ה pressures בינלאומיות דוחפות את ישראל לכיוונים חסרי תקדים שעשויים לאיים על האינטרסים שלה

SadaNews - במאמר ניתוח שפרסמה סוכנות בלומברג האמריקאית, צייר הכותב מארק צ'מפיונן תמונה עגומה לעתיד ישראל אם ממשלת בנימין נתניהו תמשיך במדיניות "עוד מלחמה" תוך שהיא מתעלמת מהקולות הפנימיים והחיצוניים הקוראים להפסיק את הדימום ולהציג חזון פוליטי ברור עבור היום שאחרי בעזה.

והמאמר שאל: איך הגיעה ישראל לקטע הזה? ואיך היא יכולה לצאת מזה? הוא הוסיף ששאלות אלו נראות בלתי נמנעות לאחר שנתניהו -הדרוש לבית הדין הפלילי הבינלאומי- מסר את תשובתו על חודשים של ביקורת וכעס בנוגע לניהולו את המלחמה בעזה, והיא עוד מלחמה.

וכותב הטור כתב במאמרו כיצד עברה ישראל מ"רגע של אמפתיה בינלאומית חסרת תקדים" לאחר התקפות השביעי באוקטובר 2023 -שגרמו למותם של 1,200 איש ונחישת 250- למצב של בידוד פוליטי ומוסרי חמור, לאחר הרס נרחב בעזה ומותם של עשרות אלפי אזרחים, וניצול מזון ותרופות כנשק, ופתיחת חקירה בינלאומית בהאשמות על השמדה המונית.

וצ'מפיונן ציין כי בעלות ברית המסורתיות של ישראל, אשר תמיד סירבו להכיר במדינת פלסטין, החלו לפנות לתמיכה בהקמתה מתוך חשש שכוונתו הסופית של נתניהו היא להשמיד את־האזורים וליצור את התנאים לה expulsing למפגש עם מתנחלים יהודים במקומם.

הוא ציין שההחלטה האחרונה של נתניהו על שליטה בעיר עזה הגיעה על אף עצת רמטכ"ל צה"ל, אייל זמיר, לא לבצע אותה, ושהתכנית שלו חסרה אסטרטגיית יציאה ברורה והיא סותרת את תנאי המדינות הערביות למעורבות בשלב לאחר תנועת ההתנגדות האסלאמית (חמאס).

סביבה אזורית עוינת

משפחות האסירים הנותרים המוחזקים על ידי חמאס חוששות כי התכנית הזו מהווה גזר דין מוות על אהוביהם, בזמן שהבעלות הברית של ישראל גינו אותה בשל מה שהיא תשיב "בהכרח" בעלות אנושית. כל זה, עורר -לפי הכותב- חילוקי דעות בתוך ממשלת ישראל עצמה, והניע את גרמניה להשעות יצוא נשק שעלול לשמש בעזה.

וכך צ'מפיונן מוסיף ואומר שכך לפיכך, 550 גנרלים ואנשי רשויות לשעבר במנגנוני המודיעין הישראליים שלחו מכתב פתוח לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, מבקשים ממנו להתערב כדי לאלץ את ממשלת נתניהו לסיים את המלחמה שהיא, לדעתם, איבדה את כל תועלת צבאית.

והוא מצטט את ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט, מזהיר כי התלות המופרזת של ישראל בכוח מחלישה את קשריה עם בעלי ברית בסיסיים ומאיימת להשאיר 10 מיליון ישראלים לבד מול סביבה אזורית עוינת.

הכותב מאמין שהתלות של ישראל בכוח בלבד בהתמודדות עם הצדדים האחרים באזור -מהפלסטינים ועד איראן, לבנון וסוריה- מחלישה במהירות את התמיכה שהיא זוכה לה מבעלי ברית בסיסיים במזרח התיכון, אירופה ואפילו ארצות הברית.

אף על פי שהוא מכיר בניצחונות הצבאיים של ישראל על חיזבאללה הלבנוני ואיראן במהלך השנה שעברה, צ'מפיונן מזהיר כי מאזן הכוחות יכול להשתנות, מצטט את ניסיונם של הארמנים בנגורנו קרבאך. כמו כן הוא מצטט מומחים, כמו לורנס פרידמן, כי הכיבוש הקבוע בעזה מסמן מלחמה נמשכת ובידוד חמור לישראל.

