איך שרד האיסלאם בבוסניה והירצגובינה?

סדנאוז - האיסלאם בבוסניה והירצגובינה קיים כבר למעלה מ-550 שנה, במהלך הזמן הזה, המוסלמים התמודדו עם אתגרים וקשיים שונים, חלקם מהווה איום קיומי ישיר, וחלקם האחר מנעו מהם חופש לקיים פולחנים או שללו מהם את זכויותיהם הפוליטיות והכלכליות.

אבל הם הצליחו להתגבר על התנאים הללו, והאיסלאם המשיך להיות חי במדינות הללו עד היום. אז מה היו האתגרים המוסלמים בבוסניה? ואיך הם התגברו עליהם?

ולמה הבוסניאקים קיבלו את האיסלאם?

לפי המתפרי הכללי לשעבר של רפובליקת בוסניה והירצגובינה, ד"ר מוסתפא צ'יריץ', האיסלאם נכנס לאירופה משני שערים, הראשון מהחצי האי האיברי, שם היה קיים במשך 8 מאות. ואז עם נפילת אנדלוסיה, נכנס האיסלאם משער נוסף, שהוא חצי האי הבלקן, שם הוא עבר מסרביה לבוסניה והירצגובינה באופן הדרגתי לאחר קרב קוסובו הגדול בשנת 1389.

ד"ר צ'יריץ' מכנה את בוסניה "אנדלוסיה החיה", ומסביר כי הסיבה להתקרבות הבוסניאקים לאיסלאם היא "וויכוח גדול בהיסטוריה, שבו נראו כנסיית סרביה הביזנטית וכנסיית רומא הקתולית מתמודדות על בוסניה, אך הבושנקים, שהחלו לכנות את עצמם "הבוסנים הטובים", מאסו בתחרות הזו והביאו כנסייה משלהם שונה בהרבה במובנים רבים מהכנסאות הביזנטית והקתולית, ולכן הכריזו לפניהם הכנסודות הלן"; כי הם שינו את אמונותיהם ופולחנים שלהם, מה שיצר פיתוי עיקרי לקבלת האיסלאם כאשר הגיע העות'מאנים.

לדברי פרופ' להיסטוריה האסלאמית מאוניברסיטת סראייבו, אחמד עליבאשיץ', היו גורמים מעודדים שגרמו לאנשים לאמץ את האיסלאם. ראשית, היישוב הנוצרי, אם זה ארכיאולוגי או קתולי, היה מצומצם בבוסניה, עד למאה זו היו רק 80 כנסיות ומנזרים, במדינה שבה יש היום יותר מ-3000 מבני פולחן. הוא מסביר: "אתה יכול לדמיין את הזמן ההוא, לא היו כלי תחבורה או ספרים זמינים... זה מספר מאוד קטן, והוא מצביע על כך שרוב האנשים לא ראו את הכהנים, לא הלכו לכנסייה ולא השתתפו באירועים דתיים".

הוא מוסיף במהלך שיחתו עם אל-ג'זירה: "האנשים היו מבודדים, וכאשר העות'מאנים הגיעו עם כוח האיסלאם והמדענים והדרכים הסופיות והממשלה, רבים נדהמו מהכוח הזה. הנקודה העיקרית היא שהנצרות בבוסניה הייתה חלשה, בניגוד לסרביה או יוון או בולגריה, שם היו כנסיות רבות מאוד ותקשורת מתמדת בין הכהנים והאנשים".

ג'ואדה גאריץ', חברת הקולג' למדע וטכנולוגיה בסראייבו, טוענת לאל-ג'זירה כי שנת 1463 היא השנה שבה כבשו העות'מאנים את בוסניה. ולא קיבלו הבוסניאקים את האיסלאם באופן מיידי, אלא הממלכה הבוסנית שהייתה קיימת אז התמודדה עם העות'מאנים כעם כובש. היו אז בבוסניה שלוש כנסיות: האורתודוקסית, הקתולית והבוסנית (שחלק מכנים אותה בוגומיל). הכנסייה הבוסנית נחשבה לכנסיה "כופרת" בעיני שתי הכנסיות האחרות, ועוקבו העוקבים שלה מאכזריות מצד הכנסייה הקתולית ומלכי הונגריה.

כניסה הדרגתית סותרת טענה "איסלאם בכוח"

עליבאשיץ' מכחיש את הטענה שהעות'מאנים כפו את האיסלאם בכוח על הבוסניאקים. הוא מסביר שהאיסלאם התפשט לאט מאוד במשך יותר מ-150 שנה, ואי-רוב המוסלמים בבוסניה במהלך השלטון העות'מאני סותר את הטענה הזו באופן ברור.

גאריץ' תומכת בהכחשה הזו, ומדגישה כי האוכלוסייה הראשונה בשנת 1879, שנערכה על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית לאחר כיבוש בוסניה, מצביעה על כך שהאוכלוסייה המוסלמית הייתה 38%, בשעה שהאורתודוקסים היו 43% והקתולים 18%, בנוסף למיעוט היהודי (שבא לבוסניה לאחר נפילת אנדלוסיה).

אבל "ברגע שהבושנקים קיבלו את האיסלאם, הם הפכו למוסלמים באמת, והיו מוכנים להקרבה ואפילו לעזוב את בתיהם ולהיגר כדי לשמור על אמונתם, ולכן היום אתה מוצא את הבושנקים בתוניסיה, אלג'יריה, פלסטין, סוריה, חג'אז ואנטוליה", על פי דברי עליבאשיץ'. הוא מסביר שיש שלושה גורמים שהשפיעו על אי-קיומם של מוסלמים רבים בבוסניה והירצגובינה: מלחמות מתמשכות, מגפות והגירה שהתלווית לרקע ירידת האימפריה העות'מאנית.

