אל תדאג למי שבוחר לאכול.. מדענים מקשרים בין "אכילת יתר" לבריאות הנפש

סדא ניוז - הורים רבים מוצאים את עצמם במאבק יומיומי עם ילדים שמסרבים לאכול ירקות או דוחפים את צלחת הפירות הרחק, וכך נוצר אצלם חשש כרוני מ"בררנות תזונתית" ומה אם זה ישפיע על בריאות ילדיהם מאוחר יותר. מנגד, הילד שאוכל הרבה עשוי להתפרש כ"בעל תיאבון טוב" או "ילד בריא", ולכן לא מעורר את אותו דאגה.

עם זאת, מחקר קנדי חדש מציע שכוונת החשש עשויה להיות במקום הלא נכון, שכן הוא מצביע על כך שצריכת יתר של מזון בגיל הרך עשויה להיות קשורה לבעיות נפשיות והתנהגותיות בגיל ההתבגרות, במיוחד אצל בנות, בעוד שבררנות באוכל לא נראית כשלעצמה כסימן ברור להפרעות נפשיות מאוחרות.

ממצאים אלו אינם מרמזים שכל ילד שמאכלס יתר חשוף בהכרח לבעיות נפשיות, אך הם פותחים חלון שונה לראות את הרגלי האכילה המוקדמים כ"אות" שראוי לעקוב אחריו, ולא רק כפרט שולי על שולחן האוכל.

מחקר שהשפיל אלפי ילדים במשך שנים

המחקר שהתפרסם במגזין "BMC Pediatrics" עקב אחרי יותר מ-2000 ילדים במחוז קוויבק הקנדי מאז גיל הילדות המוקדמת ועד גיל 15.

בגיל הילדות, האימהות מסרו דיווחים על הרגלי האכילה של ילדיהן והתנהגותם בזמן האוכל, כמו תיאבון, קבלה של מזונות חדשים ומצבי אכילת יתר או דחייה.

בגיל 15, המשתתפים עברו מבחנים וסקרים להערכת בריאותם הנפשית, שכללו סימפטומים של חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז ובעיות התנהגותיות וחברתיות.

בניתוח הנתונים, החוקרים התרכזו בשני התנהגויות תזונתיות נפוצות:

אכילת יתר: אכילה בכמויות גדולות מעבר למקובל או המצופה.

בררנות באוכל: דחיית סוגים רבים של מזון או קבלת רשימה מצומצמת מאוד מהם.

הממצא המרכזי היה מעניין:

הילדים שהביעו התנהגות של אכילת יתר בילדותם היו יותר חשופים בגיל ההתבגרות לדווח על סימפטומים של חרדה וכמה התנהגויות הקשורות לדחף ולפעולה.

מנגד, החוקרים לא מצאו קשר משמעותי בין בררנות באוכל בילדות לבין הופעת הפרעות נפשיות לאחר מכן.

במילים אחרות, מה שמפריע להורים באופן כללי - הילד הבררן - אינו בהכרח הסכנה הגדולה ביותר לבריאות הנפש בעתיד, לפי מחקר זה.

מדוע הקשר בולט יותר אצל בנות?

אחת המסקנות הבולטות היא שהקשר בין אכילת יתר לבין כמה סימפטומים נפשיים הופיע בצורה ברורה יותר בבנות לעומת בנים.

נערות שביצעו אכילת יתר בילדותן היו יותר חשופות לדווח על סימפטומים של חרדה, אכילת יתר ודחף.

בקרב בנים, הקשר בין אכילת יתר בהילדות לבעיות נפשיות בגיל 15 לא היה כה ברור.

ההבדלים הללו בין המינים מעוררים שאלות חברתיות ונפשיות חשובות, שכן החוקרים סבורים שישנם מספר גורמים שיכולים להסביר זאת, ביניהם:

לחצים על התמונה הגופנית: בנות מקבלות מאז צעירות מסרים סותרים לגבי הגוף, המשקל והמראה, מה שעשוי לשקף את הקשר שלהן למזון.