הבן סוד אביו

והמאמר של בלומברג קושר בין עמדות נתניהו הנוכחיות לבין מורשת אביו בנציון נתניהו, ההוגה הדעות הציוני הקיצוני שסירב לכל הסדר עם הערבים והקרא להחיל את כל "השטחים המקראיים של ישראל".

לפני מותו בשנת 2012, הבהיר בנציון בכתיביו ובראיונותיו כי הוא ראה את הערבים (לא רק את הפלסטינים שאותם הכחיש את קיומם כאומה נבדלת) כאויבים מטבעם ואינם מסוגלים להגיע להסדר, כי "אין פתרון אלא בכוח" כדי להתמודד איתם.

וכאשר נשאל מדוע בנו לפעמים מופיע פחות קיצוני ממנו, השיב שזהו עמדת הצורך הפוליטית, אבל מהות עמדותיהם אחת.

וצ'מפיונן רואה שגישתו של ראש הממשלה שנשאר בתפקיד הארוך ביותר, ושאיפתו להחליש את המוסדות העצמאיים שמגבילים את סמכותו, משקפת את הגל ה-populism במערב.

אך הוא מאמין שלישראל יש גיאוגרפיה ששם את הנושא בהקשר שונה, שכן מניעיה הפנימיים הפכו דומים יותר למניעים של מדינות אחרות באזור.

הקואליציה השלטת בישראל -וכשכתב זה עדיין מדבר- היא מראה לשינוי הדמוגרפי והפוליטי העמוק שהחברה הישראלית חווה הנתוונה במניעי היהודים הקיצוניים מהחסידות ומתנחלים וזרמים דתיים וקולוניאליים קיצוניים, ואחרים.

הוא אמר שכל אילו משתפים את משפחת נתניהו ברעיונותיה המוחלטים לגבי הערבים וזכות ישראל המוסלמית להתרחב אזרחית, טוען שזה מערער את התמונה של ישראל מדינה דמוקרטית ליברלית.

טיהור אתני חבוי

וצ'מפיונן חושף שסקרים, אף שהם מראים את רצון הרוב הישראלי להפסיק את האש, משקפים עמדה מותנית, משום שרבים מהם מקשרים זאת לשחרור האסירים עם נכונות להפסיק מלחמה מאוחר יותר. כמו כן יש אחוז גדול שתומך בהחלפת עזה מתושביה הפלסטיניים, שזו עמדה שהייתה שולית לפני אירועי 7 באוקטובר 2023.

ה"הגירה הוולונטרית", כפי שהיא מוצגת על ידי שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר ושר האוצר בצלאל סמוטריץ', אין זה אלא -לפי תיאורים איתם- "טיהור אתני מוסווה".

וצ'מפיונן הבהיר שמונח ההגירה הוולונטרית נוסח במהלך מלחמות יוגוסלביה בשנות התשעים כדי לתאר תכניות הסרבים לרוקן אזורים מאחרים. והשווה את מה שמתרחש בעזה למה שקרה ביוגוסלביה ובאוקראינה ובגאורגיה ובארמניה, והדגיש שזו אסטרטגיה, אם היא הצליחה לפעמים, לא תצליח בארץ הנמצאת בסכסוך שלוש דתות.

כדי לשנות את הכיוון הזה, רואה צ'מפיונן כי זה מצריך התערבות ישירה מארצות הברית, ולחץ על ראש ממשלת ישראל לקבל פתרון של שתי מדינות ולאפשר לרש"פ לנהל את עזה, בתמורה לנורמליזציה של יחסים עם מדינות המפרץ ולאפשר להם לנהל את הבנייה מחדש.

הוא גם קורא לאופוזיציה הישראלית להבטיח שהממשלה תימשך אם קיצוניים יוצאים ממנה, עד שהמלחמה תסתיים ויוקראו בחירות מוקדמות.

והוא מזהיר כי התמיכה של וושינגטון בגישה של נתניהו תבולל את הכוח של ישראל כשלא מדובר בו.