקפת את עומק הקשר המיוחד בין ריאד ויאסלאמאבאד; שכן שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות נמשך עשרות שנים, וכולל תוכניות הכשרה, תרגילים משותפים, משימות ייעוץ, תיאום מודיעיני, ושיתוף פעולה בטחוני רחב היקף, עם היכולת להעריך את המציאות הביטחונית בתימן כדי להכיר בהסדרים עתידיים ולתכנן תוכנית פעולה התומכת בברית. קצינים פקיסטניים השתתפו בפיתוח המוסדות הצבאיים, הביטחוניים והמודיעיניים של ערב הסעודית במשך דורות, בעוד הממלכה הערבית הסעודית תופסת מקום מרכזי בחשבונות האסטרטגיים של פקיסטן. עם הזמן, קשרים אלו התפתחו משיתוף פעולה דו-צדדי מסורתי לשותפות ביטחונית מקיפה המושרשת באינטרסים משותפים, בקשרים כלכליים, ובבנה משותפת ליציבות אזורית. התרחבות הקשר הזה באמצעות הסכמים בטחוניים חדשים חיזקה את תפקיד פקיסטן בתכנון האסטרטגי הסעודי, מה שהפך את יאלאמאבאד לאחת מהשותפות הבטיחותיות המהימנות ביותר של ריאד.

חשיבות שותפות זו עלתה במידה רבה עם כניסת המזרח התיכון למועד של מתחים בין איראן לבין ישראל וארצות הברית, וההתקפות האיראניות על מתקני המפרץ הפרסי; שכן המלחמה הבליסטית, פעולות drones, איומים סייבר והתקפות על תשתיות אנרגיה והשבתה של ניווט ימי, שינו את האיזונים של הביטחון האזורי, והבליטו את החשיבות של הגנה על תשתיות חיוניות מפני איומים המתקדמים באופן מתמיד. בתנאים הללו, התרחבו עדיפויות הביטחון הסעודיות כך שיכללו את הגנה על הרשתות הכלכליות, מערכות התחבורה, מתקני ייצור האנרגיה, ודרכי הים אשר כוללים את בסיס תוכנית השינוי הכלכלי של הממלכה. מכאן, יכולתה של פקיסטן לספק כוח אדם מאומן וניסיון מבצעי וכן יכולות הידברות מהירה הופכת אותה לשותפה אטרקטיבית במאמץ רחב זה להבטיח עומק אסטרטגי דרך זירות מבצעיות מרובות.

נוכחותם הגוברת של פקיסטניים בחודרמוט חושפת ממדים עמוקים יותר לתחרות הסעודית-אמירתית בתוך תימן, תחרות שהייתה במשך שנים אחד הקבצים הכי רגישים בתוך הברית ערבית; בייחוד, על אף שראיד ואבו דאבי נכנסו למלחמה התימנית בשנת 2015 תחת מטריית ברית עם מטרות משותפות המיועדות למאבק מול החות'ים ותמיכה בממשלה התימנית המוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית, נתיב המלחמה הצביע בהדרגה על הבדלים בידיעים בין השניים. סעודיה התמחתה בשמירה על אחדות המדינה התימנית ומוסדותיה הרשמיים כקריטריון הבסיסי לביטחון הגבולות הדרומיים שלה, בעוד האמירויות פנו לבנות השפעה מקומית עצמאית תוך תמיכה במבנים צבאיים וביטחוניים בדרום, בראשם המועצה המעברית הדרומית והכוחות הקשורים אליה, מה שמתאים לחזונן הביטחוני ולאינטרסים הכלכליים והימיים בדרום תימן.

מובן מאליו, הבדלים אלו שיקפו סדרה של משברים ועימותים בלתי ישירים בין הכוחות הנתמכים משני הצדדים, בין אם בסעדן, בשבא או במחוזות המזרחיים. במהלך החודשים האחרונים, החריפו הקונפליקטים במיוחד בחודרמוט ובמחוזי המרה, היכן שהתרחשו קרבות בין השניים שהחריפו את המחלוקות לגבי עתיד הכוחות המקומיים וניהול המוסדות הבטחוניים והצבאיים ומקורות ההשפעה הכלכלית. חודרמוט גם חוותה מתיחות בשטח ותנועות צבאיות הדדיות בין כוחות המזוהים עם סעודיה ואחרות הקשורות לאמירויות, תוך חשש שהמחוז יהפוך לזירה פתוחה בין הפרויקטים. יאלאמאבאד מצאה בשינויים הללו הזדמנות אסטרטגית לחזק את מעמדה האזורי ולהחיות את השותפות שלה עם ריאד לאור האתגרים הכלכליים הגוברים, והנוכחות הפקיסטנית הגיעה במקביל להתפתחויות כלכליות בולטות; הבנק המרכזי הפקיסטני הודיע ב-24 באפריל האחרון על סיום תשלום של 3.45 מיליארד דולר מהפקדות האמירויות, כולל תשלום אחרון בסך של מיליארד דולר, לאחר שאבו דאבי דרשה להחזיר את הכספים שהפקידה בשנת 2018 לתמיכה במאגרי המטבע החוץ פקיסטניים. מנגד, סעודיה הודיעה לאחר מכן על מתן הפקדה חדשה בסך 3 מיליארד דולר, בנוסף להארכת הפקדה קיימת בסך 5 מיליארד דולר, במהלך שהגביר את תלות יאלאמאבאד בתמיכה הכלכלית הסעודית. כאן נראה כי פקיסטן הצליחה לנצל את ההבדלים הסעודים-אמירתיים לחיזוק חשיבותה האסטרטגית בריאד, והפכה את התמיכה הכלכלית והפוליטית הסעודית להזדמנות להרחיב את תפקידה הביטחוני והצבאי בתימן, ובמיוחד באזורים המהווים את צומת התחרות בין שני בעלי הברית המפרצים.

מזווית גיאופוליטית, פריסת הכוחות הפקיסטניים מעידה על הופעת מודל ביטחוני אזורי חדש, שבו כוחות במזרח התיכון מתבססים יותר ויותר על שותפויות עם מדינות אזוריות בעלות השפעה ונוכחות, במקום להסתמך באופן מלא על מעצמות גדולות זרות באמצעות מערכות הגנה בלבד. שינוי זה מסמל שינויים רחבים יותר במערכת הבינלאומית, שבה השחקנים האזוריים שואפים להעלות את העצמאות בניהול האתגרים הביטחוניים, תוך בניית רשתות גמישות של שיתוף פעולה צבאי המסוגלות להגיב במהירות למשברים, תוך הרחבת בסיס השותפויות הצבאיות ומקורות הנשק. פקיסטן תופסת מעמד בעל חשיבות רבה במסגרת זו המשתנה, שכן היא משלבת בין הכוח הצבאי, המשקל הדמוגרפי, והמיקום הגיאוגרפי האסטרטגי, וקשרים היסטוריים עם המפרץ הערבי; לכן, תפקידה חורג מעבר להענקת כוח אדם, ומשתרע בתחום האיזון האסטרטגי, ההרתעה, ותכנון הבטחון לטווח ארוך.