הוועידה הכללית השמינית בין הרצון להתפתחות לבין ההתנהגות האחראית

על פי התקנון הפנימי של תנועת פתח, נחשבת הוועידה הכללית של התנועה לסמכות הארגונית הגבוהה ביותר, בה ניתן לנסח את החזונות והתוכניות הארגוניות, הפוליטיות, והבנייה הלאומית ועוד תוכניות בעלות ממדים שונים שמדגישות את מה שאושר מאז הקמת התנועה ועד לקיומה וללגיטימיות של מאבקיה, במובן אחר, החברות בוועידה היא בהכרח אליטיסטית במובן המחשבתי עם ניסיון, ידע פוליטי וארגוני, כלומר (לא עדר) , ואנחנו מציגים את התנועה הגדולה שלנו לעם שלנו ולכל הכוחות האחרים התומכים בלגיטימיות המאבק שלנו ומציגים את מה שהשיגה תנועת פתח לעם שלנו במהלך מסלולה מאז שהחלה בשנת 1965, וביניהן:

▪️הקניית זהות מאבקית: הפיכת הסוגיה הפלסטינית מסוגיית פליטים לסוגיית שחרור לאומי, ושמירה על עצמאות ההחלטה הפלסטינית.

▪️הקמת הרשות הלאומית: הקמת ישות פלסטינית בחלק מהאדמה (הגדה ועזה) ומה שנלווה להקמת מוסדות המדינה.

▪️הדיפלומטיה הבינלאומית: השגת הכרה בינלאומית רחבה, כולל ההכרה במדינת פלסטין באומות המאוחדות, והנפת דגל פלסטין שם.

▪️אימוץ המאבק الشعبي: המעבר ממאבק מזוין לעבודה פוליטית ומאבק ציבורי, והובלת האינתיפאדה של אל-אקצא דרך גדודי שנאת השהידים של אל-אקצא.

▪️הנחת יסודות לאומיים: הקמת תנועת השבים והשתפויות, והענקת עדיפות לתמיכה במוצר הלאומי.

▪️חזרת הפליטים: לעבוד על חזרת מאות אלפי פלסטינים לאדמה הפלסטינית מאז 1993

▪️הנחת יסוד לדמוקרטיה ולרבגוניות פוליטית.

על פי הרקע להישגים הללו, ואנו עומדים בפני כינוס הוועידה הכללית השמינית, הוועידה הזו מתכנסת בתנאים מורכבים מאוד תנועתית, לאומית ואזורית, ובמה שהיא נתקלה בו הסוגיה הלאומית שלנו מן האתגרים הגדולים, יהפוך עוול גדול להיכנס בטעויות שעשויות להאפיל על המסלול הלאומי שלנו בכלל.

כינוס הוועידה הכללית השמינית, המתקיים לאחר עשר שנים מהכינוס הקודם, מהווה מקרה כשתרבות תנועתית מחייבת טיפול בכל הכישלונות ופיתוח המבנים וחיזוק כל התמיכות של קיימות תנועתית ולאומית, ולכן היא לא כינוס בחירות בלבד.

אחי.... חבר הוועידה הכללית, בעודך מייצג קבוצה אליטיסטית, שחק את תפקידך בשיקום התנועה, ותיקון הדרך, ובחר באחריות תנועתית ולאומית את מי להוביל את התנועה, ואני דוחה כל פוליטיקה של עידוד, חלוקה, גיאוגרפיה ומקשרים שהובילו לירידת הנוכחות התנועתית בכל המגרשים, והחלישו את התפקיד המוביל והמנהיגותי של התנועה בהנחיית עמי שלנו לעבר מטרותיו הלאומיות, ואני מתנגד נחרצות שיתבצע התנהגות שאינה מתאימה לך כחבר ארגוני ותנועתי ערני.
שיהיה קריטריון הרצון, היכולת, הכישרון וההישג הוא מנוע התהליך לבחירה.

בחר באלה שיש להם חוויות הצלחה, ולאלה שיש להם הישגים תנועתיים ולאומיים ומקצועיים, בין אם הם בתפקידים תנועתיים או שמילאו תפקידים בתפקידים בשלטון הלאומי, כי הם יכולים לקיים את הפרויקט שלנו, וזכור שישנם כאלה שלא השיגו אלא לעצמם על אף היותם בתפקידים במסגרת התנועתית והאדמיניסטרטיבית והפכו את תפקידיהם לדוכני שירות לפרויקטים האישיים שלהם והחברים עליהם על חשבון התנועה וכוחותיה הנאמנים, ועברו פשע בכל צורותיו והשחיתו את התמונה המנטלית על התנועה ועל היסטוריה הגיבורה שלה.

האתגר הגדול דורש מנהיגות מאמינה, פעילה ומודעת שלא נשלטת על ידי גיאוגרפיה, מגרשים ומקשרים, שהנאמנות שלה והשתייכותה לפלסטין ולפתח ויש לה את ההכנה להקרבה.

אחי חבר הוועידה .... היה אחד מהתמיכות של הפרויקט הלאומי שלנו וחקור בהתנהגותך שם בשם בתולדות הבנייה והיה כלי עבורו, ואל תהיה כלי להריסה, וזכור שאתה היום יושב על כיסאות של מייסדים שיצרו לעם שלנו זהות, אז אל תכזיב אותם.

ישנו שיח כי הוועידה עשויה להתקיים בשיטת האולמות (הגדה, עזה, חוץ) בגלל התנאים המונעים מקיומו באולם אחד, ואילו מספר החברים עלול להתקרב ל-3000, וזה עלול להשפיע על צורת התוצאה באופן שלא תשרת או תסייע לחיזוק כוח התנועה בתנאים מורכבים.

לכן, אני מציע לבחור מספר לפי מנגנון מוסכם שיתחשב בתנאים של חוץ והגדה ועזה לגוף ביניים במספר מוסכם ומקובל כמועצה כללית של התנועה, והגוף הזה ייקח על עצמו לבחור את המועצה המהפכנית ואת הוועדה המרכזית כדי לצמצם את מרווח הטעות, הסיטואציה הכללית והאתגרים הגדולים לא יכולים לסבול טעות.