חברון.. האימפריה הכלכלית הפלסטינית שמפחידה את ישראל

خاص صدى نيوز: העיר חברון חווה לאחרונה קמפיין הסתה מצד התקשורת העברית, המיועד לתעשיות ולעסקים שלה, הנחשבים לאחד מעמודי התווך של הכלכלה הפלסטינית. עיתון ידיוט אחרונות פרסם דיווח ארוך שהכינה כתבת ההתנחלויות בחברון, שהתמקד בהאשמות זיוף וסחר בלתי חוקי וקישר זאת למימון מה שכינתה ישראל "ארגונים טרוריסטיים". הדו"ח הזה אינו סתם חומר תקשורתי, אלא משקף מדיניות ישראלית מתודולוגית שמטרתה להכות בכלכלה הפלסטינית ולחולל בה חולשה, במיוחד כאשר חברון הוכיחה במהלך המלחמה האחרונה את יכולתה לשרוד, למרות הפסקת העבודה בשטחים הכבושים, אלא שהיא לקחה על עצמה חלק גדול מעובדים שאיבדו את עבודותיהם בישראל, דבר שעשה את הכיבוש לחשוש באמת מכוחה הכלכלי של חברון.

אי לכך, המתקפה על חברון מבחינה כלכלית אינה אירוע מבודד, אלא היא המשך למדיניות ישראלית מתמשכת שנגעה בתחילה לערים בצפון הגדה الغربية כגון טולכרם, שכם וג'נין. ערים אלו חוו שנה שלמה של מבצעים צבאיים שהשמידו מבנים, חנויות ותשתיות, והפריעו לתנועת האנשים כמעט לחלוטין. ריבוי המחסומים והשערים בכניסות לכפרים ולערים גרם לכך שדרכי השינוע של משאיות וחנויות ארכו שעות רבות, דבר שהפחית את היכולת של הסחורות להגיע לשווקים בזמן المناسب וחלל את הפעילות המסחרית במידה רבה.

בנוסף לכך, פלסטינים בתוככי ישראל לא קונים בערים בצפון הגדה כפי שעשו בעבר, דבר שמשקף תוכנית מתודולוגית להפסיד לערים אלו את תפקידן הכלכלי הקרדינלי. גם הסגירות החוזרות ונשנות של מעבר הכרמה המסחרי, שנחשב לזרם חיוני להכנסת הסחורות, השפיעו באופן ישיר על תנועת הסחר הפלסטינית, כאשר הוא נסגר תקופות ארוכות בפני משאיות, דבר שהוביל להפסדים כבדים. נוסף לכך, מניעת העברת כספי המענק והמסים החריפה את המשבר הכלכלי הפלסטיני. המתודולוגיה הישראלית הברורה הזו בהתמודדות עם הכלכלה הפלסטינית מתנהלת לפי תוכנית מחושבת, שלב אחרי שלב, ועוברת כיום למפעלים ולסוחרי חברון, כנקודה המרכזית של הכלכלה הפלסטינית.

הדו"ח העברי שעליו עוקבת סדאנews תיאר את חברון כ"אימפריה מדומה", תוך שטוען שהמפעלים שלה מייצרים מאות אלפי נעליים מזויפות ממותגים עולמיים כמו נייקי ואדידס, ומשווקים מכנסי ג'ינס סיניים עם מותג דיזל בשכם, בנוסף למוצרים נוספים כמו ממתקי מריחואנה תחת מותגים מוכרים. הדו"ח הלך אפילו עד כדי טענה שהמוצרים הללו מניבים מיליארדי דולרים, שהרווחים שלהם מועברים ל"ארגונים טרוריסטיים" בגדה الغربية, כך לפי דבריו. כמו כן, הוא ציין על פשיטות ישראליות על מבנים בחברון, שבהן נחשפו קווי ייצור מלאים של נעליים ספורטיביות מזויפות, בניסיון להציג את העיר כאיום כפול: כלכלי וביטחוני.

ההסתה לא עצרה רק בגבולות הכלכלה, אלא חרגה גם להיבט הפוליטי והביטחוני, כאשר הדו"ח קשר את הסחר הפלסטיני למימון "הארגונים הפלסטינים", מדובר בנרטיב שמטרתו להצדיק כל פעולה ישראלית עתידית נגד כלכלת חברון, כולל פשיטות, סגירות, או הטלת מגבלות חדשות, דבר שהחלה המדינה לעשות בפועל באזור הדרומי של חברון, כי ישראל מנסה דרך נרטיב זה לרכוש כיסוי בינלאומי לכל צעדים חדים, ולהציג את הפלסטינים כאיום כלכלי וביטחוני בו זמנית.

מהצד הישראלי, הדו"ח ציין את ההפסדים המוזכרים, כצפוי על ידי מבקר המדינה בישראל בשנת 2020, שהעריך את הפסדי הכנסות המס בסכום של כ-1.7 מיליארד שקל בשנה, בעוד שההערכה כיום היא כ-4 מיליארד שקל בשנה. מספרים אלה משמשים ככלי תעמולה להציג את הפלסטינים כסיבה ישירה למשברים כלכליים בתוך ישראל, דבר שמעיד על מדיניות קבועה להטיל את האשמה על הפלסטינים עבור כל תקלות כלכליות.

התקפות אלו אינן חדשות, שכן עיתון ישראל היום פרסם דיווחים דומים, שעודכנו על ידי סדאנews, שבו האשימו את הסוחרים הפלסטינים בהברחת סחורות מהנמלים הישראלים ומכירתם בתוך ישראל מבלי לשלם את המסים המלאים, מה שהוביל לדבריהם להפסדים של מיליארדי שקלים. האשמות אלו החוזרות על עצמן חושפות אסטרטגיה קבועה של ישראל המבוססת על פגיעה בסוחרים הפלסטינים והשחתת דמותם ציבורית.

ההסתה הישראלית נגד המסחר ותעשיית חברון אינה רק קמפיין תקשורתי חולף, אלא היא חלק מפרויקט קולוניאלי שמנסה להרוס את הכלכלה הפלסטינית ולהחליש אותה. ישראל מודעת לכך שחברון מייצגת את הלב של הכלכלה הפלסטינית, וכוחם ויציבותם מהווים איום על הפרויקט שלה, ולכן היא שואפת בכל האמצעים להשחיר ולפגוע בהם. כמו שהעולם התעלם מרצח יותר מ-71 אלף פלסטינים בעזה, הוא עשוי גם לעמוד מהצד בזמן שניסיונות ישראל להשמיד את כלכלת חברון ושאר הערים הפלסטיניות מתפתחים, מבלי לנקוט בפעולה.