האם غزة מתקדמת לעבר סבב הכרעה או הפסקת אש זמנית?

בצל כישלון המגעים המתקיימים בקהיר, והופעת אינדיקציות על עמידה נחרצת מצד שני הצדדים במאבק, עולה שאלה דחופה: האם אנו בפני סבב צבאי חדש בעזה, או שהלחצים האזוריים והבינלאומיים יצליחו להכיל את המצב אפילו זמנית?

הנוף הנוכחי אינו ניתן לקריאה בנפרד משני גורמים עיקריים: הקרבה לבחירות הישראליות, וההכרה האמריקאית המתחדשת בניהול המשבר. מצד אחד, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מבין כי כל נסיגה או קבלת פשרה שאינה מביאה רווחים ברורים יכולה להיות מנוצלת נגדו פוליטית, בעוד שההסלמה הצבאית עשויה להעניק לו דחיפה בחירות על ידי חיזוק דמותו כ"מנהיג החלטי". עם זאת, גישה זו טומנת בחובה סיכון רב, שכן כל עימות פתוח יכול להפוך למיצוי ארוך שיחזור לרעה על הפנים הישראליים במקום לחזק את מעמדו.

מנגד, עומדת חמאס מול משוואה לא פחות מסובכת; היא מצד אחד אינה רוצה להעניק ויתורים מהותיים תחת לחצים, משום שהיא חוששת שזה יתפרש כחולשה פוליטית, ומצד שני היא מודעת לכך שסבב רחב נוסף רק יחמיר את המשבר ההומניטרי בעזה, דבר שעשוי להשפיע על הסביבה הפנימית שלה.

באשר לגורם האמריקאי, נוכחותו – בין אם דרך נציגים קרובים לדונלד טראמפ או דרך ערוצים אחרים – מצביעה על רצון ברור למנוע שקיעה למלחמה כוללת בשלב רגיש זה. ארצות הברית, היסטורית, נוטה לנהל את הסכסוך ולא להכריע אותו, במיוחד כאשר משברים אזוריים מתלכדים עם דרישות פוליטיות פנימיות אצל בעלות בריתה.

בהתבסס על נתונים אלו, ניתן לתאר שלושה תרחישים עיקריים עבור המסלול העתידי:

ראשית, הסלמה מוגבלת, שהיא התרחיש הסביר ביותר, כאשר שני הצדדים פונים לסבבים קצרים של לחצים צבאיים دون להיכנס למלחמה פתוחה, במטרה לשפר את תנאי המו"מ.

שנית, הפסקת אש זמנית, שתהיה תוצאה של תיווך אזורי ובינלאומי, לדחיית ההתפוצצות לאחר הבחירות הישראליות, ללא טיפול בשורשי המשבר.

שלישית, סבב צבאי קצר ומרוכז, במקרה שבו המסלול המו"מ נכשל לחלוטין, ואחד הצדדים יזדקק ל"שינוי כללי המשחק" בשטח, אך ללא כוונה אמיתית לצאת למלחמה ממושכת.

עם זאת, השיח על "הכרעה" צבאית בעזה קרוב יותר לאשליה פוליטית מאשר למציאות אסטרטגית. ניסיונות קודמים הוכיחו כי מלחמות בقطاع, באשר הן עוצמתן, אינן מסתיימות בסכסוך אלא מחזירות אותו בצורות חדשות.

בסיכום, נראה כי עזה שוב תקועה בין חישובי פוליטיקה ללחצים בשטח, כאשר אף אחד לא מחזיק בזכות להכריע, ולא ביכולת לשאת את עלות ההתפוצצות הכוללת. ובין זה לזה, התסריט הסביר ביותר הוא ניהול המשבר ולא פתרונו, ודחיית ההתפוצצות ולא מניעתה.