אנליסטים: צעדי הכיבוש בשטחים ישנו באופן דרמטי את פני הכלכלה הפלסטינית

מיוחד סדא ניוז: עם ההתמדה של הכיבוש הישראלי בצעדים כופים בשטחי הגדה המערבית, אם באמצעות החרמת שטחים והרחבת ההתנחלויות, והשמדת מבנים או הריסתם, וגירוש פלסטינים ממקומות מסוימים, ותקיפת מקורות כלכלתם בשריפה ובזיזה, ומעבר ישראל בצעדים אלו שמקשיחים את הכלכלה הפלסטינית על ידי החזקת כספים ממקורות, או חוסר קבלת עובדים, או איום על הקשר הבנקאי, וחתימה של הערים והכפרים הפלסטינים במחסומים ובשערים, הכיבוש מתקדם בצעדים כדי לצעוק עוד מכות בלתי צפויות לכלכלה הפלסטינית. אנליסטים מאשרים ל"סדא ניוז" שהנתונים בשטח נותנים להבין שהכיבוש זומם באופן רציני לשנות את פני הכלכלה הפלסטינית מהקצה אל הקצה, כדי לכפות מצוקת חיי פלסטינים במסגרת מתקפה פוליטית שמטרתה "לסיים את הסכסוך".

שינוי דרמטי

הכלכלן ד"ר תוואת אבו רוס אומר כי הצעדים הכובשים בשטח ישנו באופן דרמטי את פני הכלכלה הפלסטינית, כך שהיא תהפוך ל"כלכלה של כסף מת". במילים אחרות, שהמשך חוסר העברת השקל מהבנקים הפלסטינים לבנקים הישראלים, והאיום המתמשך על הפסקת הקשרים הבנקאיים מאבד את ערך השקל כמטבע דיגיטלי במסחר החוץ, והכלכלה הופכת לסביבה שמתבססת על כספים המועברים בין הציבור להשגת עסקאות, דבר שמבודד אותה מהמערכת הפיננסית העולמית והציות הבינלאומי.

מכיוון נוסף, אומר ד"ר אבו רוס שהצעדים הישראלים תורמים למעבר לכלכלה מקומית מפוצלת, במילים אחרות, שהמדיניות של סגירה והקמת מחסומים צבאיים וחתימת הערים מבטלת את המושג של כלכלה פלסטינית מאוחדת, והצורה הופכת לכלכלות של קנטונים קטנים מבודדים, כשכל מחוז ועיר יש להם את הכלכלה העצמאית שלהם, כך שכל אזור נאלץ להסתמך על רשתות אספקה מקומיות צרות.

הרחבת השוק השחור

כמו כן, מחשיב ד"ר אבו רוס שהצעדים הללו יובילו להרחבת השוק האפור (הלא פורמלי), מצביע על כך שההשתקה שתוקפת את המגזר הבנקאי והמוסדות הרשמיים דוחפת סוחרים וחברות בכוח לרשתות החלפת כספים בלתי מוסדרות ועברות כספים מקבילות והתחמקויות ממס, דבר שמעיד על הפחתת תפקיד המוסדות הפיקוחיים במעקב אחר התנועה הפיננסית, דבר ש"ישראל" שואפת להשיג.

אבו רוס רואה שהמצב הקיים מציב את הכלכלה הפלסטינית כבעלת חובות לכלכלות ההתנחלויות, באמצעות הכניסה למשברים חדשים באזורים המנוהלים על ידי הרשות הפלסטינית ומחפשת פתרונות דרך רכישות מההתנחלויות.

שיתוק ממשלתי

אבו רוס מציין שהנתונים הנוכחיים מראות את עצמת השפעתם על האינדיקטורים החיוניים בפלסטין, אם ברמת הרשות הפלסטינית או על האזרח דרך העמקת הגירעון התקציבי של הממשלה, דבר שגורם לשיתוק הרשות מלמלא את התחייבויותיה, נוסף על כך שהמשך החזקת כספי המגזר מהווה לא פחות מ-65% מהכנסות הציבוריות מביאה לגירעון תקציבי כרוני במשרד האוצר, ואומר שזה ישפיע על שנים קדימה ולא על תקופות קרובות, במהותו, שכולם מצפים שכאשר תסתיים משבר המגזר תהיה הפתעה כלכלית, אך האמת שהמשבר יימשך שנים עקב חוסר קיום של מצב צמיחה כלכלית בשוק הפלסטיני.

תחזיות על עלייה בלתי צפויה בשיעורי העוני והאבטלה

ואבו רוס צופה שהצעדים הישראלים המתמשכים יביאו לעלייה בלתי צפויה בשיעורי האבטלה והעוני, ומצביע על כך שהצעדים הישראליים והשחרור של כ-200 אלף עובדים יוביל לעלייה מתמשכת בשיעורי האבטלה. הוא מוסיף: "המחסומים וההשוואות מהרצים וגדיל אחוז הבוגרים מהאוניברסיטאות מובילים בהדרגה למחיקת מעמד הביניים ולהעברת אותם לעימותים של משפחות עניות, והעניות לאלה העניים יותר".

סיבוכים בשרשראות הספקה

באותה עת, הוא מבהיר שהסיבוכים על שרשראות הספקה דרך הצעדים המקנים במחסומים ובשערים ובנמלים מגדילים את הזמן הדרוש להעברת הסחורות, ובכך זה מעלה את עלויות ההובלה, דבר המשפיע לרעה על המחירים.

בריחת השקעות למרכז הערים

כמו כן, הוא ציין שתקיפות המתנחלים והצעדים הישראלים גורמים לבריחת ההשקעות הפרטיות מהמעברים מהאזורים המסוכנים או הרותחים פוליטית אל מרכז המחוזות, ובפרט רמאללה.

