כאשר ההנהגה הופכת לחפירת קצה אחרונה לעם

מחבר: شادي عياد

במזרח העייף הזה שבו בירות נופלות ומדינות נאבדות ועמדות משתנות עם הסערה הראשונה. עומדת פלסטין כאילו היא הסיפור האחרון שנותר נאבק לא ליפול ואילו בראשה עומד אדם שנושא על כתפיו את כאב الشعب כולו, شعب שלא הכיר כבר עשורים אלא חסימה, אכזבה, מלחמות והמתנה.

איננו קל להיות נשיא של עם מדוכא, אך הרבה יותר קשה להיות נשיא של עם שחי עוול שאינו דומה לשום עוול אחר וחסימה שאינה דומה לשום חסימה ומטרות שלא פוסקות כבר עשורים רבים.
בפלסטין, לא מודדים את ההנהגה במספר הנאומים ולא מספר התמונות, אלא בגובה האש שעליה היא הולכת מדי יום כדי שהעם הזה יישאר עומד על רגליו.

מאז תחילתה של המהפכה הפלסטינית ועד לרגע זה, לא הכיר הנשיא מחמוד עבאס את טעם המנוחה ולא הכירה עמו הוועדה המרכזית של תנועת החירות הלאומית הפלסטינית פתח שלווה מלאה ולא שקט יציב.

שנים רבות של לחצים פוליטיים וניסיונות לשבור את הרצון הלאומי ומחלוקות פנימיות ומטרות מתמשכות נגד העניין הפלסטיני, ובכל זאת נותר האיש יציב במקומו ומחזיק בזכותו של شعبו לחירות, מדינה, עצמאות ושלום, מאמין כי פלסטין ראויה להיות מוגנת לא משנה כמה הסערות חזקות.

האיש הזה, שליווה את הגדולים מיאסר ערפאת ועד לדור המייסדים והלוחמים, לא וויתר מעולם על אמונתו כי الشعب הפלסטיני ראוי לחיים בכבוד ושאחריות ההנהגה איננה דברי הודעות, אלא סבלנות ארוכה בפני הכאב, האכזבה והלחצים העצומים המופעלים מכל כיוון.

ולעיתים מהעמוק ביותר שניתן לזכור בהקשר זה הוא מה שאמר אללה:

﴿الَّذِي أَطْعَمَهُم مِّن جُوعٍ وَآمَنَهُم مِّنْ خَوْفٍ﴾,

וזו היא آיה שהפכה במחשבת הנשיא אבו מאזן ובדרכו לעיקרון פעולה פוליטי ואנושי, שמבוסס על הגנה על האדם הפלסטיני ושמירה על כבודו ומאמצים מתמידים להבטיח את פרנסתו וביטחונו ושנמצא באדמתו על אף כל הנסיבות הקשות.

ובכל זאת, הנשיא נודד בעולם פעם אחרי פעם לא במטרה לחפש תהילה אישית אלא במטרה להגן על ברתו ולפרוץ את החסימה הפוליטית והכלכלית לגביו ולגייס את התמיכה הגדולה ביותר שניתן לעניין הפלסטיני.

והנה הם אחיו בוועדה המרכזית מתפשטים בבירות העולם, זה בעמאן וזו בדמשק ואחר בקנדה, נושאים את כאב פלסטין איתם לעולם כולו ומנסים לפתוח כל דלת שיכולה להקל על העם הזה העייף מהמלחמות והרעב והחסימה והמחלוקות.

ובהתאם לכל מה שקרה, עדיין קיימת הנחישות שאומרת כי הלגיטימיות נבנית דרך קלפי, לא דרך כאוס ולא דרך כיפוף המציאות.

כולם חוו שהבחירות המקומיות התקיימו בשטחי יו״ש ואפילו בעזה כאשר היה אפשר, בהודעה ברורה שאומרת כי הפרויקט הלאומי הפלסטיני עדיין מאמין בדמוקרטיה ובזכות העם לבחור את נציגיו.

ומחר, כאשר תתכנס הכנס השמיני של תנועת פתח, זה לא יהיה רק מפגש ארגוני אלא תחנה לאומית לחידוש הברית עם העם הפלסטיני וחידוש הידיעה כי התנועה הזו ששילמה אלפי שאידים, אסירים ופצועים עדיין מסוגלת להרים את הפרויקט הלאומי ולהגן עליו בתנאים הקשים ביותר.

ובתוך התנועה הזו, בני פתח יודעים היטב כיצד להבחין בין מי שמשרת את העם ובין מי שמשרת את עצמו.

בני פתח מסתכלים בעיניים רחבות ומעריצות על כל מי שמתקדם לשורות כדי לשרת את העם הפלסטיני ולשמור על עניינו, אך באותו זמן מסתכלים בעיניים אחרות שמפוקחות על החתולות השמנות, כי העיסוק בבניית התהילה הלאומית עם הנשיא ועם פתח לא אומר כלל שישנו חוסר יכולת לראות את מי שמנסים לנצל את סבלו של העם כדי להגדיל כוח וכסף ואינטרסים אישיים.

פתח שעשתה את המהפכה יודעת היטב כיצד לשמור על הפרויקט הלאומי שלה, וכיצד להבחין בין הלוחם האמיתי ובין מי שלובש את מחלצות הלאומיות כדי לחפש זכות או מושב או תועלת.

רחמים רחמים על שאידינו הקדושים שכתבו בדם שלהם את סיפור פלסטין והחירות המהירה לאסירינו הגיבורים בבתי הכלא של הכיבוש, אלו ששילמו את חייהם מחיר לכבודו של الوطن הזה.

כי אין شعب שיכול לשכוח את שאידיו ולא יכולה שום סוגיה להישאר חיה ללא נאמנות לאסירי החירות שממתינים עדיין לשחרור מאחורי הסורגים.

כן… השלב קשה והכיבוש מתגבר עוד יותר והלחצים מתגברים יום אחרי יום, אך הנשיא נשאר יציב למרות כל מה שנעשה עליו ונשאר מחובר לעקרונות הלאומיים, והחשוב ביותר הוא שיש מאחריו עם שיודע היטב מי עמד לצידו ברגעים הקשים, ומי נשאר נושא את העניין כאשר כולם עייפים.

אל הנשיא מחמוד עבאס…

לכל חברי הוועדה המרכזית כל אחד בשמו ובתפקידו…

המשיכו להגן על בני העם הזה כי ישנו עם שלם שעוד רואה במאמצים שלכם הגנה על הפרויקט הלאומי הפלסטיני בתוך החושך הגדול הזה.

ולכל מי ששירת את פלסטין בהכנות : היה פוליטי או לוחם או אם סבלנית או צעיר נושא את חלום המדינה בליבו… אנחנו איתכם.

ואילו למי שמטפסים שמסחרים בכאב הפלסטיני ומחפשים את האינטרסים האישיים שלהם על גבם של העייפים, תולדות פלסטין לא חוסכות יום אחד את האכזריים ולא יחוסו להם היום.

הם יעברו כמו שעברו אחרים ופלסטין תישאר לאנשיה המכובדים ולבעלי העניין האמיתיים ולמי ששמרו על האמנה ולא מכרו אותה.

פלסטין לא מחפשת גיבורים מנייר…

פלסטין מחפשת את מי שנשאר עומד כשמדינות מתעייפות.