הוועידה השמינית... שמונה מפתחות לשרידות או שמונה תופים לנטישה

איננו בפני ועידה רגילה, רבותי 

אנו בפני רגע שבו נכתבת האגדה של ההישרדות או נחרת הפנים של ההיעדר, כאילו הזמן עצמו עומד בפתח של פתח ושואל אותה: לאן?

הוועידה השמינית של פת"ח אינה מספר סדרתי ברישום של התנועה, אלא מספר טעון מאוד במשמעות…

כי שמונה אינן מספר אלא גורל.

שמונה דלתות… או שייפתחו לעתיד, ותיכנס דרכן התנועה לזמן הראוי לה ולעברה, או שייסגרו על היסטוריה שאנו שומרים בלב ובוכים אותה בזיכרון… אולי במשך שמונה מאות שנים.

פת"ח היום לא עומדת רק בצומת רחובות, אלא עומדת על סף הגדרה עצמית מחדש, ועל הקצה המפריד בין משמעות לשגרה.

האם היא תישאר תנועת שחרור לאומי?

או תגלוש למסגרת מנהלית הצורכת את הזמן ולא מייצרת אותו, ועוברת ימים دون להשאיר בהם חותם המתאים לקורבנות השהידים ולכאב האנשים?

ומכאן…

הוועידה השמינית צריכה להתבסס על שלישיות מהותיות שאינן סובלות את המותרות או הדחיות:

שמונה משימות… שמונה הישגים… ושמונה טאבוים

ומה שמתחת לכך… זה לא מושב הצלה אלא הצהרת דחייה ואולי דחייה להזדמנות שאולי לא תחזור.

ראשית | שמונה משימות שעל הוועידה לשאת

✦ להגדיר מחדש את פת"ח כתנועת שחרור לאומי ולא כמכשיר פוליטי פונקציונלי בלבד.
✦ לשוב לעבודה ציבורית אמיתית בכל תחומי החברה.
✦ לשחזר את הקשר עם האנשים על בסיס שירות ולא על בסיס خطיבות.
✦ לשרטט אסטרטגיה לאומית חדשה המתאימה לשינויים במאבק.
✦ להפריד בבירור בין התנועה ומוסדות השלטון دون התנגשויות או התערבבות. אך תוך שמירה על פת"ח כבעלת היד העליונה במעקב הלאומי ופיקוח פוליטי ומוסרי על הביצוע הכללי, כך שהמצפן לא יוסט ממגמות האנשים והעקרונות ולא נחזור על הניסיון המפוקפק של הונו הגדול והמרמה.
✦ להחזיר את הכבוד לקדר המנהלי על כך שהוא עמוד השדרה של התנועה.
✦ להשיק פרויקט לאומי כולל שיחזיר את התקווה לרחוב הפלסטיני.
✦ להטעין מחדש את התודעה הפתחית מתרבות ההמתנה לתרבות הפעולה.

שנית | שמונה הישגים שעל הוועידה להשיג

✦ הנהגה חדשה המייצגת את רוח השטח ולא את האיזונים של משרדים ריקים מכל משמעות.
✦ תוכנית פוליטית ברורה שאין לה מקום לפרשנות או לדואליות.
✦ תכנית ארגונית השבה לבנות את המסגרות מהבסיס אל הרמה הגבוהה.
✦ שחרור אמיתי של החיזוק של צעירים ונשים בתוך הקובעים.
✦ מנגנונים שקופים לחשבונאות בתוך התנועה.
✦ לפתוח מחדש את דלתות התנועה בפני הכישרונות שנסגרות בפניהם.
✦ לשוב לבטוח ברחוב דרך צעדים מוחשיים ולא סיסמאות.
✦ להכריז על חזרת פת"ח לאנשים… במעשה ולא בהצהרה.

שלישית | שמונה טאבוים… אם הוועידה תיכנס אליהם, פת"ח תיפול

✦ לאסור לעבור על עקרון הכשירות בבחירת המשתתפים… כי ליטוף הוא ההתחלה של התמוטטות, והתמוטטות לא מתחילה בקול רם אלא בהתרכבות קטנות.
✦ לאסור להחזיר את הפנים בלי בדיקה או חשבונאות.
✦ לאסור להעניק את ההחלטה לבעלי האגו הפוליטי הקצר, אלה החושבים שהבמה ניתנת על ידי הקול הגבוה ולא על ידי רמת הראייה. הוועידה לא צריכה דמויות קטנות בהשפעתן, צרות בדימיון ומוגבלות באומץ או מנוער מגבריות, אלא צריכה אנשי מדינה הממלאים את הרגע בעמדה וממלאים את החלל הלאומי בהחלטה. וכפי שאומר המשפט שלנו בעקיצת מרגיזה: "אנחנו רוצים אנשים שהמלאים את בגדיהם ולא גמדים". הבנה מספיקה לגמרי! כי המולדת גדולה מכדי להינתן למי שממלאות את בגדיהם רק באוויר.
✦ לאסור על שליטת הלוגיקה הפונקציונלית על רוח התנועה.
✦ לאסור להעלים את קול השטח לטובת התצוגה הפורמלית.
✦ לאסור להפוך את הוועידה לפסטיבל דיבורים בלי החלטות אמיתיות.
✦ לאסור על ברית עם כישלון תחת כל סיבה.
✦ לאסור על הדחת הכישרונות העצמאיים בתוך התנועה.
✦ לאסור לברוח מהאמת… גם אם היא קשה, כי האמת הכואבת רכה יותר מהאשליה הנוחה.

הדבר המסוכן ביותר שיכול לקרות…
הוא לצאת מהוועידה השמינית כפי שנכנסנו אליה:
בנאום יפה יותר… ובמציאות קשה יותר.

פת"ח לא הייתה אף פעם תנועת משרדים
אלא תמיד הייתה תנועת אנשים…
תנועת אלה היודעים את הרחוב ויודעים את הרעב ויודעים איך יוצרים תקווה מלב הכאב ואיך כואב ליתרות פרויקטים של התחדשות.

היום, האנשים לא רוצים סיסמאות חדשות…
אלא רוצים את פת"ח שהם מכירים:
פת"ח שהולכת אליהם ולא מחכה להם.
פת"ח שמגנה עליהם ולא מסבירה להם.
פת"ח שמשתווה להם ולא מדברת בשמם בלבד.

אנחנו בפני משוואה שאינה סובלת דחיות:
או שנצליח בשמונה הללו… או نכתוב את התחלת הסוף.

כי ההיסטוריה לא מחכה
ועמים לא ממתינים זמן רב
ותנועות שאינן מתחדשות… מוחלפות
גם אם עברן מכובד.

הוועידה השמינית היא ההזדמנות האחרונה…
או שהיא תהפוך לשמונה מפתחות לשרידות
או שהיא תשתנה לשמונה תופים המוחזקים בהודיה ארוכה.

ואז…
לא תועיל הבכי
אפילו אם נבכה על פת"ח… במשך שמונה מאות שנה.