עיתונאי ישראלי מזהיר: צעדים התנחלותיים מאיימים להשקיט את גורל יהודה ושומרון

סדא ניוז - מייקל מילישטין, חוקר וקצין לשעבר במודיעין הישראלי, העומד בראש פורום הלימודים הפלסטיניים במכון דיין של אוניברסיטת תל אביב, ציין את מה שהוא מתאר כ"צונאמי שקט" בו מובילה הממשלה הישראלית ביהודה ושומרון. הוא הדגיש שהשינוי הזה מתבטא בפרויקטים התנחלותיים כמו תכנית "E1" סמוך לירושלים הכבושה, בנוסף להתרחבות התנחלויות הכוללת, והצעדים שמקדם מפלגת סמוטריץ' בתוך הקואליציה השלטת.

במאמרו שהתפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות", הזהיר מילישטין כי המדיניות הזו מביאה לשינויים מהותיים במציאות הפוליטית והדמוגרפית של יהודה ושומרון בהדרגה ובמעורפל, בהיעדר מודעות מלאה בציבור הישראלי לגבי ההשפעות ארוכות הטווח שלה.

מילישטין הזהיר שאם ישראל לא תתעורר, היא תתמודד עם פסגת "הצונאמי" הנגדי בספטמבר הקרוב כשתתקיים פגישת האומות המאוחדות, שתשקף התרחבות בהכרה במדינה הפלסטינית, דבר שיביא להשלכות אסטרטגיות ופוליטיות משמעותיות על ישראל פנימית ובינלאומית.

מילישטין רואה את "הצונאמי השקט" שמבצע ממשלת הכיבוש כלא מתברר בדרך כלל בחדשות היומיות, אבל הוא מאיים לעצב מחדש את התמונה הפוליטית והחברתית ביהודה ושומרון, ומשקף שינוי לכיוון מדיניות של מדינה אחת תחת שליטה ישראלית מורחבת, עם שינויים דמוגרפיים ומשפטיים מהותיים, دون להתייעץ עם הציבור הישראלי או לקחת את הדעה העולמית בחשבון.

הקצין הישראלי לשעבר מתייחס להצהרת השר בצלאל סמוטריץ' בשבוע שעבר, על אישור תכניות בנייה באזור "E1" סמוך לירושלים, כשהוא מאשר שהצעד הזה מהווה "מסמר נוסף בארון הקברות של רעיון המדינה הפלסטינית".

ההצהרה של סמוטריץ' עוררה - לפי הכותב - תגובות מוגבלות יחסית בישראל, שהייתה עסוקה בהתמודדות צבאית בעזה ובקונפליקטים פנימיים רבים. אבל הזירה הבינלאומית הגיבה בגינוי חמור, ומדינות ידידותיות לישראל לקחו חלק בכך, מה שחושף את השבריריות של האיזון בין הפוליטיקה הפנימית הישראלית לבין הלחצים הבינלאומיים הגוברים.

מילישטין מדגיש כי מפלגה אחת בקואליציה, שהיא מפלגת השר בצלאל סמוטריץ', החלה להטיל את האג'נדה שלה על הממשלה כולה ללא שברור מה עמדת הליכוד או מה מבדיל אותה מהחזון של המפלגה המתנגדת.

הכותב מציין כי שר האוצר ראה מאז תחילת המלחמה הזדמנות היסטורית לעצב מחדש את ה-DNA של יהודה ושומרון דרך התרחבות התנחלויות, עד לנקודת "אפס חזרה" שתמנע כל פיצול עתידי אפילו אם ייפול הממשלה הנוכחית.

הוא טוען שהמה שקורה ביהודה ושומרון מהווה גם דגם למה שעלול לקרות בעזה, שם המקדמים שינוי דרמטי שואפים לאכוף מציאות חדשה, ללא התייעצות עם הציבור, תחת כיסוי של "אסטרטגיה ריאליסטית" ו"לקחים מה-7 באוקטובר", תוך ניצול של תנאים פוליטיים לא נורמליים המאפשרים להטיל שינויים משמעותיים בשטח.

