דיווח: ישראל לא מעוניינת בהסכם עם סוריה ומחפשת מוצא שמספק את טראמפ

סאדנוז: ישראל בשלב זה אינה רואה צורך דחוף להגיע להסכם ביטחוני או פוליטי עם סוריה, כאשר במרכז תל אביב שוררות ספקות עמוקים לגבי השלטונות בדמשק, יציבותם ויכולתם להטיל שליטה מלאה על הגיאוגרפיה הסורית. בהקשר זה בולט ניתוח של עיתון "ידיעות אחרונות" המצביע על כך שהספקות הישראליות מתמקדות בראש ובראשונה בדמותו של הנשיא הסורי אחמד השרע, אשר נתפס בחלק מהמעגלים בישראל כדמות לא ברורה, ונהיה נושא לשאלה עד כמה הוא שונה מאבו מוחמד גולאני, לאור עברו בהובלת "ג'בהת אל-נצרה" שהפכה מאוחר יותר ל"הוועדה לשחרור אשלם", למרות הופעתו הנוכחית בדיבור מתון ומראה אזרחי.

הספק השני נוגע למצב השלטון בשטח, כאשר השרע לא נחשב כמי שיכול להטיל ממשלה יציבה על סוריה, כאשר הערכות הישראליות מצביעות על כך שהוא שולט בפחות מ-60% משטח המדינה, ונאבק לשלוט בקבוצות ג'האדיסטיות קיצוניות בתוך הכוחות הנאמנים לו, קבוצות שאינן מרוצות מהתכנים האסלאמיים המתונים שלו וממדיניותו הפרו-מערבית.

לאור נתונים אלה, ישראל רואה כי בטובתה לשמור על פריסת צבאה באזור המפורז בתוך שטח סוריה, כאשר היא מחזיקה בתשעה אתרים קדמיים המשתרעים למספר קילומטרים בתוך סוריה, מפולגת בין פסגת הר שייח' בצפון לבין המשולש הגבול עם ירדן בדרום. כמו כן, היא פועלת להקים מערכת אתרים נוספים שנותנים לה יכולת אופטימלית לשליטה ירי ומעקב מודיעיני, לא רק בסביבות דמשק אלא גם בצפון מזרח לבנון שם פועל חיזבאללה וארגונים פלסטיניים. בנוסף, ישראל הקימה מכשול נגד תנועת רכבים ואנשים במטרה להאט או לחבל בכל התקפה לא צפויה מהגולן, מאמצת את ניסיון השביעי באוקטובר 2023.

מצב זה מתנגש עם רצון הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ לקדם פתרון קבוע או לפחות הסדר ביטחוני בין ישראל לסוריה, וזאת משני סיבות עיקריות: הראשונה קשורה לרצונו לחזק את תדמיתו כמעשה של יציבות ושלום במזרח התיכון, השנייה נוגעת לתגובתו לדרישות מדינות אזוריות כמו ערב הסעודית, קטר וטורקיה, אשר רואות בהשבת סוריה כפתרון כלכלי ופוליטי. טורקיה במיוחד בולטת בהקשר זה, כאשר היא שואפת לשחק תפקיד מרכזי בשיקום הצבא הסורי ובתשתית האזרחית עם תמיכה כלכלית מהחברות الخليجיות, דבר המעניק לה השפעה רחבה ומאפשר לה להתמודד עם הכורדים שהיא רואה בהם איום ישיר.

על אף שישראל אינה רואה עניין דחוף בהסכם עם דמשק, היא אינה מעוניינת להיכנס בהתנגשות עם טראמפ, במיוחד לאחר הפגישה שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו במאר-הלאגו, ולאחר המבצע האמריקאי בוונצואלה. לכן ישראל השתתפה בשיחות הטרילטרליות שנערכו בפריז ברמה של ייצוג נמוך, מול משלחת סורית בכירה ומשלחת אמריקאית רחבה. בעוד האמריקאים דיברו על סיום 90% מהנושאים, הסתפקה ההודעה ממשרד נתניהו בהתייחסות לצורך במשא ומתן נוסף להשיג יציבות ולמלא את הדרישות הביטחוניות.

ישראל קובעת שלושה דרישות מרכזיות בכל הסכם פוטנציאלי: מניעת כל התקפה פתאומית משטח סוריה לעבר הגולן הכבוש, הרחקת הכוחות המזוינים מגבול ירי ישיר על ההתנחלויות ונתיבי התחבורה, ומניעת העברת נשק וציוד לחיזבאללה דרך סוריה. כמו כן, ישראל דוחה כל נוכחות צבאית טורקית בדרום סוריה מחשש שיפגע בחירות פעולתה של חיל האוויר שלה, ומביאה את מחויבותה להגן על הדרוזים בסוויידה אם הם יעמדו בפני איום ממשי.

מנגד, השרע דורש נסיגה ישראלית מהאזור המפורז וחזרה לקווי הסכם הפסקת האש של 1974, כדי שיוכל לטעון כי החזיר אדמות ריבוניות, מבלי לדרוש בשלב זה נסיגה מהגולן הכבוש. אולם ישראל דוחה את ההצעה הזו, בטענה כי הסדרי 1974 כבר אינם מספיקים להתמודד עם האיומים החדשים. מכאן, האמריקאים העלו בפריז את הרעיון להקים מנגנון תיאום שממוקם בירדן שיכלול את ישראל, סוריה וארצות הברית, כדי להחליף התרעות מודיעיניות ולפתוח לאחר מכן מסלול לשיח אזרחי וכלכלי.