ואבוא רוס מאשר שכאשר ישנן ניסיונות מצד הממשלה למצוא חלופות על ידי חיזוק הכלכלה הדיגיטלית ועידוד תהליכי תשלום אלקטרוניים, אולם אם לא יהיו פתרונות פוליטיים לא יהיו פתרונות כלכליים, כי "ישראל" מוסיפה על תוקפנותה ומסבכת את הכלכלה בכל התחומים.

מאמצים להחיל הפרדה כפויה

מצדו, אומר מסיף מסיף, החוקר במכון למחקרי מדיניות כלכלית "מאס", שהצעדים החד צדדיים והשרירותיים שנעשים על ידי "ישראל" בגדה המערבית שואפים להחלת ההפרדה הכפויה ולא בהתאם להבנות.

הוא מוסיף: "הבעיה נובעת מכך שאין בסיס פלסטיני או חוף כדי לקלוט את הפיצול הזה ולהתמודד איתו, עקב שיכולויות הכלכלה הפלסטינית מוגבלות והן היסטורית תלויות בכלכלה הישראלית", ומצביע על כך שההליך של ההתנתקות הכלכלי הכפוי יוביל לתמונות כלכליות מסוכנות ושעיקריות בכל התחומים, בעיקר לנוכח היעדר ריבונות כלכלית וחוסר גישה למשאבים הטבעיים והכספיים.

ומסיף מציין שהצעדים הנוכחיים של ישראל מונעים מהמחליט הפלסטיני לאמץ איזו מדיניות כלכלית או מסחרית, כי המדיניות הללו במקרה שיאושרו תחת התנאים הקיימים עשויות להיות להן תוצאות שליליות אם תופסקנה מצד ישראל, דבר שיגרום להפסקת הגלגלים הכלכליים ולכניסת הכלכלה הפלסטינית למצב כאוס בלתי צפוי.

אין מוצא אלא בפתרון פוליטי

ומסיף מאשר שאין אפשרות לקבוע את זהות הכלכלה הפלסטינית בשלב הבא תחת הצעדים הישראלים המתמשכים והמצטברים שמגיעים במסגרת מלחמה רחבה וגדולה שמטרתה להכות בכל המרכיבים הפלסטיניים אם כלכליים או אפילו פוליטיים. הוא מוסיף: "אין מוצא למצב הנוכחי אלא באמצעות פתרונות פוליטיים והתערבות בינלאומית ואיזורית שמשנים את המצב הקיים".

שינוי פני הכלכלה

כמו כן, אומר הכלכלן ד"ר סעיד סברי שהמה שקורה היום בגדה המערבית לא נחשב לצעדים ביטחוניים חולפים, אלא הפך לגורם מבני הממחיש את פני הכלכלה הפלסטינית. והמספרים כאן אינם פחות מהותיים מהניתוח: התוצר המקומי הגולמי בגדה המערבית צנח ב-17% במהלך שנת 2024, ואילו חלקו של האדם בתוצר המקומי ירד ב-18.8%, דבר שמחק 17 שנים מההתקדמות הכלכלית תוך 15 חודשים בלבד. עד סוף 2024, התוצר המקומי הגולמי ירד לרמות של 2014, וחלקו של האיש ירד לרמות של 2008.

התמוטטות שרשרת הייצור

וד"ר סברי מציין שהיחלשות הזו איננה רק מספרים מצרכים, אלא השתקפות ישירה של התמוטטות שרשרת הייצור. כאשר ישראל משכה את אישורי העבודה מכ-200 אלף עובדים פלסטיניים שהיו עובדים בשוק שלה בעקבות מתקפת אוקטובר 2023, הושבתה הכלכלה הפלסטינית מכ-400 מיליון דולר בחודש, כלומר כמעט רבע מהתוצאה הכלכלית הכוללת. ברמת המגזר הפרטי, הוא מזכיר שדיווחים חדשים מעידים שהחברות הפרטיות חוו ירידה בעסקיהם של כ-50% לעומת מה שהיה לפני מלחמה, כתוצאה מהקשחת הפיקוח על התנועה והפרעות בשרשראות האספקה והגברת חוסר הוודאות.

ואילו האספקט הגיאוגרפי של המשבר מתגדל באזור "ג", שמייצגת יותר מ-60% משטח הגדה המערבית ושוללת שליטה ישראלית מלאה, היכן שהפעילויות הכלכליות הפלסטיניות שם נתקלות במגבלות חמורות מאלו באזורים "א" ו"ב", דבר שמבצע את הפיצול הגיאוגרפי של השוק הפלסטיני במקום לקשרו.

כלכלה המתבססת על סיוע

וד"ר סברי מאשר שהתוצאה הטבעית לכל זה היא מעגל של קפיצות עצמאיות: אובדן הכנסה מקטין את הצריכה, כך המשלוחים ירדו, שכן הייצור מתקצר, והאבטלה מתרחבת שוב. אבל הסיכון העמוק יותר, מנקודת המבט של סברי, אינו בהכרח הישרדותו של מצב קפוא, אלא ההפיכה של זהות הכלכלה הפלסטינית מכלכלה חקלאית, למרות הגבלה משאביו, לכלכלה שמתבססת יותר ויותר על הסיוע והעברות הכספיות.

והוא מציין שהמאבק האמיתי הוא בבניית כלכלה חסונה יותר: לחזק את הייצור המקומי, לגוון את השווקים, לחזק את הכלכלה הדיגיטלית, ולהפחית את התלות בדרכים שיכולות להיגמר בהחלטה פוליטית או בטחונית אחת.