טלגרף: כך חיסל טראמפ את חלומו של מודיע בהפיכת הודו למעצמה

סדה ניוז - השאיפות הגיאו-פוליטיות והכלכליות של הודו קרסו תחת נטל המדיניות הבלתי צפויה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כך לפי ניתוח בעיתון טלגרף הבריטי.

העורך הכלכלי הבינלאומי בעיתון, הנס ואן לוין, כתב כי טראמפ פגע פגיעה קשה בשאיפות של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודיע להפוך את הודו למועמד לנצול החזרה של הנשיא הזה לבית הלבן, לאחת מהמדינות הנפגעות ביותר מהמדיניות ומהמהלכים הצבאיים הבלתי צפויים שלו, במיוחד לאחר התגברות המלחמה באיראן וההפרעות בשוקי האנרגיה הגלובליים.

ואן לוין אומר כי מודיע היה לפני מספר שבועות בשיא כוחו הפוליטי, לאחר שמפלגתו בחרטיה ג'נטה השיגה ניצחון בחירות רחב אשר חיזק את שליטתה על רוב המדינות ההודיות, מה שנראה כהכנה לחיזוק הפרויקט הגדול שלו הידוע בשם "וויקסט בהארת", כלומר להפוך את הודו למדינה מתקדמת ומעצמה עד לשנת 2047.

אלא שמסע המלחמה של טראמפ באזור - כך לפי הכותב - ובפרט המלחמה באיראן והמצור על مضيق הורמוז שהגיע לשמונים יום, פגעו קשות בכלכלה ההודית התלויה ב-87% על יבוא נפט וגז, מה שגרם לבריחת משקיעים זרים, לירידת המטבע, ועלייה באינפלציה.

מצב זה אילץ את סוכנות מודיס להפחית את תחזיות הצמיחה של הודו ל-6%, נתון שהמומחים רואים כנמוך מידי כדי להשיג את המטרה של "הודו המתקדמת" בתוך פחות משני עשורים.

אף על פי שנתון זה נראה גבוה בהשוואה לכלכלות גדולות, הוא נמוך הרבה יותר מהקצב הנדרש עבור ניו דלהי כדי להשיג את חלום ההפיכה למעצמה עולמית מתחרה בסין.

הכותב מצטט את צ'יטיג באג'פאי, החוקר במכון צ'אטם האוס, שאומר: "כדי להשיג את מטרתה המהווה ויקסט בהארת, על המדינה להשיג צמיחה שנתית מתמשכת של 8%, דבר אשר הודו לא הייתה יכולה להשיג גם לפני פרוץ המלחמה באיראן".

הכותב מציין כי מודיע תקווה שכהונת טראמפ השנייה תחזק את מעמד הודו מול סין, אך הוא מצא את עצמו מולו ישירות לגבי מכסים מסחריים.

והגרוע מכל, לפי המאמר, הוא הקרבה המפתיעה של טראמפ ליריב האסטרטגי של הודו, פקיסטן, שמשחקת כעת תפקיד המתווך עם טהראן, וסין, שעשתה מאמצים להמיר את עמדת טראמפ מאויבות ל"הערכה בעכבות".

בהקשר זה, רואה דוקטור וולטר לדווינג, מדען המדינה ב"קולג' קינגס לונדון", כי ההתפתחויות הללו פגעו באמון שנמשך 20 שנה בין וושינגטון לניו דלהי, ומאשר כי ההודים מגלים היום שהם "עדיין נמצאים בשלב שבו הם מושפעים מאירועים במערכת הבינלאומית יותר משהם מעצבים אותה".

כמו כן, הוא מאשר כי קמפיין "עשוי בהודו" שהשיק מודיע כדי להפוך את המדינה למפעלי ייצור עולמיים לא הניב את התוצאות הרצויות, כאשר תרומת ייצור המוצרים ההודיים לא מגיעה אפילו לעשירית מגודלו של היצור התעשייתי הסיני.

ואן לוין מסביר כי מודיע נאלץ לנקוט בפעולות צנע קשות, עד כדי כך שהוא ביקש מ-1.5 מיליארד הודים להפסיק לקנות זהב - היבוא השני בגודלו במדינה - ולהטיל רישיונות ייבוא, כמו כן, הממשלה החלה לצמצם את ההוצאות הקפיטליות ואת התשתיות כדי לשלוט על הגירעון, שהוא ההוצאה המהווה דלק הצמיחה להודו.

הממשלה לא הסתפקה בקריאות סימבוליות, אלא העלתה את המכסים על זהב ל-15% והטילה הגבלות על ייבוא שלו, בניסיון להכיל את משבר מאזן התשלומים ולשמור על יתרות המטבע الأجنبية.

המאמר מתאר גם את נקודות החולשה המבניות בכלכלה ההודית, כמו העדר השקעות טכנולוגיות מתקדמות, השכלה ואנושיות, כמו גם את טיב השיטה הדמוקרטית הלא מרכזית שמגבילה את יכולת הממשלה לקבל החלטות כלכליות מהירות בדומה לסין.

הדו"ח מציין כי הממשלה ההודית ניסתה בתחילה לספוג את הזעזוע של עליית מחירי האנרגיה באמצעות שימוש במאגרים אסטרטגיים, הורדת מיסים והענקת תמיכה, אך המשך המלחמה הותיר את המדיניות הזו יקרה מאוד על התקציב הציבורי.

עם עליית עלות התמיכה והגירעון התקציבי, החלה הממשלה לאפשר בהדרגה עליית מחירי הדלק, כאשר החשש הולך ומתרקם שהממשלה תיאלץ לצמצם את ההוצאות על תשתיות, אשר מהן מודיע מצפה להשגת שיעורי צמיחה גבוהים התומכים בפרויקט "הודו הגדולה".

הכותב מסכם כי מודיע עדיין שולט בפוליטיקה הפנימית בהודו, אך השאיפה שלו להפוך את מדינתו למעצמה עולמית מתמודדת כיום עם מגבלות חיצוניות הולכות ומתרקמות, imposed by Trump's wars and his unstable alliances, at a moment of severe international turbulence, שמהווה דגל אדום על השאיפה של הודו לגדולה.