האידעשري.. הרע המתקן שעשה את תהילת باب אלחרא

סדא ניוז - בין סמטאות דמשק העתיקה, בלב "חארת אלדאב" שהייתה זיכרון לצופים הערבים במשך שנים רבות, בולטת דמות "האידעשרי" כאחת הדמויות הדרמטיות המורכבות והמושכות ביותר. על אף שהאמן הסורי באסם קוסא שיחק עשרות תפקידים גאוניים, הדמות הזו דווקא נשארה הטובה ביותר בקריירה שלו, והסימן המיוחד שהקים את הצלחת תופעת "باب الحارة".

האידעשרי: הרע שלא שונאים

האידעשרי לא היה רשע מסורתי; אלא היה התגלמות של הסכסוך בין הנפש היצרית לבין התעוררות המצפון המאוחרת. לאחר ביצוע פשע ששיסע את יסודות החארה: גניבת זהב הסוחר אבו איברהים ורצח השומר אבו סמעו שחשף את מעשהו, נשאר המעשה הנורא להטריד אותו בסיוטים שלו, ורגשותיו ערבבו בין התשוקה להון לבין התחושה של חרטה.

קללת הזהב והצדק האלוהי

מה שגרם לדמות להיתקע בזיכרון הוא השימוש ב"צדק האלוהי" במסלול הדרמטי שלה; הנעל שנשרה ממנו במהלך הבריחה, והשבועה המזויפת שהשביע על הקוראן בפני מנהיג החארה, והנגינה שהכתה בידו לאחר השבועה, עד למותו של בנו "מַעְרוּף"; כל האירועים האלה היו הצטברות דרמטית שהובילה את הצופה משיא הזעם על מעשיו של האידעשרי לשיא ההזדהות עם השבר שלו.

כאן, הוצגה הדמות כדגם של רשע שלא התפורר לגמרי מהאנושיות שלו. והמשחק הגאוני של באסם קוסא שיחק את התפקיד המרכזי בהחזרת אותן סתירות בכנות ובספונטניות, והפך את הצופים לבית גרים את הסכסוכים הפנימיים שהאידעשרי חווה, דבר שיצר טינה כלפיו בפרקים הראשונים של הסדרה, והזדהות אתו בפרקים האחרונים.

סיפור האידעשרי

דמות האידעשרי החלה כאיש חסר רסן בעל עבר פלילי, אך המנהיג אבו צאלח נתן לו הזדמנות להתחיל עבודה כנה במכירת חמוצים בחארה. עם זאת, האידעשרי לא הצליח להתנתק מעברו, וגנב לירות זהב מבית אבו איברהים, וכאשר השומר אבו סמעו גילה את מעשהו, הוא ניסה לתפוס אותו, ואילו האידעשרי לא נותר לו אלא לרצוח אותו ולקבור אותו עם הזהב.

תושבי החארה החלו לחשוד בו והאישימו בגניבה, אך לא הצליחו להוכיח את מעורבותו, ולכן האידעשרי עזב עם משפחתו לחארת "אבו הנאר", שם שהה באופן זמני והחל לתכנן את חזרתו לחארה כגיבור. אכן, הוא הצליח בכך בעזרת רמאות ותכסיסים, כאשר יצר בעיה בין גברים מהשנים, ולאחר מכן הופיע כדמות הנועזת שאיתם עמד, למרות שנפצע קשה בידו במהלך הסכסוך.

לאחר מכן התרחשו האירועים המטרידים בחייו של האידעשרי, כאשר איבד את בנו הבכור עקב נשיכת נחש, ואף הוא נפגע מגרבגרינה, ונאלץ לקטוע את ידו לאחר מכן (אותה יד שבה השביע אותה השבועה המזויפת שהוא לא גנב את הזהב). ובמהלך זה, הסיוטים לא נפרדו ממנו, ויצרו סכסוך פנימי ותחושה שלא עזבה אותו של חרטה.

בסופו של דבר, האידעשרי הודה בפני המנהיג ותושבי החארה על פשעו, ומת לאחר הודאה זו שהעניקה לו קצת מנוחה. ואבו איברהים השיב את זהבו, כאשר חלק ממנו חילק לעניים ולמשפחת השומר אבו סמעו.

עזיבה בזמן הנכון.. למה קוסא סירב לחזור?

המסע של האידעשרי הסתיים בפרק האחרון של חלק ראשון בסצנה בה הוא מודה על ערש הדווי. למרות הצלחתו העזה, באסם קוסא קיבל החלטה נחרצת שלא לחזור בחלקים הבאים, על אף ההצעה של הבמאי להחזירו בחלק העשירי, דרך גילומו של דמות "אח התאום" של האידעשרי.

וקוסא הצהיר: "אם ה' אוהב מישהו הוא לוקח אותו אצלו", ברמיזה לכך שמותו של האידעשרי מנע ממנו להיכנס למנהרה של "המסחר וההשקעות" שבה נפל הסדרה לאחר הפקת חלקים רבים שהשכיחו את הברק הראשון של העבודה.

"باب الحارة" מאבד את ברקו

החלק הראשון של "باب الحارة" (הפקה 2006) נחשב לעידן הזהב של הסדרה, כשהוא מתמקד בערכים נעלים ובמנהגים דמשקיים אותנטיים ובסכסוכים אמיתיים שנובעים מהסביבה השמית בשנות העשרים של המאה הקודמת. כמו כן, החלקים השניים והשלישיים זכו להצלחה דומה.

אך עם המשך חלקים שהגיעו ל-13 חלקים, העבודה הידרדרה להיות פרויקט עסקי טהור רחוק מרוח דמשק העתיקה שהאנשים אהבו, ונפלה בפח של חזרה משעממת, מה שהוביל לסגת את רוב גיבורי הסדרה המקוריים.

עם זאת, העבודה עדיין מקושרת בזיכרון הצופים עם גיבוריה המקוריים שזוהרו בחלקים הראשונים, במיוחד דמות האידעשרי שהפך אותה באסם קוסא לאחת האיקונות של הדרמה הרמדאנית שניתן לשכוח.

המקור: אתרי אינטרנט