מילישטין מציין גם שהמגמה לעבר "מדינה אחת" בין הנהר לים, כפי שנכתב בתכנית ההכרעה שפרסם סמוטריץ' בשנת 2017, "מאיימת על הראייה הציונית המסורתית, ויוצרת מציאות של סכסוך מתמשך, וגורמת לבידוד בינלאומי בשל מה שמזכיר אפרטהייד".

מילישטין מדגיש שהשינוי הזה מתרחש בשקט, תוך הזנחה ברורה של ההתראות האסטרטגיות הקודמות לגבי אפשרות התפרצות אינטיפאדה שלישית או קריסת הרשות הפלסטינית.

התעלמות מהלחץ הבינלאומי

הכותב מציין כי מקבלי ההחלטות הישראלים נוטים להתעלם מהלחץ הבינלאומי, כולל המגבלות על נסיעות השרים וחברי הכנסת, תוך כדי שהם רואים את הביקורות כנובעות מאנטישמיות או תמיכה בקיצוניות וטרור, אך הוא מדגיש שהגישה הזאת מתעלמת מהעובדה שהסכסוך העיקרי עם רוב מדינות העולם נוגע למדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים, ולא מדובר רק בהבנה מוטעית או הטיה.

לפי הקצין הישראלי לשעבר, הצעדים וההחלטות הסמליות המתקבלות לטובת הפלסטינים אינן העיקר, אלא השינוי הממשי טמון במגבלות הכלכליות, ובקשרים לחקר מדעי ולחינוך, שהחלו להתבטא עכשיו וישפיעו על חיי כל הישראלים, כולל הזדמנויות החינוך ושיתוף הפעולה הבינלאומי ביהודה והשומרון.

מילישטין מצביע על פער בדעת הקהל הישראלית סביב הסוגיה הפלסטינית, כאשר אזרחי ישראל לא מקבלים הסבר ברור לגבי עמדת הממשלה, הנצמדת בין מדיניות קפיצי שמופיעה לפעמים בסמלים כמו "ישראל הגדולה", לבין עמדות רכות יותר שהופיעו בביקורים בינלאומיים, כמו דברי נתניהו לאחרונה על ניהול פלסטיני עצמאי.

הכותב רואה שהסתירות הללו יוצרות אי-בהירות בקרב הציבור, ומנוצלות לאיחוד הישראלים סביב ההנהגה, למרות העימותים העמוקים סביב המדיניות ההתנחלותית וההתרחבות.

שוקלים את התמיכה האמריקאית

בנוגע להמרה לעניין התמיכה האמריקאית, הכותב רואה שהיא מתבססת על שתי הנחות בסיסיות: הראשונה היא וושינגטון תישאר תמיד לצד ישראל, ותתמוך בה גם כשינקטו צעדים לסיפוח או התרחבות ביהודה וגנץ. הוא רואה ש"הנחה זו מצמצמת את מרחב התמרון הפוליטי הישראלי, ומזיקה לקשרים עם מדינות מרכזיות במערב, כפי שנראה עם צרפת ואוסטרליה, ולא לוקחת בחשבון את השינויים האפשריים במדיניות האמריקאית לאחר ממשל טראמפ".

ההנחה השנייה היא שאין צורך לקחת בחשבון את דעת הקהל העולמית, מה שמרמז על אמונה פנימית שהביקורות הבינלאומיות יכולות להתקבל בלי בעיות תמורת השגת החזון של "ארץ ישראל השלמה". הגישה הזו משתמשת בסמלים תנ"כיים ואידיאולוגיים שעשויים להעלות ספקות בעולם לגבי הטבע של המדינה והשינויים המתקיימים על פני השטח.

מילישטין מדגיש שמקדמי השינוי תוקפים את המניחים של הסכמת אוסלו והניתוק הקודם, כשהם רואים בכך הפרת רצון העם. למעשה, המקדמים היום אוכפים את חזונם מבלי לערוך שום משאל עם או בחירות, מה שמשקף חריגה מהערכים הדמוקרטיים הבסיסיים.

המאמר מסכם כי תוצאות "הצונאמי השקט" כבר החלו להתממש, אבל השיא עדיין לפנינו, במיוחד בחודש הבא עם התגברות הלחצים הבינלאומיים. הוא מציין ששינויים ביהודה ושומרון מהווים אזהרה חמורה לגבי עתיד המדינה האחת, שעשוי להתממש בשקט ולגרום למשבר אסטרטגי אמיתי.