מכירת מים לפני הפניות - ההמצאה של ילדי תימן להישרדות

סאדנהיוז - כמו שהמבוגרים ממציאים דרכים לעקוף את הסכנות כדי לשרוד, גם הילדים בתימן ממציאים את דרכם שלהם כדי לנצח את הרעב.

ב streets של תעז ואיב המונחות, "המוקדים" התעבורתיים או הבורות הנגרמים מאי ספיקת תשתיות, בגלל הצורך, הפכו לשדות עבודה כפויים לילדים. שם, כאשר הגלגלים מתעכבים, מתחילים הילדים את ריצת היום שלהם כדי לזרז את הגעתם למזון שהוקדש בזיעת הילדות המושחתת.

בתנאים חיים מורכבים, מתמודדים מיליוני ילדים בתימן עם אתגרים קיומיים שמאלצים אותם לעזוב את כיתות הלימוד, ולהחליף את תיקי בית הספר במקררי מים ובחנויות הרחוב.

חיפוש פרנסה מתחת לשמש

כל בוקר, מתעורר הילד עיסא חסן אחמד (11 שנים) כדי להילחם במלחמתו היומית במכירת מים קרים במרכז העיר תעז. מסעו מתחיל עם הקרניים הראשונות של שחר ומסתיים רק עם שקיעת השמש, גוזל מגופו הצעיר אנרגיה שקשה לגיל שלו לספוג: "אני יוצא בבוקר מוקדם (בטרם) למכור מים כדי לספק פרנסת חיים לאמא ולאחים שלי". במילים הכנות האלה שמכילות ילדות שנגזלה, התחיל עיסא את שיחתו עם الجزيرة نت.

הוא מסביר כיצד הוא מחלק את זמנו בין תיק הלימודים שלו לבין המדרכה שבה הוא מוכר, ואומר: "ביומיי הלימודים אני הולך לבית הספר אבל אני נאלץ לעזוב בכוח לפני שהשיעורים האחרונים יסתיימו, כדי שאוכל להדביק את אבי ולעזור לו במכירה. ביום חופש, אני נשאר כאן מלפני השחר ועד הערב".

עיסא כבר לא מסתכל על החיים בעיניים של ילד שמצפה לשחק; אלא בעיניים של גבר אחראי על משפחה: "אני למעלה משנה ואני מבקש מהאל ברחוב, והלוואי שהכי חשוב זה שאנחנו מספקים הוצאות לבית. השוק חלש וההכנסה מעטה".

עיסא מסתובב ברחובות העמוסים, עוקב אחרי המכוניות שמאטות את מהירותן בפניות ובמוקדים, קורא לנהגים ולעוברים: "אתה רוצה מים?". על קצבהי היום הארוך הזה הוא אומר: "השמש והעייפות מתישים אותי מאוד, וכאשר אני עייף מאוד, אני יושב על מקרר המים כדי להירגע קצת, ואז אני ממשיך לעבוד עד שאגמור את מה שיש לי מבקבוקי מים, וחוזר לישון כדי להתחיל את המאבק בבוקר מבחינת של מחר".

שניים דולר מזיעת הילדות המושחטת

הכנסותיו היומיות של עיסא לבד נעות בין 2000 ל-3000 ריאל תימני (בערך 1.5 דולר עד שני דולרים לפי שערי החליפין המקומיים), בעוד שהכנסות המסקנה הכוללת לסבלו יחד עם אחיו ואביו בן השישים מגיעות ל-8000 עד 9000 ריאל תימני ביום.

סכום זעיר זה, שמתפוגג כל בוקר בפני רוחות האינפלציה ועליית המחירים, הולך ישירות לכיסוי הפער המזוני של המשפחה; ועיסא מסביר ל الجزيرة نت במטבעות תמים שהמציאות באה לדרוש, ואומר: "כל מה שאנחנו אוגרים מכסף אנחנו לוקחים כדי להכין הוצאות לבית מייד, אנחנו קונים קמח, סוכר וכמה מצרכים חיוניים".

