מאה ימים אחרי המלחמה.. לאן מתהווה מחירי הנפט?

SadaNews - מאה ימים לאחר פרוץ המלחמה באיראן, ניצבים אנליסטים בתחום האנרגיה בפני דילמה להעריך את הפער האמיתי הקיים בשוקי הנפט בניסיון לחזות את כיוון המחירים אם יימשך השיבוש החציון של השיט במצר הורמוז.

השוק איבד חמישית מהספקות שלו בנפט בעקבות המשבר, כ-20 מיליון חביות, מה שהווה את השיבוש הגדול ביותר שנרשם אי פעם, עם זאת מחיר חבית ברנט נותר מתחת לרף 120 דולר. לשם הקשר, מספר זה רחוק מהרמות שיא שנרשמו ביולי 2008, אז הגיע המחיר ל-147 דולר לחבית בעקבות ספקולציה והרחבת הפער באותו זמן בין גידול הביקוש באסיה לירידת ההיצע, מה ששווה ל-210 דולרים היום עם חישוב האינפלציה.

פער זה - בין גודל ההלם לבין התאמת המחיר - הפך למרכז הדיון בין שני מגמות בולטות: הראשונה צופה עליית מחירים שתגיע ל-150 דולר לחבית אם יימשך כישלון השיט במפרץ, והשנייה צופה שהשווקים יתאימו למצב החדש, בתנאי שההתקפות והעימותים לא יתפשטו.

מחירי הנפט רוכשים חשיבות רבה בשלב הבא של חיי הסכסוך, שכן יציבותם עשויה להפחית את הלחץ הפוליטי פנימית על הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ להגיע להסכם שיחזיר את פתיחת המצר במהירות ובכל מחיר. עלייתם לרמות קרובות ל-150 דולר לחבית עשויה להגדיל את הסיכויים שהכלכלה העולמית תיכנס למיתון.

האסכולה הראשונה: המחירים עשויים להגיע ל-150 דולר

האסכולה הראשונה טוענת שהמחירים נותרו מדוכאים בעקבות יסודות זמניים מטבעם, וכשהשוק יתמלא - הוא יתמודד עם מחסור שלא ניתן להסתיר. הניתוח הזה מנוסח בצורה הברורה ביותר על ידי "המכון בראקינס" בוושינגטון, שהגדיר את המצב הנוכחי במחקר בסוף מאי כתחרות בין משך עמידות של כללי השוק וציפיות השוק לגבי משך הזמן שהמצר יישאר סגור.

 בין היסודות החשובים בשוק כיום:

צינורות שמעגלים את מצר הורמוז: הצינור הסעודי "מזרח-מערב" לנמל ינבוע על הים האדום, וצינור האמירויות לפוג'ירה, במפרץ עומאן, החליפו את החוסר ביצוא בכ-5 מיליון חביות ביום לגבי הראשון ו-1.5 מיליון חביות ביום לגבי השני.

הפקת נפט הולכת גוברת מהארצות הברית, קזחסטן, גיאנה וברזיל.

המאגרים לחירום של חברי סוכנות האנרגיה הבינלאומית.

הנפט הרוסי-איראני המאוחסן בים מאז פרוץ המלחמה.

הנחיות ממשלתיות להפחתת צריכת האנרגיה במיוחד במדינות אסיה התלויות בנפט מהמפרץ

ירידה בצריכת הדלקים בעקבות עליית המחירים 

אמצע יולי

יסודות אלה הקלו במידה רבה על השפעת ההלם, אך המאגרים מכל הסוגים יתכלו אם המשבר יימשך. המכון בראקינס מעריך שכאשר יגיע אמצע יולי, ייתכן שהם יתכלו במידה רבה, מותירים פער המוערך בכ-7 מיליון חביות ביום, שיש לספוג על ידי המחירים שעשויים להתקרב ל-150 דולר כאשר השווקים יבינו שהיסודות הזמניים של השוק תמו.

עמדה זו נתמכת על ידי אמוס הוקשטין, יועץ האנרגיה לשעבר במהלך כהונתו של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן. הוקשטין אמר בהצהרות לטלוויזיה בלומברג ב-4 ביוני שהוא לא מאמין להצהרות טראמפ כי הסנקציה האמריקאית על מצר הורמוז עלולה להימשך עד ספטמבר, והוסיף: "כל המאגרים פוחתים ברמות היסטוריות, והם לא ניתנים לחדש (במהירות)".

הוקשטין צופה שהמאגרים יגיעו לרמה קריטית עד אמצע יולי, שזהו הזמן בו הוא צופה שהממשל האמריקאי ינסה להגיע להסכם. 

האסכולה השנייה: המצב הנורמלי החדש 

האסכולה השנייה קוראת לדיסציפלינת המחירים כראיה לכך שהשוק הסתגל להתפתחויות, וככל שמשך השיבוש יימשך, כך המצב הקיים מתקרב יותר למצב הנורמלי, לא החירום.

בצד הביקוש, הצריכה מתפוגגת בשקט בצל גל של התייעלות באסיה שסובלת בגלל השעייתה על נפט המפרץ. ממשלות פקיסטאן, הפיליפינים וסרי לנקה פנו להחיל שבוע עבודה בן ארבעה ימים. באירופה, מספר ממשלות, כולל גרמניה, איטליה וספרד הפחיתו את המיסים על אנרגיה כדי להגן על הצרכנים מפני עליית המחירים.

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה ציינה ירידה בהפעלה של בתי זיקוק ברחבי העולם ב-5 מיליון חביות ביום על בסיס שנתי באפריל, עם צפי להתכווצות הביקוש העולמי לנפט בכ-420 אלף חביות ביום בשנת 2026 לעומת השנה שעברה.

בצד ההיצע, עדיין מופיעות חביות נוספות בשוק. הפקת הנפט האמריקאית והקזחית עומדת קרוב לרמות השיא שלהן, כמו כן הנפט הרוסי זורם, למרות ירידת מחירים לאחרונה. כמו כן, בנק "ג'י פי מורגן" האמריקאי מציין את המשך זרימת מיליון חביות נפט דרך מצר הורמוז למרות המשבר. 

בהקשר זה, קייט דוריאן, הכותבת המומחית בנושאי אנרגיה בנשיא "MEES" ציפתה שהדברים לא יחזרו לקדמותם, גם אם ייפתח המצר מחדש, בעקבות התקדים שהשבר הזה יצר, שכן הוא עלול להיסגר שוב, مما ידחוף את מדינות המפרץ הערביות לבנות מסדרונות העקפה נוספים" בין השאר את הצינור החדש של האמירויות שיכפיל את יצוא אבו דאבי מהמפרץ עומן כאשר הוא יושלם בשנת 2027. 

210 דולרים אם המלחמה תימשך ותשפיע על מתקני האנרגיה 

יש כמובן, תסריט יותר מדאיג עבור שוק הנפט, שבו המלחמה תתחדש ותגרום לנזק ניכר לתשתיות האנרגיה האזוריות. בתסריט הזה, המחירים עשויים לעלות ל-210 דולר לחבית בתחילה, לפני שיתייצבו על 150 דולר עד שנת 2028, לפי הערכה של ממשלת בריטניה שעליה דווח לבלומברג.

לפי אותו דו"ח, מחיר החבית עשוי להישאר בין 100 ל-150 דולר גם אם יושג הסכם בין ארצות הברית ואיראן במהלך השנה הזאת, בשל ההתאוששות האיטית של הזרימות מהמפרץ, כך שיישאר קרוב ל-100 דולר לחבית עד 2028.