תומאס פרידמן: ונצואלה הפכה כעת ל"רכוש פוליטי" של טראמפ

סדא ניוז - מוקדם מידי לקבל תשובות ברורות לגבי מה שצפוי לקרות בהמשך בוונצואלה בעקבות מעצר הנשיא ניקולס מדורו על ידי ממשל הנשיא האמריקני דונלד טראמפ כהכנה למשפטו בארצות הברית, אך קיימות שאלות רבות בהתבסס על התערבויות כאלה של ארצות הברית באזורים אחרים.

במילים אלו פתח הסופר האמריקני תומאס פרידמן את מאמרו בעיתון ניו יורק טיימס, כשהוא מזהיר מההשלכות ארוכות הטווח של המעשה הזה, מחשיב שצעד זה, בכל אופן שנראה גורלי או פופולרי בעיני חלק מהוונצואלים, שם את וושינגטון בפני אחריות היסטורית כבדה שאי אפשר להתחמק ממנה.

ופרידמן החל בהשוואות היסטוריות, בולטות בהן ההתערבות המערבית בלוב בשנת 2011, כאשר הופל משטר מועמר קדאפי על ידי כוח אווירי בלבד, מבלי שהייתה תכנית עקבית לניהול השלב שאחרי הנפילה.

והתוצאה - כפי שמציין המאמר - הייתה כאוס מתמשך וחלוקה פוליטית ולחמו מיליציות, מה שעשה את לוב עד היום למדינה "שבירה" ומקור לחוסר יציבות אזורית ולהגירה בלתי רגילה, והסופר חושש שהדינמיקה הזו תחזור על עצמה בוונצואלה אם ארצות הברית תסתפק בהסרת ראש המשטר מבלי חזון מציאותי לבניית מערכת חלופית יציבה.

ופרידמן החזיר לזכרון מאמר שכתב באותו זמן, שבו אמר "אני לא מכיר את לוב, אבל אינסטינקט שלי אומר לי שכל תוצאה נאותה שם תדרוש נוכחות על הקרקע, או כעזרה צבאית למורדים להפיל את קדאפי כפי שאנחנו רוצים, או ככוחות שמירת שלום ומפשרים אחרי קדאפי בין השבטים והכוחות כדי לעזור בכל מעבר לדמוקרטיה. ולא יכולות להיות הכוחות הללו כוחות שלנו, כי אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את העלויות שלהן".

בנוגע לכך, פרידמן סבור שדבריו של טראמפ עצמם - במפגש העיתונאים שהתקיים ביום שבת - משקפים הבנה השכיחה של הסכנה של "מכת פתע" בפוליטיקה הבינלאומית, שכן הנשיא דיבר על מוכנות המדינה שלו לנהל את ונצואלה ישירות, ועל אי-החרגה של "נוכחות כוחות על הקרקע".

עם זאת, הסופר שואל אם ממשלת טראמפ, בגישתה ה"מאולתרת" והרכביה הלא הומוגניים, מסוגלת בפועל לנהל פרויקט אדיר לבניית מדינה, שהוא הגדול מאז ניסיונות עיראק ואפגניסטן.

הוא גם ציין במאמרו שמדורו, למרות נפילתו, השאיר מאחוריו רשת חמושה של תומכים, סוחרי סמים ובנדיטים, דבר שמשמעותו עשוי להיות סכסוך פנימי שיכול להתקיים בצורת קריסה כוללת או התפוצצות אזורית, דוגמת המודלים שהתגלו במזרח התיכון.

בהקשר זה, פרידמן מזהיר מהחמרת משבר הפליטים הוונצואלים, שכבר נחשב לאחד מהגדולים בעולם, ומה עשוי לנבוע מכך בהמשך לחוסר יציבות במדינות אמריקה הלטינית והקריביים.

והדאגה אינה מוגבלת לעניין הפנימי בוונצואלה, אלא היא נמשכת לזירה הבינלאומית, שכן "חטיפת" נשיא מדינה ריבונית מעיר הבירה שלו, מבלי כיסוי בינלאומי - על פי המאמר - עשויה לשמש כתקדים מסוכן על ידי מעצמות גדולות אחרות, בראשן סין, בעימותים האזוריים שלהן, במיוחד כלפי טייוואן.

ופרידמן רואה שהתעסקות של וושינגטון בנושא ונצואלה תעניק למוסקבה ובייג'ינג מרחב תמרון רחב יותר באוקראינה ובאסיה.

כמו כן, עולה בעיה של נפט וחובות, כאשר סין היא היבואן הראשי של הנפט הוונצואלי, דבר שעשוי להוביל כל סכסוך עתידי שם למגע ישיר עם האינטרסים הכלכליים הגדולים של בייג'ינג.

הסופר חוזר בסוף מאמרו לעקרון המפורסם שלו שנוסח לפני מלחמת עיראק, לפיו "אם אתה שובר את זה, אתה אחראי עליו". מנקודת מבטו, ונצואלה הפכה כעת ל"רכוש פוליטי" של טראמפ מבחינת אחריות, לא שליטה.

אם ארצות הברית תצליח לעזור לוונצואלים לבנות מערכת טובה יותר, זה ייחשב הישג היסטורי לטראמפ. אולם אם המדינה תגלוש לתוך כאוס עמוק יותר, שמו של טראמפ יישאר מחובר לאותו כאוס במשך שנים רבות, על פי ניתוחו של פרידמן.

יש לציין שמדורו הובא לארצות הברית בערב שבת לפי השעון המקומי לאחר שנעצר על ידי כוחות אמריקנים במהלך מבצע צבאי בבירה קראקס, והוא צפוי להופיע מחר בפני בית משפט פדרלי במנהטן שבניו יורק.

מקור: ניו יורק טיימס