תאריך שסיפר הנשיא.. שוקרי אל-קאוטלי מן הארמון אל הכלא והגלות

סאדה ניוז - ההיסטוריון הסורי סמי מרואן מבייד מביא אותנו בספר "שוקרי אל-קאוטלי: אירועים וזכרונות", זכרונות הנשיא הסורי לשעבר שוקרי אל-קאוטלי (1891-1967م). הקאוטלי השאיר את המאמרים הללו בצורה של מסמכים אישיים כנאמנות למשפחתו לפני מותו בשנת 1967م, והם הגיעו בצורה של מכתבים וזכרונות שהחל לכתוב בסוף ימיו, בנוסף על הקלטות חלק מהם בשנת 1961م עד שהשלים אותם בשנת 1963م.

מרואן השקיע עניין בהקלטות הללו, ביוזמת "מוסד הנשיא שוקרי אל-קאוטלי", כך שאסף ותיעד אותן, והוסיף להן כמה הגדרות על האירועים והדמויות המוזכרות בהן.

ביוגרפיה של נעורים והתחלות

הספר מספר על תחנות חשובות בחיים האישיים של הקאוטלי; הוא מדבר על ילדותו, ועל גידולו בדמשק, במיוחד בשכונת אל-שאגור. הוא היה הולך עם ילדים ל"הכתבה" או "החוג'ה" ללמוד.

הוא מוסיף ש"הנחושת הבגדאדי" הייתה כינוי למשפחה ואחר כך התגבר הכינוי "אל-קאוטלי", ונאמר כי הסיבה היא כי "אחד מאבותינו היה בעל גובה וכוח, ולכן נקרא קאוטלי". סאיד פשה קאוטלי היה אחד מהסוחרים הגדולים בדמשק, וזה היה האיש העשיר שעמד בשיתוף פעולה עם האמיר עבד אל-קאדר אלגזאיירי (1808-1883م). משפחת קאוטלי שייכת למקורות שהיגרו מהחצי האי ערב לדמשק דרך עיראק.

ספר ששינה את חיי

בגיל אחת עשרה, נרשם לבית הספר "מקטב ענבר", שהיה במקור ביתו של איש עשיר בשם "ענבר", שם סיים את לימודיו התיכוניים. הוא מוסיף כי מורה השפה הערבית היה "זקן טורקי בשם אסמעיל האקי אפנדי". שוקרי אל-קאוטלי אומר כי נגע בספר היסטוריה שכתב הסופר המצרי מוחמד פריד ווגדי (1878-1954م) בספריית סבו מצד אימו עטא בק קודסי, ומציין כי ספר זה "שינה את מהלך חיי הכל".

על ההפתעות הבולטות שגילה הספר, אומר ההיסטוריון הסורי סמי מביייד כי הדבר החשוב ביותר שעשה הספר היה לתת "בשר ודמים" לאחד מהמנהיגים הלאומיים המובילים בהיסטוריה הסורית המודרנית, כי "האניש" את הנשיא קאוטלי, והראה את הצד המשפחתי והאישי של אישיותו, ובמיוחד בכל הנוגע להוריו, לאשתו ולילדיו. הוא מסביר כי קאוטלי סיפק תעודה חשובה מאוד על מה שקרה בסוריה בליל ההפיכה הראשונה, ועל פסגת השיחה עם צ'רצ'יל, ועל קשריו עם שאר המנהיגים הלאומיים, במיוחד הנשיא המנוח האשם אל-עטאסי.

לאיסטנבול.. בית הספר והפוליטיקה

קאוטלי ערבב במסמכיו את חייו האישיים והמקצועיים. הוא טס לאיסטנבול (בירת האימפריה העות'מאנית) באחת מאניות חברת "מסאז'רי מאריטיים" (Messageries Maritimes) הצרפתית, ומאשר כי לא מצא בעיה במציאת מגורים באיסטנבול, כאשר הוא אומר: "נפלתי אצל אשת סבי הטורקית". שם נרשם לבית הספר המלכותי למדעים פוליטיים ומנהליים, והמשיך את לימודיו שם עד שנת 1912م.

הוא מוסיף כי תלמידי המדינות הערביות היו מגיעים מדמשק, מחלב, מביירות, מירושלים ובגדד. ובין התלמידים היו: פואד אל-גזי, עבדאללה אל-אסואני, סעיד אללה אל-ג'אבּרי מחלב, ומבגדד, טופיק הסודי. קאוטלי מציין כי מספר מהמורים שלו באיסטנבול היו מהאחרים המהוללים של האימפריה העות'מאנית, או מהמלומדים הגדולים, כמו: נזיר האוצר ג'וויד, נזיר המידע עבד אלרחמן שראף, ואסמעיל הבקי באן זאד (מכורדים בעיראק), ומעروف אל-רסאפי המשורר הערבי העיראקי (1875-1945م), ודיקרן קילקיאן (מאחרים גדולים הארמנים).

קאוטלי הצטרף לאיסטנבול ל"הפורום הספרותי", ואחר כך לעמותת "ערביה אל-פטיחה" שהוקמה בפריז בשנת 1911م, וחברים שלה היו: עבד אל-גניא אל-ערייסי מלבנון, רפיק אל-תמימי מפלסטין, וטופיק הסודי מעיראק, וג'מיל מרדום בק מדמשק. קאוטלי היה נוכח בישיבות "ערביה אל-פטיחה" או בביתו או בבית של ניסיב אל-בקרי, והוא הסביר את פעילותו הפוליטית מהוריו, כי הם שונאים פוליטיקה, ואביו היה אומר לו על דברים פוליטיים: "אל תדאג לזה, ואל תבזבז את זמנך. פוליטיקה כמו התולעת, היא נובעת באדם עד שהיא הורגת אותו".

אבל קאוטלי מציין כי אביו היה גאה בו כאשר הם ביקרו בפוליטיקאי ואיש מדינה בימיו של הסולטן עבד אל-חמיד השני, מוחמד פואד אל-עזם (1858-1919م), בביתו; שם קאוטלי הסביר לנוכחים על עמדת האיגודנים והעמדה הבינלאומית אז, וכל הנוכחים הביטו עליו בהערצה, וכאשר הם יצאו אמר לו אביו: "רציתי שהעולם כולו ידעו שהמדבר היה בני".

כאשר מונה קאוטלי למפקח מעל הווֹלי אריף אל-מארדיני בדמשק, שהיה אוהב התהילה וההערכה, הוא סירב לנשק את יד הווֹלי (וזו הייתה מסורת שנקטו בה המועסקים אצלו), ומאשר ואומר: "לכן הגשתי את התפטרותי מהתפקיד, כי אין זה בטבעי לנשק את ידו של אדם מלבד אדוני אבא שלי", והיה זה בשנת 1917م.