"אותן כיסים ריקים".. עזה בין שמחה בעקבות ירידת מחירי הסחורות בשווקים ומחסור בנזילות

כלכלת סאדנה - שווקי רצועת עזה עדים לשינוי כלכלי בולט, עם ירידה משמעותית במחירי רוב הסחורות הבסיסיות, בעידן הכניסה של כמויות סחורות לרצועה לאחרונה דרך "סוחרים".

הירידה הזו, שמתוארת על ידי התושבים כ"שמחה המזכירה את סיום המלחמה", נבעה מהתחרות החזקה בין הסוחרים וגנבי הסחורות שהציעו את סחורותיהם במחירים נמוכים יותר, מה שהוביל לירידה כוללת במחירים, בעיקר עבור המזון הבסיסי.

ובין הסחורות הבולטות שראו ירידה במחיר הן הקמח, שהמחיר לקילוגרם ירד לכמה בין 10 ל-13 שקל.

כמו כן, שמן (שמן סויה), מחיר הליטר נע בין 27 ל-30 שקל, והסוכר, נמכר בקילוגרם במחיר נע בין 45 ל-50 שקל.

וגבינת "פיתה", מחיר הקופסה ירד מ-25 שקל ל-10 שקים בלבד במשך יום אחד, היא לא נכנסה לרצועת עזה מזה חודשים בזמן שתושבי הרצועה משתוקקים לאכול מוצרי חלב וגבינות.

לגבי הירקות, המחירים הגיעו כך: עגבנייה: 50–60 שקל לקילוגרם, תפוח אדמה: 40–45 שקל לקילוגרם, מלפפון: 40–45 שקל לקילוגרם.

שמחה לא שלמה בגלל משבר הנזילות

ולמרות התפקחות חלקית במחירים, משבר הנזילות הכספית עדיין מטיל צל כבד על חיי התושבים, כאשר אחוז חוסר הנזילות הגיע לרמה גבוהה מאוד. מציאות זו דחפה רבים לחוסר היכולת לנצל במלואם את ירידת המחירים, במיוחד בעידן שבו הסוחרים מנצלים את הנזילות וכוללים עמלות גבוהות שמגיעות עד 55% על פעולות משיכה מזומן, מה מהווה נטל נוסף על התושבים.

בנוסף, חלק מהסוחרים דורשים מלקוחות שמשלמים באמצעות כרטיסי הבנק מחירים שונים, לרוב גבוהים יותר ממחיר המזומן, מה שמקשה על המצב הכלכלי.

רקע פוליטי וכלכלי

בעידן הזה של הכאוס הכלכלי, רואים המפקחים כי ישראל שואפת לסייע לתושבים לבחור באופציה של "הגירה מרצון", לכן היא נוקטת בכל האמצעים הזמינים כדי לצמצם את אפשרויות החיים בפניהם.

ומומחים מצביעים על כך שהמדיניות הזו לא מתבצעת לקראת מטרות אסטרטגיות רחבות יותר, שנועדו לשנות את המציאות הדמוגרפית ברצועה, על ידי לחיצת התושבים להגר כאופציה כפויה ולא מרצון. ככל שמדדי האבטלה יעלו, ואחוזי העוני יגדלו, וחרפת הנזילות תחריף, רעיון העזיבה يصبح מקובל יותר בקרב קהלים רחבים של צעירים ומשפחות.

כמו כן, התמרונים במחירי הסחורות, והשארת השוק פתוח לכאוס בין הסוחרים וגנבי הסחורות, משקפים את העדר כל פיקוח כלכלי אפקטיבי, ועומלים על העמקת התחושות של חוסר יציבות. המציאות הכלכלית השברירית הזו, בעידן של איומים ביטחוניים מתמשכים, הופכת את חיי היומיום בעזה למאבק על קיום, ולא סתם אתגרים כלכליים.

בהקשר הזה, רואים כמה שזה לא רק משבר כלכלי חולף, אלא חלק ממדיניות "ההנדסה החברתית" שנועדה לרוקן את הרצועה מתושביה בהדרגה, באמצעות לחצים כלכליים ונפשיים, מבלי צורך בדרכי גירוש כפויות.