הם רימו אותך ואמרו: האובססיה לעבודה היא הדרך היחידה שלך להצלחה

SadaNews - מתכון להצלחה, הדרך שלך ליזמות, טיפים לעושר מהיר... אם לא נתקלת בתוכן מושך כזה שדולק אחרי אנשים כל הזמן ברשתות החברתיות, ייתכן ואתה אחד מהמוצלחים המעטים שלא הוחמצה מהם הרבה, אלא אפילו הצליחו להימנע מלחצים נפשיים שמייצרים משבר חדש שמתווסף למשברים שידועים בשם "אדם הרשתות החברתיות".

אחת מהתכונות הבולטות של תוכן זה -המלטף את רגשות האנשים וחלומותיהם- היא הצגת העומס כעיטור כבוד, ואת העייפות כהוכחה לשאיפה, שההצלחה בהכרח עוברת דרך דלת לא אנושית.

אך העובדות והנתונים -אפילו הטבע האנושי- חושפים שהמפה הזו לא רק שהרסה את המשמעות הנאצלת של עבודה, ממשיות ואחריות, אלא שהיא מובילה ברוב המקרים לכישלון ונשירה, ולא להישגים ולהגעה לגדולה.

וכדי שהמשמעויות לא יתערבבו, אנו צריכים תשובה לשאלה חשובה: מה הקו המפריד בין מאמץ לשאיפה חיונית, להשמדה עצמית רודפת אחרי אשליית ההצלחה המפוקפקת?

בין האובססיה המוכתבת לבין השאיפה הבריאה

לפני שמעמיקים לקרב הסערה, יש להפריד בין ארבעה מושגים שמת混שלים ביניהם:

תרבות העבודה הקשה (Hustle Culture): תופעה חברתית חיצונית המהללת את שעות העבודה הארוכות והפרודוקטיביות הבלתי מתפשרות כלוקי כבוד והמסלול העיקרי להצלחה, מתאקלמת דרך הרשתות החברתיות ועיונים של יזמות.

אובססיה לעבודה (Workaholism): התמכרות התנהגותית כפייתית ששורשיה פנימיים, מוגדרת אקדמית כ"דחף פנימי כפייתי שלא ניתן להתנגד לו לעבודה באופן קבוע, מלווה ברגשות שליליים כמו חרדה ותחושת אשמה כאשר לא עובדים".

השחיקה בעבודה (Burnout): התוצאה הוודאית של תרבות העבודה הקשה ואובססיה לעבודה, זו תסמונת מקצועית שהוכרה על ידי ארגון הבריאות העולמי, מתאפיינת בעייפות פיזית ונפשית, עלייה ברגשות שליליים כלפי העבודה, וירידת תחושת ההישג.

ההשתעשעויות בעבודה (Work Engagement): זהו מה שאנחנו רואים כהמקביל הבריא לשלושה המושגים הקודמים, שמשתף באנרגיה גבוהה והשתתפות פעילה והנאה מהעבודה, וחסר את הדחף הכפייתי שמאפיין את האובססיה לעבודה.

המלכודת: הפיכת החריג לתרבות משמידה

לא מדובר להיות בלתי אובייקטיבי להכיר בכך שהעבודה המונעת משחקת תפקיד קרדינאלי בשלבים מסוימים, כמו בשלבים היסודיים של פרויקטים יזמיים, אז העבודה שעות רבות היא צורך אסטרטגי לבניה ובנית הגלגל ההתחלתי כדי למשוך השקעות ולקוחות. שלב זה דומה לתחרויות מרחקים קצרים, שם ההשקעה של אנרגיה מירבית במהלך זמן מוגבל היא דבר הגיוני כדי להשיג המראה.

הבעיה לא טמונה במרוץ הראשוני, אלא במשבר הוא הפיכת החריג לכלל, והכישלון לעבור לקצב בריא וברת קיימא, כאן "תרבות העבודה הקשה" הופכת למלכודת, כאשר המאמץ הפנימי עצמו הולך והופך למטרה, ללא קשר לתוצאות או ליעילות.

עם הזמן "תרבות העבודה הקשה" משתרשת כמערכת חברתית חיצונית המהללת את השעות הרבות כקריטריונים להצלחה. תרבות זו ניזונה מ"אובססיה לעבודה" שהמכונים הפסיכולוגיים מכירים כהתמכרות התנהגותית.

לצערנו, התוצאה הוודאית היא "השחיקה בעבודה", שהיא תסמונת המוצגת בקטגוריה הבינלאומית של מחלות (ICD-11) על ידי ארגון הבריאות העולמי, ומאופיינת כ"תופעה מקצועית" הנגרמת על ידי לחץ כרוני במקום העבודה שלא טופל בהצלחה.

