סדה ניוז: בנק דיסקונט הישראלי מחליט לסיים את קשריו עם הבנקים הפלסטיניים

סדה ניוז: החלטת בנק דיסקונט הישראלי להודיע לבנקים הפלסטיניים על כוונתו לסיים את הקשרים הבנקאיים איתם לחלוטין בתוך 90 ימים, לפי מקורות מיוחדים לסוכנות סדה ניוז, העלתה שאלות רבות על הרקע והמניע של ההחלטה, במיוחד לאור החשיבות החיונית שמייצרת מערכת יחסים זו להמשך תנועות התשלומים והסחר בין הצדדים.

הבנק הודיע לבנקים הפועלים בפלסטין בתחילת יוני 2026, במקביל להארכת הסכמים בנקאיים לתקופה של שבועיים שיסתיימו ב-14 ביוני הנוכחי בהתבסס על מכתב ההתחייבות שפורסם על ידי משרד האוצר הישראלי, כי הוא מתכוון להפסיק את ההתנהלות עימם לחלוטין לאחר תום המועד של 90 הימים כפי שידעה סדה ניוז.

בניסיון להבין את רקע ההחלטה, ביצעה "סדה ניוז" סקירה של מבנה הבעלות של בנק דיסקונט, ההנהלה שלו ומועצת המנהלים, כמו כן חקרה את האפשרות של קיום קשר ישיר או עקיף עם השר לאוצר הישראלי בצלאל סמוטריץ', המוביל מזה שנים מדיניות נוקשה כלפי הרשות הפלסטינית והענף הבנקאי הפלסטיני.

הסקירה הראתה כי אין קשר ידוע בין סמוטריץ' להנהלת הבנק או מועצת המנהלים שלו או לבעלי המניות הגדולים, ואין אינדיקציות על כך שהוא מחזיק בהשפעה ישירה בתוך המוסד הבנקאי, לפי סקירת מחלקת התרגום העברית בסוכנות סדה ניוז. להפך, העובדות מצביעות על כך שבנק דיסקונט היה בין הגורמים שנפגעו פעמים רבות מהמדיניות של שר האוצר הישראלי בשנים האחרונות.

הבנק, כמו יתר הבנקים ישראליים, נתקל בלחצים רגולטוריים ופיננסיים גוברים, ביניהם גביית מיסים נוספים על רווחי הענף הבנקאי, בנוסף למצב חוסר הוודאות המתמשך הקשור לתיקי הקשרים הבנקאיים עם הבנקים הפועלים בפלסטין, כאשר סמוטריץ' התרגל להאריך את ההתחייבויות הממשלתיות לתקופות קצרות ורצופות, שנעו בין שבועות לחודשים, מה ששם את הבנקים הישראליים בפני סיכונים משפטיים ותפעוליים מתמשכים, כפי שקורה עם הבנקים הפועלים בפלסטין.

בנוסף, הבנק נתקל באתגרים נוספים הקשורים לפעולתו בתוך ישראל, כולל ביקורות ולאגידים בינלאומיים הקשורים לפעילות הבנקאית בהתנחלויות הישראליות, נושאים שהגדילו את היקף הסיכונים המשפטיים והמוניטריים שבהם נתונות המוסדות הפיננסיים הישראליים.

בהתבסס על נתונים אלה, רואה עורך הדין של סוכנות סדה ניוז כי ההחלטה של דיסקונט עשויה לא להיות תוצאה של הנחיה ישירה מסמוטריץ', אלא משקפת מצב של עייפות וחוסר רצון להמשיך בסביבת עבודה מאופיינת בחוסר יציבות ובהירות. ההסתמכות המתמשכת על הארכות קצרות טווח להבטחות ממשלתיות משאירה את הבנק במצב קבוע של סיכונים, דבר שעשוי להניע אותו לחפש מוצא סופי מקשרים אלה.

מכאן, ניתן לקרוא את הצעד האחרון של הבנק כהודעה ברורה למקבלי ההחלטות בישראל, כי ניהול הקשרים הבנקאיים עם הבנקים הפועלים בפלסטין באמצעות הארכות זמניות וחוזרות לא מקובל יותר מן הבחינה המסחרית והבנקאית, וכי הענף הבנקאי הישראלי מחפש פתרונות יציבים וברורים יותר להבטחת הגנה על ענייניו המשפטיים והפיננסיים בטווח הארוך.

נשאר השאלה החשובה ביותר: האם החלטת דיסקונט מהווה התחלה של מגמה רחבה יותר בתוך הענף הבנקאי הישראלי לבדוק מחדש את קשריו עם הבנקים הפלסטיניים, ובעיקר עם בנק הפועלים, או שהיא רק צעד לחץ שמיועד להניע את הממשלה הישראלית לקבל החלטה יותר יציבה לגבי עתיד הקשרים הללו?

ההחלטה של בנק דיסקונט מקבלת חשיבות יוצאת דופן, מאחר שהבנק, לצד בנק הפועלים, מהווים את עמוד השדרה של הקשרים הבנקאיים בין ישראל לפלסטין, כאשר הם מנהלים את מרבית הקשרים הבנקאיים עם הבנקים הפועלים בפלסטין, כולל סיום התשלומים בשקל, העברות כספים והעסקאות המסחריות בין הצדדים ושילוח מעודף השקל הישראלי שמכביד על הבנקים הפועלים בפלסטין.

בנק דיסקונט נחשב לאחת הקבוצות הבנקאיות הגדולות בישראל, הוקם בשנת 1935 ומסווג כאחד מחמשת הבנקים הגדולים בישראל מבחינת נכסים ופעילות בנקאית. בנק הפועלים, שהוקם בשנת 1921, נתפס כבנק הגדול או שני הבנקים הגדולים בישראל על פי حجم הנכסים והפקדות בשנים האחרונות, והוא מחזיק בנוכחות רחבה בשוק הבנקאי הישראלי והבינלאומי.

לכך, כל שינוי במדיניות של שני הבנקים הללו כלפי הבנקים הפלסטיניים לא נחשב כהחלטה בנקאית רגילה, אלא התפתחות שיכולה להיות לה השפעות ישירות על תנועת הסחר והעברות כספים בין פלסטין לישראל. מכאן עולה החשיבות של האותות שנישאו בעמדת בנק דיסקונט האחרונה, שעשויה לשקף מצב הולך ומתרקם של חוסר שביעות רצון בתוך הענף הבנקאי הישראלי מהמדיניות של הארכה זמנית וחוזרת שנשלטת את הקשרים הבנקאיים עם הצד הפלסטיני.