על אף המצור היומי הזה, עדיין יש לו מרחב לחלום: "אני חולם להיות מהנדס או דוקטור אני רק רוצה עבודה קבוע שמביאה לי עתיד ומגנה על משפחתי מבושה של הצורך".

מדלת גיהנום להומש לגני תעז

במרחק של מטרים ספורים מעיסא, במורד הכביש השקט, עומד אביו חסן אחמד (60 שנים) בראש שנשמע כמתבגר וחוזר לאחור עם עליות הזמן.

האם האב מדבר עם דמעות על עיניו: "לא באנו כאן מבחירה. אנחנו Flüchtige, וברחנו מגיהנום המלחמה במחוז חודידה (תימן), הגענו לתעז ואין לנו דבר מחורבות העולם, סידרנו במעון אקראי קרוב לרחוב, ולא מצאנו אלא מכירת מים כאמצעי להישרדות".

האב מביט בעיסא רץ בין רכבי התחבורה הגדולים, ואומר כשהגרה נמלאה בקולו: "עיסא בא לעזור לי כאשר הוא יוצא מבית הספר.. יום אחד אנחנו מקבלים פרנסה ויום אחר אנחנו לא מוצאים כלום, ואנחנו מתקדמים על מה שאלוהים כתוב לנו".

הוא מוסיף "עיסא מרוויח לבד בין 2000 ל-3000 ריאל.. לאלוהים ידוע שאני לא רוצה לזרוק ילד בגיל הזה לתוך הדרך ובחסד של גלגלים, אך מה ביד שנעשה? איך אנחנו נכללים בהוצאות השכירות והמעון והאוכל אם ילדים לא עוזרים לי?".

סצנה שחוזרת על עצמה

סיפורו של עיסא והבחירה שלו במוקדים אינן מקרה אישי, אלא "קטלוג" יומי שמיושם על ידי אלפי ילדים בתימן שלמדו היטב את גאוגרפיית הרחוב; היכן יש חור? היכן יש ריבוי? שם הם תופסים את העוברים.

ברחוב הנמצאים בשרעבה, עומד הילד עאסם רדואן מאחורי דוכן עץ פשוט, מוכר עטים, מחברות וצרכים לימודיים פשוטים, במקום להיות צרכן שלהם בתוך הכיתה.

וברחובות העיר איב, ובאזורי "העדיין", "קדמה" ו"מצב הכללי", חוזר המראה עם אותו המראה: ילדים בגיל הפרחים עומדים בין העשן והאבק, מוכרים מפיות, מים וחטיפים.

וברחוב ג'מאל בתעז, פגשנו את הילד רבעי מוחמד (8 שנים) יושב על האספלט המחוספס ומוכר מקלות שיניים עם לעוברים. רבעי אומר בבריאות מכואבת: "אני מוכר שקית מקלות ב-200 ריאל כדי לעזור לאבי לקנות לחם לבית". ומוסיף בעצב: "אין אנשים קונים ממני אלא קצת והשמש השפיעה עלי".

מנתוני ארגון האומות המאוחדות לילדים (יוניסף) עולה כי ישנם יותר מ-2.4 מיליון ילדים תימנים בגיל הלימודים שהם מחוץ לבתי הספר כיום, בעוד כ-8.5 מיליון ילדים אחרים ניצבים בפני סיכון הזנחה בעקבות הרס תשתיות בתי הספר ועצירת משכורות המורים במשך שנים.

כמו כן, עבודה של ילדים הפכה מ"עזרה זמנית" ל"אסטרטגיית הישרדות" עבור יותר מ-35% מהמשפחות המהגנות והעניות שלא מוצאות יותר מקור הכנסה, דבר הכופה אותן לדחוף את ילדיהם לרחובות ולעבודות קשות כמו בנייה, איסוף פלסטיק ומכירה על הרחובות.