מה המטרות הסודיות של החלטת נתניהו לכבוש את עזה?

SadaNews - קשה להאמין שראש ממשלה כמו בנימין נתניהו יכול לקבל החלטה על מלחמה וכיבוש שטחים חדשים בניגוד להמלצות הצבא. רמטכ"ל הִשְׁתַלְּמוּת עיָל זאמוֹר, שמבנה את רעיון כיבוש עזה, הוא מי שאישר את הפרטים המדויקים בכך והוא זה שהביא את זה מוכן לנתניהו, אומר לו שלאחר בדיקת התוכנית, לימוד הפרטים ובדיקת הסכנות, הוא מגלה שהתוכנית הזו צריכה להיות מוחלפת ומשהו אחר צריך לבוא במקומה. הוא הזהיר אותו שהכיבוש הזה יכול לסכן את חייהם של החטופים הישראלים תחת "חמאס" ולגרום להריגת חיילים ישראלים רבים. אך נתניהו עמד על כך שייכנס מונח הכיבוש (ברגע האחרון החליף את המונח שליטה) לתוכנית.

כמובן שישנן מניפולציות רבות, הטעיה ומעט תכסיסים בהחלטה. הקבינט הישראלי העניק לצבא חודשיים מלאים כדי להתכונן לכיבוש, שבמהלכם העניק לו הזדמנות לבדוק את תוכנית "ההפגזה, הקרב ופינוי" ללא כיבוש, דבר שהביא את השר הקיצוני בצלאל סמוטריץ' לומר ששום דבר לא השתנה במדיניות ראש הממשלה והוא ממשיך להתנועע בגבולות המדיניות המסורתית, שלא מסיימת את הקרב נגד "חמאס" ופותחת את הדלת למשא ומתן.

יש מי שסבור שהלו"ז הזה עשוי להיות מטעה, שישראל עדיין מאמינה בתכסיסים מלחמתיים בסיסיים למדיניותה, כפי שמצאנו בניהולה את המלחמה מאז תחילתה; במיוחד עם "חיזבאללה" ועם איראן ועם סוריה. לא מופרך שנתניהו ימשיך בשיטת גרירת "חמאס" למלכודות.

אבל ההחלטה בעצם משרתת את מטרות נתניהו הפוליטיות, המפלגתיות והאישיות. הוא זקוק לאש מלחמתית כדי לשמור על ממשלתו, כי הוא יודע שפעולה למניעת המלחמה תפתח נגדו את המלחמה העיקרית שהוא חושש ממנה, שהיא מלחמת פנימית להפלת ממשלתו.

כך הוא התנהג מאז שידע על תוכנית כיבוש עזה. כפי שחשף האלוף עיזר פיינר, שהניח את תוכנית כיבוש עזה כאשר היה ראש מחלקת המבצעים בגדוד הדרומי של הצבא. הוא הניח את התוכנית לפני שנה, כאשר היה רמטכ"ל הרצי הלוי. נתניהו התלהב ממנה וראה בה כלי להשגת מטרותיו. הוא הדבק בה, למעשה החזיק בה, וביקש לאשר אותה ולבצע אותה. אך הלוי סירב לכך, כי הוא ראה בכך מכשול לצבא ואיום על החטופים הישראלים תחת "חמאס". סירוב זה היה אחת הסיבות העיקריות שדחפו את הלוי להתפטר ואחת הסיבות העיקריות לבחירת עיָל זאמוֹר לרמטכ"ל תחתיו.

לפי פיינר, זאמוֹר בדק את התוכנית הזו לעמק והיה מעורב בפרטיה ואישר אותה בתיאום והבנה עם נתניהו. אך זאמוֹר נתקל במציאות שונה על הקרקע. והוא התחיל להיפגש עם קצינים טקטיים, שאישרו לו את הסכנות שלה והרגיש את מצב החיילים ואכזבתם מהמלחמה הזו, שלא נראית עם מטרה אסטרטגית אמיתית, אלא בלי סוף. לאחר מכן הוא האזין לאזהרות לגבי המחיר היקר שהכיבוש הזה נושא; המחיר הכלכלי וההפסדים בנפש והתגובה של הציבור והתגובה הבינלאומית והאזורית. ואז זאמוֹר חזר אחורה והניח תוכנית חלופית שבה יוכנס מצור על הפלסטינים ב-3 אזורים ודחיפתם דרומה לעידוד הפינוי וביצוע תקיפות ממוקדות נגד כוחות "חמאס", על ידי חטיפת חלקים מאזורי שליטתם, אך מבלי כיבוש מלא.

כאן באה התקוממות נתניהו. הוא בחר להתעקש על הכיבוש, גם אם באופן תודעתי, דרך ההצהרות הלוחמניות וההחלטה הרשמית. ובצורה הזו הוא מציג את "דמות המנהיג החזק והנחוש". ובסכסוך הפומבי עם הנהגת הצבא הוא מרגיע את אינסטינקטים של הימין הקיצוני, שרוצה להראות שההנהגה הפוליטית היא ההנהגה האמיתית שהצבא מציית להוראותיה. ובכך הוא מתקדם בתוכניתו להדחת שיטת השלטון והמנגנון המשפטי, כשהוא חונק ומגביל את המדינה העמוקה הליברלית. בנוסף הוא משיג את מטרתו להמשך בממשלה. לפי לוח הזמנים שהציב הקבינט לכיבוש עזה (שני חודשי הכנה ושלושה חודשים של פעילות קרקעית ושנתיים להבטחת שליטה), הוא יכול לא רק להמשיך לשלוט אלא יכול לעבוד על דחיית הבחירות המוכנות לחודש אוקטובר (תשרי) 2026.

אלה הן המטרות הסודיות מאחורי החלטת כיבוש עזה. אך השגתם היא שאלה אחרת, שתלויה בתגובות ברחוב הישראלי, האמריקאי והעולמי. אם התגובות הללו ישפיעו על הבית הלבן, המשוואה עשויה להשתנות. נכון לעכשיו, נתניהו קיבל אור ירוק מוושינגטון, כי הנשיא דונלד טראמפ, הכועס על "חמאס", אמר לו בבירור: "עשה מה שאתה רוצה כדי לתקוף אותם (חמאס), אבל הקפד למנוע מהעזתים רעב". אך האור הירוק עשוי להפוך לאור צהוב ואולי גם לאור אדום אם הלחצים הישראליים, הערביים והעולמיים יצליחו. ולא במקרה, משפחות החטופים הפנו את הפגנותיהן, ביום שישי, למשרד השגרירות האמריקאית בתל אביב.