פיקוח משפחתי על אכילת הבנות: יתכן שישנם הורים שמפקחים על אכילת הבנות בצורה מדויקת יותר, מה שמגביר את תחושת הלחץ או האשמה אצל הבת לאחר האכילה.

שימוש באוכל לסידור רגשות: יתכן שבנות מסוימות פונות לאכילה כדרך להתמודד עם מתח, עצב או חרדה, כך שהאוכל הופך לא רק תגובה לרעב פיזי.

לא זה אומר שבנים לא מתמודדים עם בעיות דומות, אלא מציין שהתפיסה של מגדר (Gender) עם התנהגות האכילה ולחצי החברה עשויה להיות מורכבת יותר אצל בנות.

דפוסי אכילת יתר ובררנות

כדי להבין את התמונה בצורה מדויקת יותר, החוקרים חילקו את התנהגות האכילת יתר של ילדים לשלושה דפוסים עיקריים:

אכילת יתר מוקדמת (14.1%): ילדים שהחלו לאכול בכמויות מופרזות מאז גיל הילדות המוקדמת והדפוס הזה נשמר אתן.

אכילת יתר מאוחרת (24.3%): הופיעה אצלם הרגל האכילת יתר בגיל קרוב יותר לשלבי הכניסה לבית הספר.

عدم אכילת יתר (61.6%): רובם, שהלאה לא הראו התנהגויות הללו באופן מתמשך.

בעוד שבררנות באוכל, חולקה לשלושה רמות:

רמה גבוהה (7.1%): ילדים המתאפיינים בבררנות גבוהה, הדוחים הרבה סוגי מזון.

רמה בינונית (37.4%): בררנות מתונה אך חוזרת.

רמה נמוכה (55.5%): ילדים המקבלים רוב סוגי המזון ולא מעוררים דאגה רבה על השולחן.

על אף שבררנות נראתה יחסית יציבה עם הזמן אצל כמה ילדים, המחקר לא מצא שהיא קשורה בצורה ברורה לבעיות נפשיות מאוחרות, מה שמחזק את הרעיון שההתנהגות הזו - בכל מקרה מטרידה על שולחן האוכל - אינה סימן סכנה מאובטח וברור לבריאות הנפש בעתיד.

איך ניתן להסביר את הקשר בין אכילת יתר לבריאות הנפש?

החוקרים רואים שישנם שני מסלולים אפשריים שמסבירים את הקשר בין אכילת יתר לכמה בעיות נפשיות מאוחרות:

חולשה בשליטה על הרגשות:

אכילת יתר עשויה להיות חלק מדפוס כללי של דחף וקושי בשליטה בהתנהגות. ילד שמתקשה להפסיק לאכול עשוי גם להיתקל בקשיים בשליטה על התנהגויות אחרות, מה שמתחבר לעיתים עם סימפטומים הדומים להפרעת קשב וריכוז.

האוכל כאמצעי לארגון רגשות:

בכמה מקרים, האוכל יכול להפוך לאמצעי שבו הילד מתמודד עם מתח, עצב או תחושת בדידות. כאשר האכילה הופכת לתגובה בסיסית לרגשות שליליים, יתכן שדפוס זה יתפתח לאחר מכן לקשיים בארגון הרגשות ועלייה בסימפטומים של חרדה או הפרעות התנהגות אחרות.

בעיקרון, המחקר מדגיש שמדובר בקשר סטטיסטי ולא בקשר סיבתי ישיר או חד משמעי, כלומר אכילת יתר אינה מסבירה בלבד בעיות נפשיות, אך היא עשויה להיות חלק מתמונה רחבה יותר שראוי לשים לב אליה.