אבן דרך שלא הצליחה לקטוע לא אדמה ולא גב

העיקרון הפנימי הוא ש"תרבות העבודה הקשה" מתעלמת מחוק בסיסי בטבע ובייצור, וזהו חוק "ההכנסה המופחתת". זה דומה לאדמה חקלאית: אם היא זורעת ללא הפסק, היא מתייבשת ומאבדת את פוריותה עד שקצירתה נהיית עלובה. גם אדם, צריך הפסקות שאסור להחשיבם כפריבילגיה, אלא הם למעשה תנאי להחזרת אנרגיה, יצירתיות ופרודוקטיביות.

ועיקרון זה חל גם על האנשים הנלהבים ביותר לגבי עבודתם. חלקם עשויים לחשוב שהלהט הוא דלק בלתי נגמר, אך זה דומה למנוע של מכונית מירוצים חזקה, שבו המנוע יכול להעניק ביצועים מרשימים, אך הוא מייצר חום גבוה. אם הוא לא יקבל תקופות קירור ותחזוקה, הוא יתקלקל ויתמוטט.

כן, הלהט יכול לתת לך כוח המגן, אך המנוחה היא מה שמבטיחה את היכולת להשלים את המרוץ. המטרה איננה לכבות את המנוע, אלא לשמור עליו לפעולה ביעילות מירבית בטווח הארוך.

ואולי נוכל למצוא סיכום למשמעות זו בהיגד הנבואי "אֵין הַמִּנְבָּת שָׁלֹמָה אֲשֶׁר לֹא עָצָה אדמה ולא דָעַם"; מי שרץ ללא הפסקה מפסיד את האמצעים ואת המטרה גם כן.

החשבונית המושלמת: העלות האנושית והכלכלית במספרים

מרחוק מההיבטים האנושיים -שאי אפשר להתעלם מהם- הניתוח הכלכלי חושף שתרבות זו היא המניע העיקרי לקריסת הפרודוקטיביות מה שמזיק לעולם הפסדים קשים.

הדימום האמיתי של הפסדים פורץ מהמשרדים של העובדים "המבוארים" או לפחות "שאינם משולבים". והראיות על העלות השלילית של תרבות זו אינן רק השערות.

מבחינה אנושית:

כפי שדיווח על השחיקה בעבודה ממוסד "Mental Health UK", 91% מהמבוגרים בבריטניה סבלו מלחץ גבוה או חמור בשנה האחרונה.

נתוני פלטפורמת "Spill" -המועצת לתמיכה בריאות נפשית לעובדים בחברות- לשנת 2025 מצביעים על כך ש-81% מעובדי הדור Z עזבו את עבודותיהם מסיבות שקשורות לבריאותם הנפשית.

ג'ון קליפטון, המנכ"ל של מכון גאלופ (Gallup), התייחס לדו"ח של המוסד שלו: "הבעיות של חלשת השתעשעויות בעבודה אינן רק עניין שמתייחס לאושר העובדים, אלא היא בעיה שמשפיעה על הצמיחה הכלכלית הגלובלית".

מבחינה כלכלית:

דו"ח על מצב מקומות העבודה גורס את המצב בעולם על פי גאלופ (Gallup), שאובדן הקישור של העובדים לעבודה עולה למשק הגלובלי 8.9 טריליון דולר בשנה.

בניתוח משותף בין פלטפורמת הערכת עובדים Workhuman וגאלופ, הוערכה עלות הפרודוקטיביות האבודה בעקבות השחיקה בעבודה בלבד בכש322 מיליארד דולר בשנה ברחבי העולם.

לפי מחקר משותף בין בית הספר לניהול של הרווארד (Harvard Business School) לבין אוניברסיטת סטנפורד (Stanford University), החברות סובלות מעלויות נוספות של 125 עד 190 מיליארד דולר בשנה בארה"ב בלבד כהוצאות בריאות הקשורות ללחץ במקום העבודה.

התגובה: הגדרה מחדש של ההצלחה

נראה כי זה מה שיצר שינויים בעדיפויות בשוק העבודה, כאשר סקר דעת קהל שבוצע על ידי חברת "רנדשטד" (Randstad) לגבי בחירת מספר עדיפויות, הציב 83% מהעובדים את "איזון עבודה וחיים" כהעדפה עליונה, בעוד ש"שכר" הגיע למקום השני באחוזים של 82%.

שינוי זה מונע על ידי הדורות הצעירים המלמדים לשמור על בריאותם ולא להקריב אותה עבור ההצלחה המקצועית המסורתית, מה שמתואר על ידי אנליסטים כה"לא חולשה, אלא תגובה רציונלית לציפיות לא רציונליות בסביבת עבודה מחוברת תמיד".

בהקשר זה, מומחים בסביבת העבודה -בהתבסס על מחקרים של מכון גאלופ- מציינים שהמטרה אינה לסרב לעבודה קשה, אלא לעבור למושג "השתעשעויות חיוביות", שבו העובד פועל באנרגיה ונחישות מבלי להתעייף עד השחיקה.

המפה החדשה: דגמים ברי קיימא ומוכחים במספרים

היציאה ממשבר זה לא דורשת לוותר על השאיפות, אלא לאמץ דגמי עבודה חכמים יותר, כגון: