דלתת הנילוס יורדת מהר יותר מהים: סכנה שקטה מאיימת על מיליונים מתושבי האזור

סאדה ניוז - דלתת נהר הנילוס מצרה במצרים נתונה לסכנה גוברת שלא נובעת רק מעליית לפני הים, אלא גם מהירידת האדמה עצמה מתחת לרגלי התושבים, על פי תוצאות מחקר חדש שגילה כי דלתת הנילוס נחשבת לאחת מהדלתות החשובות ביותר בעולם שמתמודדות עם סכנות הרידה האדמתית, בתופעה שמאיצה כתוצאה מפעילות אנושית ושינויי אקלים יחד.

המחקר שפורסם בתאריך 14 בינואר בכתב עת "נייצ'ר" (Nature) התבסס על נתוני לוויינים במהלך השנים האחרונות, וגילה כי חלקים רחבים מדלתת הנילוס יורדים בשיעורים שעולים על הממוצע של עליית פני הים, מה שאומר כי האזורים החופיים והחקלאיים בצפון הדלתא מתמודדים עם הסיכון של הצפה והמפלח בקצב מהיר יותר מהצפוי.

תופעה עולמית: אך הסכנה מקומית

דלתת הנילוס לא מהווה רק מרחב גיאוגרפי, אלא לב חקלאי ואוכלוסייתי של מצרים, שם חיים עשרות מיליוני תושבים, והיא מייצרת חלק ניכר מהמזון המקומי. עם המשך ירידת פני האדמה, ערים כמו אלכסנדריה, ראשיד ודמיאטה, בנוסף לשטחים חקלאיים רחבים, הופכות לחשופות יותר לתערובת של מי הים המלוחים עם המים התת-קרקעיים, מה שאורך במקביל לסיכון את החקלאות ומקורות השתייה.

האחראי הראשי על המחקר "ליאונרד אוחהנה" - פרופסור למדעי האדמה והסביבה החופית מאוניברסיטת קליפורניה, אירווין, אומר כי הבעיה הזו אינה מוגבלת רק למצרים, שכן יותר ממחצית מדלתות הנהרות הגדולים בעולם חוות כיום ירידה לפני האדמה. ברשימה נמצאות דלתת נהר המקונג בוייטנאם, והגאנג-ברהמפוטרה בבנגלדש ובהודו, והנהר הצהוב בסין.

והמחקר מעריך כי בין 350 ל-500 מיליון אנשים חיים בדלתות נמוכות גובה, רבים מהם באזורים שלא עולים על שני מטרים מעל לפני הים, כאשר התושבים מתמודדים עם סיכון כפול: מי ים שמתרוממים לאט ובצד זאת אדמה שידועה בירידה מהירה יותר.

מדוע דלתאות יורדות?

ליאונרד מסביר בראיון לאל-ג'זירה נט כי ירידת הדלתות אינה תהליך טבעי בלבד, אלא שהיא האיצה מאוד כתוצאה מהתערבויות אנושיות הכוללות יתר על המידה במשיכת מים תת-קרקעיים, במיוחד לצורכי השקיה ואגרו, מה שגורם לדחיסת שכבות האדמה וירידתן. גם הסכרים על הנהרות משPLAYסת תפקיד חשוב, שכן הם מצמצמים את כמות הסחף שהנהרות היו נושאים היסטורית כדי להזין את הדלתא ולפצות על החמצה הטבעית.

במקרה של דלתת הנילוס, החוקרים מציינים כי הירידה בסחף המגיע לצפון הדלתא כבר במשך עשרות שנים, לצד הרחבה אורבנית כבדה על שטחים רכים מטבעם, מסייעת להחמרת ירידת האדמה, והופכת מה שהיה שינוי איטי במשך מאות שנים למשבר מוחשי במהלך עשרות בודדות.

ליאונרד מוסיף: "אחד הדברים החשובים ביותר שמצא המחקר הוא שירידת האדמה הפכה ברבים מהמקרים למרכיב החשוב ביותר במה שנקרא 'עליית פני ים יחסית', כלומר הרמה שהאוכלוסיות מרגישות בפועל. בהרבה מאוד דלתאות, מהירות ירידת האדמה גבוהה יותר ממהירות עליית המים, מה שאומר שהמיקוד בשינוי האקלים בלבד אינו מספיק להבין את גודל האיום".

ולפי החוקרים, הירידה האדמתית שונה מעליית פני הים בנקודה בסיסית, היא ניתנת להאטה אם מתמודדים עם סיבותיה. הפתרונות כוללים התארגנות למשיכת מים תת-קרקעיים, שיפור ניהול הסחף, וחידוש הדוגמות הבנייה וההרחבה האורבנית באזורים נמוכים וכחולים.

והחוקרים מזהירים כי הזנחת גורמים אלה תיצור כל השקעות בחסינות התעקשות חופית או פרוייקטי הגנה לא מספקות בטווח הארוך.

המקור: אל-ג'זירה