תומס פרידמן: פוטין משחק עם השגרירים האמריקאיים כאילו היה נגן חליל מיומן

סדא ניוז - העיתונאי והכותב האמריקאי הבולט תומס פרידמן מתח ביקורת נוקבת על הגישה של הנשיא דונלד טראמפ והשגרירים שלו לרוסיה, סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, בדרך שהם מתמודדים עם מלחמת אוקראינה.

הוא אישר -במאמר ב ניו יורק טיימס- שהבעיה לא טמונה בכוונותיהם, אלא באי הבנתם של טיב הסכסוך, שכן הם מתייחסים אליו כאילו היה עסקת נדל"ן גדולה, דבר שמביא אותם -לפי דעתו- להיות "נבלים מועילים" שמתנצל הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין, בהתייחסות למונח שהקומוניסטים הרוסים השתמשו בו על זרים המנוצלים לשירות האסטרטגיות של אויביהם.

ההשפעה האבודה

הכותב האמריקאי רואה שפוטין אינו פועל כמתווך נדל"ן, אלא כמנהיג לאומי תוקפני בדומה למנהיג הנאצי הגרמני אדולף היטלר בפולין, שמטרתו מהכיבוש של אוקראינה איננה פיתוח או רווח אלא השגת אשליה היסטורית.

הוא אומר שההקשר הזה עושה נוכחות של מו"מ עם רקע נדל"ני נטל על ארצות הברית ולא יתרון, שכן הם נכשלו בהבנה שהמלחמה והשלום אינם משחק שהתוצאה שלו חיובית, אלא סכסוך שהתוצאה שלו אפסית בין ערכים דמוקרטיים לתוקפנות פשיסטית.

הכותב מוסיף שבסוג המקרים הזה ארצות הברית זקוקה למדינאי מהסוג של שר החוץ האמריקאי לשעבר הנרי קיסינג'ר או מקבילו ג'יימס בייקר שמבינים את ההבדל בין נדל"ן לבין סוגיות מלחמה ושלום.

הוא מזכיר שנשיאים אמריקאיים קודמים, בולטים שבהם רונלד רייגן, הבינו שכל הסכם עם כוח "תוקפני" חייב לצאת מתוך הגנה על הערכים והאינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית ובנות בריתה, ולא מתוך מניעים של עסקות.

לכן, על פי המאמר, התנהלות טראמפ מייצגת אחת מהחולשות הגדולות של מדיניות החוץ האמריקאית, שכן הוא מתנהג כמתווך נייטרלי שמנסה להשיג רווחים משני הצדדים, במקום לתמוך בדמוקרטיה האוקראינית ולהתמודד עם התוקפנות הרוסית.

הכותב מציין שכמה קולות בדלניים בתוך המפלגה הרפובליקאית -כמו הזרם בראשות ג'י די ונס סגן הנשיא- מאשימים את הקוראים לתמוך באוקראינה ברצון במלחמות בלתי נגמרות. אך הוא מסביר שבתחילת המלחמה הוא צפה שהמלחמה תיגמר בהסכם "מלוכלך" שאינו מעניק לאוקראינה את כל מה שהיא שואפת אליו.

עם זאת, הכותב מבחין בין "עסקת מלוכלכת" המגינה על האינטרסים של אוקראינה והמערב, לבין "מגעילה" המעניקה לפוטין יכולת להדליק מחדש את המלחמה מתי שהוא ירצה.

הוא רואה שהסיבה לפער בהשפעה האמריקאית היא חוסר קיום תהליך ברור ליצירת מדיניות והמהירות של הנשיא טראמפ.

המאמר מסביר שההשפעה בדיפלומטיה אינה נמדדת רק בכסף, אלא בכוח צבאי שניתן להביא, ובבידוד הכלכלי שניתן להטיל על היריב. והחשוב מכולם, להסית את העמים המגוונים נגד המנהיגות שלהם.

טראמפ מחליש את אמריקה

המאמר מבקר את טראמפ במה שמכונה "שיתוק" היכולת של ארצות הברית לממש את השפעתה, שכן הוא זה שהפסיק את המימון הצבאי לאוקראינה, ומנע את אספקת הנשק האיכותי כמו טיליי תומאהוק, וקידם נרטיב "שקרי" המחשיב את אוקראינה כתקיפה.

כמו כן, טראמפ שלח מסר "השפלה" לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי באומרו שאין לו "מסמכים" מו"ש.

הכותב מאמין שנשיא אמריקאי "נורמלי" היה פועל למען ארצו, והיה מפעיל לחצים על פוטין דרך חיזוק המסמכים המו"מיים של אוקראינה והחלשת עמדת רוסיה דרך פגיעה בדעת הקהל שלה.

הכותב שואל: מה אם טראמפ היה מתנהל כנשיא אמריקאי מכובד בהתאם לאינטרסים והערכים האמריקאיים?

והוא עונה על השאלה בכך שאם טראמפ היה אומר לאוקראינים ה"אמיצים" שאין להם מסמכים, אלא היה מעניק להם את המסמכים כדי להגדיל את השפעתם תוך כדי שהוא אומר לעמו הרוסי בקול רם שאין להם עתיד כי פוטין "גנב את כל המסמכים שלהם".

והוא הדגיש את דבריו בהתייחסות למקום של רוסיה במהפכה הטכנולוגית, כשמקום ה-28 בעולם, מאחורי לוקסמבורג בדירוג המכון עולמית לסטנפורד של חיוניות של בינה מלאכותית. ואת הסיבה הוא זוקף להשבת הנשיא הרוסי של משאבי ארצו האנושיים במלחמה "חסרת תועלת" שאין לה מכירה.