איגוד העיתונאים: המטרה בהתקפה על העיתונאים הפלסטינים בירושלים במהלך חודש רמדאן היא לטשטש את האמת
חדשות פלסטין

איגוד העיתונאים: המטרה בהתקפה על העיתונאים הפלסטינים בירושלים במהלך חודש רמדאן היא לטשטש את האמת

סדאנews - הנתונים שתיעדה ועדת החירות של איגוד העיתונאים הפלסטינים מצביעים על עלייה ברורה בהתקפה של כוחות הכיבוש הישראלי ואגרות הבטיחות שלו על העיתונאים הפלסטינים בעיר ירושלים בתקופה שקדמה לחודש רמדאן ובזמן החודש הקדוש, במסגרת מדיניות מוסדרת שמטרתה לצמצם את הסיקור התקשורתי של האירועים בעיר הקדושה, במיוחד בסביבת מסגד אל-אקצא.

העובדות שנרשמו במהלך חודש ינואר ופברואר 2026 מגלות דפוס מורכב של הפרות שלא הוגבלו למעצר או לחקירה, אלא כללו גם גירוש ממסגד אל-אקצא, מניעת סיקור, ותקיפה של עיתונאים במהלך עבודתם, בנוסף לאיסור על אתרי תקשורת.

הגירוש ממסגד אל-אקצא כאמצעי להשתקת הסיקור

הנתונים מראים שAuthorities הכיבוש הסתמכו יותר ויותר על מדיניות הגירוש ממסגד אל-אקצא כאמצעי לצמצם את נוכחות העיתונאים במקום הרגיש ביותר תקשורתית במהלך חודש רמדאן.

המשטרה של הכיבוש הוציאה צווים לגירוש נגד מספר עיתונאים, ביניהם העיתונאי מוחמד סאדיח והעיתונאי מוחמד אבו סנינה לתקופה של שבוע, בעוד שמקשרת רשת "מעאן" מיסאא אבו גזאלה הוגרה ממסגד אל-אקצא למשך שישה חודשים.

גם צווים לגירוש פגעו במספר עיתונאים שנעצרו או נחקרו בחצרות מסגד אל-אקצא, כמו העיתונאי איבראהים הסנגלאווי והצלם העיתונאי אחמד ג'לגל.

לא זו בלבד שהמדיניות תקפה על מקרים פרטיים, Authorities הכיבוש הוציאו בתאריך 27 בפברואר צווים קבוצתיים שרירותיים לגירוש מספר גדול של עיתונאים מהסיקור התקשורתי בחצרות מסגד אל-אקצא וסביבתו במהלך חודש רמדאן, וביניהם: לטיפה עבד אללטיף, פראס דאס, ראמי אלחטיב, מוחמד אלדוויק, בשם זיידני, והבי מכה, נדים ג'עפר, מוחמד קארוט, סעיף קואסמי, ביאן אלג'עבה, ברע שלודי, ורג'א אלחטיב.

החלטות אלו משקפות ניסיון ברור לفرض ריק תקשורתי בסביבת מסגד אל-אקצא במהלך תקופה שעשויה בדרך כלל להיות נוכחות ציבורית ותקשורתית רחבה.

בנוסף להחלטות הגירוש, ועדת החירות תעדה סדרת מעצרים וחקירות נגד עיתונאים ירושלמים.

המשטרה של הכיבוש עצרה את המצולמת העיתונאית בסוכנות "העיר הבירה" נצרין סלים, והטילה עליה תנאים מחמירים לשחרור, שכללו קנס כספי ואחרת גבוהה, מעצר בית, ואיסור על השימוש ברשתות החברתיות, בנוסף לגירוש ממסגד אל-אקצא למשך שישה חודשים.

כמו כן, כוחות הכיבוש עצרו את העיתונאית נאוואל חיגאזי ליד מחנה שועפת, לפני ששוחררה בהבטחת כספית ובקנס בזמן שהיא ממתינה למשפט.

צעדים אלו מצביעים על שימוש בכלים משפטיים וביטחוניים במקביל במטרה להפעיל לחצים על העיתונאים ולמנוע מהם להמשיך בעבודתם בסיקור האירועים בירושלים.

ההפרות לא הוגבלו למעצר או גירוש בלבד, אלא כללו גם מניעת סיקור עיתונאי ישיר.

כוחות הכיבוש מנעו מהעיתונאים לסקר את מעבר האזרחים הפלסטינים דרך חניית קלנדיה, והפריעו לעבודה שלהם בניסיון למנוע את העברת התמונה של המציאות היומיומית של המגבלות המוטלות על הפלסטינים בסביבת ירושלים.

כמו כן, מספר עיתונאים בינואר חוו ירי של רימוני רעם וגז מדמיע במהלך סיקורם של פריצות כוחות הכיבוש לעיירת קפר עקב בצפון ירושלים, וביניהם הכתב של "אל-ג'זירה הישירה" מוחמד סמרין, והכתבת של ערוץ "אל-ג'זירה" ת'רוות שכרא, והכתב טלוויזיה "הערבי" עמידי שחאדה, והצלם רبيع מניר, והעיתונאי הדי צברנה.

באירוע נוסף, כוחות הכיבוש מנעו מעיתונאים תחת איום נשק מלסקר את פריצות כפרי קפר עקב וקלנדיה, ואילצו אותם לעזוב את המקום.

כמו כן, Authorities הכיבוש עשו צעד נוסף בהטלת איסור על חמישה אתרי חדשות אלקטרוניים ירושלמים, שהם:

מיידן ירושלים, העירה, המעלה, קדס בלס, והבורסה, בהנחה של "תמיכה בטרור".

החלטה זו מצביעה על כך שהמטרה לא הוגבלה לעיתונאים הבודדים, אלא התפשטה גם לכל הפלטפורמות התקשורתיות המקומיות שמעבירות את חדשות ירושלים לציבור הפלסטיני והעולמי.

צעדים אלו יחד מצביעים על כך שAuthorities הכיבוש שואפו לפני חודש רמדאן הקדוש להקטין את הנוכחות התקשורתית הפלסטינית בירושלים, במיוחד בסביבת מסגד אל-אקצא, זאת דרך שילוב של צעדים ביטחוניים, משפטיים ומנהליים.

מדיניות זו מגיעה במקביל להבנת הכיבוש לגבי התפקיד שממלא התקשורת בהעברת התמונה של מה שמתרחש במסגד אל-אקצא במהלך חודש רמדאן, שהיא התקופה הנתפסת בדרך כלל כמתחם עם נוכחות ציבורית ותקשורתית רחבה.

הנתונים מאשרים כי מה שמתרחש בירושלים אינו מהווה מקרים בודדים מבודדים, אלא משקף מדיניות מאורגנת שמטרתה שליטה תקשורתית והפקת חדשות בעיר הקדושה בהתאם למה שמשרת את מערכת הכיבוש הישראלי, ומניעת עיתונאים פלסטינים מתיעוד ההפרות היכן שהאזרחים נפגעים בסביבת מסגד אל-אקצא.

ועדת החירות של איגוד העיתונאים הפלסטינים רואה במעשים אלו הפרה חמורה של חופש העיתונאות, ודורשת פעולה בינלאומית דחופה להגנת העיתונאים הפלסטינים ולהבטיח את זכותם לעסוק במקצועם ללא רדיפה או לחצים.