גם איכות המזון חשובה

לצד מחקר זה, מחקר נוסף שפורסם במגזין "Journal of Psychiatric Nursing" ציין כי איכות המזון בגיל ההתבגרות גם נמצאת בקשר לבריאות הנפש.

במחקר זה, החוקרים ניתחו את הרגלי האכילה של קבוצת נערים, והבחינו כי אלה שהראו סימנים טובים יותר להתפתחות נפשית וקוגניטיבית אכלו אוכל מאוזן יותר, עשיר בפחמימות טובות, כמה ויטמינים ומינרלים, סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון.

ממצאים אלו מצביעים על כך שהעניין לא נוגע רק לכמות האוכל או התיאבון, אלא גם ל"איכות" מה שהנערים אוכלים, וכמה מגוונים ועשירים המזון שלהם ברכיבים תזונתיים חיוניים להתפתחות מוחית ומערכת העצבים.

גבולות הממצאים.. ולמה אין צורך להילחץ?

על אף החשיבות של התוצאות הללו, החוקרים מציינים מספר מגבלות שיש לקחת בחשבון לפני הפיכתם לשיפוטים מוחלטים:

הערכת הרגלי האכילה בילדות נשענה על דיווחים של הא mothers , מה שעלול לפתוח את האפשרות להזדקק להטיה או טעות בהערכה.

כלי מדידה של התנהגויות האכילה היו יחסית מקוצרים, ולא בטוח שהם קלטו את כל הפרטים המדויקים.

גודל ההשפעות שנצפו היה בינוני, מה שמעיד על כך שהקשר קיים סטטיסטית אך לא חל על כל הילדים באותה מידה.

והכי חשוב, לא כל הילדים שמבצעים אכילת יתר מפתחים לאחר מכן עיכובים נפשיים בהכרח. יחד עם זאת, שימת לב להתנהגויות אלו - במיוחד אם הן מלוות בשינויים אחרים במצב הרוח, שינה או ביצועים לימודיים - יכולה לעזור במעקב אחרי כמה סימני אזהרה מוקדמים שזוכים להתייעצות עם מומחים.

מה ההורים יכולים לעשות בפועל?

ממצאים אלה אינם מציעים להפוך כל ארוחה למבחן פסיכולוגי, אלא ממליצים להורים לבחון את התנהגויות האכילה לא רק מנקודת מבט של "כמה אוכל הילד?" או "האם הוא סיים את צלחתו?", אלא גם מנקודת מבט של מה הוא מרגיש כשאוכל? ומדוע הוא אוכל כך?

ניתן לסכם כמה המלצות מעשיות כך:

לא להגדיל את הדאגה מבררנות בלבד, כל עוד הילד מתפתח בצורה נורמלית ומקבל את צרכיו הבסיסיים מהאוכל, כאשר יש לגשת לרופא הילדים במידת הצורך.

לשים לב לדפוסי אכילת יתר אם הם נמשכים, במיוחד כאשר הם מתלווים ללחצים או שינויים בחיי הילד, כמו מעבר לבית ספר חדש או מתחים בתוך המשפחה.

להימנע משימוש באוכל כעונש או פרס קבוע, כך שלא יהפוך לאמצעי מרכזי לארגון הרגשות.

לאפשר מרחב לדיון על רגשות, ולעודד את הילד לבטא מה מטריד או מפחיד אותו בדרכים אחרות ולא באמצעות אכילה.

להתייעץ עם בעלי מקצוע, כמו רופא ילדים או דיאטנית או פסיכולוג, אם התנהגויות האכילה נראות כחלק משינויים רחבים יותר בהתנהגות הילד או במצבו הנפשי.

בסופו של דבר, ממצאים אלה לא מרמזים שכל ביס נושא מאחוריו הפרעה סמויה, אלא מזכירים כי מה שמתרחש על שולחן האוכל עשוי להיות לפעמים מסר שקט על צרכים נפשיים עמוקים יותר, שמגיע לשמוע בשקט.

מקור: אתרים אינטרנטיים