הבושנקים תחת שלטון שאינו אסלאמי בפעם הראשונה: הגירה או הישארות?

לאחר תבוסת האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמתה עם האימפריה הרוסית (1877-1878), כנס גרמני, אוטו פון ביסמארק, את ועידת ברלין בשנת 1878 שבה הוענקה בוסניה והירצגובינה לאימפריה האוסטרית. היה זה כנראה לסימן של פתיחת תקופה בלתי ניתנת להשוואה עבור הבושנקים המוסלמים. כאשר כבשה האימפריה האוסטרו-הונגרית את בוסניה, היו המוסלמים לחוק שאינו אסלאמי לראשונה מאז שהפכו למוסלמים, וההנחה הייתה חשובה: האם להגר ולחיות תחת שלטון אסלאמי או להישאר בבוסניה?

גאריץ' מסבירה כי המוסלמים חששו לאבד את זהותם ולוותר על דתם, במיוחד לאחר שראו מה קרה בסרביה הסמוכה, שהטילה מדיניות גירוש כפוי על המוסלמים והרסה את המוסדות האסלאמיים מיד לאחר שהשיגה עצמאות בוועידת ברלין.

אבל המעניין הוא שהאימפריה האוסטרו-הונגרית לא יישם מדיניות זו, על פי גאריץ', שפרסמה את ספרה "האמונה והנאמנות: הבושנקים והאימפריה האוסטרית" בשנה 2024. היא מציינת כי فتوى שהוציא המופתי של העיר טוזלה, האימאם מוחמד טופיק אזבגיץ' (שתפקידו היה המופתי הכללי של בוסניה), בשנת 1886 תחת הכינוי "מכתב על ההגירה", הייתה בעלת חשיבות רבה בלמנוע מבוסניה לעזוב את ארצם.

תוכנה של فتوى הייתה שאם השלטון החדש שאינו מוסלמי הוא תקף ואינו מאלץ את המוסלמים להניח את דתם או לקיים פולחניהם או לבצע כל האיסור, אין שום מכשול בכך שהמוסלמים יחיו תחת שלטון זה. הייתה فتوى זו חשובה מאוד כדי לומר למוסלמים: "שארו כאן, זהו ארצכם ומולדתכם", כך אומרת גאריץ'.

המופתי צ'יריץ' מציין על فتوى נוספת נגד ההגירה של האימאם מוחמד רشييد רזה, בתגובה לשאלה של תלמיד בוסני מעיר תראפניק, והוא השיב לרזה: "אין הגירה לאחר כיבוש מכה", כאשר יש فتوى מהאיסלאם על ההגירה. אמנם רבים עזבו את בוסניה, אבל רוב הבושנקים נשארו וחיו תחת שלטון הצאר של האימפריה האוסטרית.

מלוחמים נגד האימפריה להגנתה!

גאריץ' מדגישה שהיחס של האימפריה האוסטרו-הונגרית כלפי הבושנקים היה חכם מאוד. הם לא אימצו מדיניות כפיה כמו שכנותיהם הסרבים, אלא היו פתוחים יותר והקימו אוניברסיטה ללימודי האיסלאם ובית ספר לשופטים מוסלמים, ולא סגרו את בתי המשפט האסלאמיים, אלא הכניסו חוקים אזרחיים חדשים יחד עם שמירה עליהם. אפילו בבנייה, הם לא בנו בניין עירייה בסראייבו, למשל, על פי הסגנון המערבי הטהור, כדי לא להרגיז את המוסלמים.

גאריץ' לא מסתירה שהאחראים למדיניות אלו ביקשו אז להפנות את הבושנקים לעבר אירופה המרכזית ולהרחיקם משייח' האיסלאם באיסטנבול, אבל בסופו של דבר זה היה לטובת המוסלמים, כי הם הפכו אחראיים על ניהול ענייניהם, אפילו הגיעו למצב שבו היו המוסלמים אחראיים על ניהול הווקף שלהם לאחר מכשולים ואתגרים מצד האחראים האימפריאליים.

הנה מגיע השיא של המעבר של נאמנות הבושנקים מהסולטן העות'מאני לצאר הקתולי במהלך מלחמת העולם הראשונה, שהחלה לבעור מסראייבו בעקבות ההתנקשות של הסטודנט גברילו פרינציפ (סרבי מבוסניה) ביורש העצר של אוסטרליה באחת מהרחובות הראשיים בעיר בשנת 1914.

אבל המוסלמים, לאחר שהתנגדו לכיבוש האוסטרי-מגי בשנים הראשונות של מלחמה, היה להם יחידה מיוחדת בצבא האימפריה. ליחידה זו, לפי גאריץ', היה מדים מיוחדים ואימאים מקומיים, וחופש לקיים תפילות ופולחנים אחרים, אפילו מטבח خاص לאספקת מזון חלאל על פי ההוראות האסלאמיות. הם נלחמו לצד האימפריה במהלך המלחמה, כאשר הבינו שאמונתם אינה בסכנה תחת שלטון זה.

בהקשר הזה, מדגיש הפרופסור עליבאשיץ' שהתקופה האוסטרית בבוסניה היא לא רק היסטוריה טהורה, אלא לקחים שאפשר ללמוד מהם במצב המוסלמים באירופה היום. ההפך של מוסלמים מתנגדים לאימפריה למוכנים לה קרב הוא תופעה ודוגמה לאיזה מצב יכול להיות להם היום.

הוא אומר: "למדנו מהתקופה הזו כיצד המוסלמים העריכו את אירופה וכיצד הם התאקלמו ב