דו"ח "מגן" האסטרטגי 2026: ישראל "החדשה" סוגרת את נתיב פתרון שתי המדינות

סדא ניוז - דו"ח "מגן" האסטרטגי לשנת 2026, קובע כי ממשלת הימין בראשות בנימין נתנהיו התרחבה בשנת 2025 ובתחילת השנה הנוכחית באסטרטגיה להפוך את המלחמה להזדמנות לבניית ישראל "החדשה" כמדינה עליונה, משוחררת מהמגבלות, ויכולה להכתיב מציאות; תוך התמקדות במיגור הסוגיה הפלסטינית, ועיצוב האזור לפי מאזן הכוחות הישראלי, והכוונת המערכת הפוליטית פנימית דרך חיסול מה שנותר מהביקורות הליברליות, אך הגישה שהחלה לאחר התקפות 7 באוקטובר 2023, שהוקדשה להרחבת המלחמה אזורית, הסתיימה במבוי סתום שחשף את השבריריות של מודל "סופר ספרטה" שמטיף לו נתניהו, והוא התבטא בחוסר היכולת לתרגם את "עודף הכוח" להישג פוליטי יציב.

הדו"ח הזהיר שהישראל "החדשה" למעשה, לא הייתה חדשה במובן ההיסטורי, אלא הייתה אינטנסיפיקציה והסתגלות הרבה יותר ברורה של הלוגיקה שלה וכליה ודחפה אותה עד הקצה שלה.
על פי הדו"ח, הצלחת ישראל "החדשה" בפתיחת נתיבים בשטחים וב Gazza שמעלים על הסטטוס קוו של אוסלו וסוגרים את שער פתרון שתי המדינות, אינה מסיימת את הסכסוך אלא מחדשת אותו בתוך מרחב פוליטי אחד בין הנהר לים, ובצל הידרדרות מתמשכת של הלגיטימיות הבינלאומית של ישראל, שהתמשכה באופן חסר תקדים בזירה הפוליטית האמריקאית בכל מרכיביה.

הדו"ח של "מגן" יצא תחת הכותרת: ישראל "החדשה": סופר ספרטה השברירית, מאוחר השנה במעט, "בגלל שדאגות המרכז מחקר כנסי המלחמה על איראן ולבנון, וניסיון לכלול את משמעותם הראשוניות בניתוח, בכדי לאפשר הצגת קריאה מדויקת ומקיפה יותר של נתיבי השינויים המתרחשים, ולא להסתפק בקריאת שנת 2025 מנותקת מהשיא האזורי שהתפרץ בתחילת 2026".

המלחמה על איראן: גבולות הכוח של ישראל "החדשה"

הדו"ח מקדיש שטח לניתוח דינמיקות המלחמה האחרונה שהראו שסגנון החשיבה האסטרטגי הישראלי עדיין כלוא בתפיסות סגורות, למרות הדיון שעוררו התקפות 7 באוקטובר בתחום הזה, בין אם בעיון ביריב או בהערכת גבולות הכוח העצמית, שבסופו של דבר מוביל להגדלת היכולת להכריע, ולקטינה את המורכבויות של המציאות.

הדו"ח אומר בהקשר הזה, שממשלת נתניהו העריכה שהיא יצאה משנות המלחמה (2024–2025) עם עודף כוח והישגים, עם העדפה ברורה במאזני הכוחות הגיאופוליטיים לטובתה, ושהיא הפכה להיות בעלת נכסים ויכולות מספיקים להשקיע "ברגע הטרמפיסטי" ולעבור לשלב חדש שבו התבססה ישראל "החדשה" ככוח אזורי דומיננטי ולשוב לעצב את המזרח התיכון.

על בסיס זה, המלחמה על איראן ב-28 בפברואר 2026 הגיעה כשלב שיא של התפיסה הזו: ניסיון לתרגם עודף הכוח להכרעה אזורית.

הדו"ח מוסיף, שבמקום שהמלחמה תייצג את שיא ההתבססות של ישראל "החדשה", היא חשפה את גבולותיה, שכן היא הראתה פער ברור בין המטרות שהוקצו למלחמה וההערכות שנבנו סביב תרחישים שלה, לבין הדינמיקות בפועל שלה ומסלול ההתפתחות שלה, והראתה גם שהפער בין היכולת להפיק חורבן רחב לבין היכולת להכתיב תוצאות פוליטיות יציבות נותרה הבעיה המרכזית של האסטרטגיה הישראלית.

הסתדרות מאחורי הנייתו של נתניהו

ולגבי המצב הפוליטי הפנימי בישראל, הדו"ח מראה שהוא לא ייצר אלטרנטיבה אמיתית לגישת נתניהו, אלא שהאופוזיציה עצמה פועלת בתוך המסגרת הקיימת המבוססת על מרכזיות הכוח והמלחמה, כמשמעות שהבעיה בתוך ישראל היא בעיה בתוך המערכת עצמה, ולא סכסוך בין אלטרנטיבות פוליטיות מובחנות. 

הדו"ח ראה כי ההסתדרות הישראלית סביב המלחמה ורעיון ההכרעה בכוח וטבעיות פעולות ההשמדה בעזה והאלימות חסרת הפיקוח ביהודה ושומרון, לא משקפת רק את מזג ממשלת נתניהו, אלא גם את המצב הציבורי הכולל שהולך ומתרקם שהוא משוכנע שכאשר הוא לא ימחץ את אויביו; אויביו הם שימחצו אותו.

וזה משתקף על המגרש המפלגתי בהסתדרות האופוזיציה המלאה סביב המלחמה ומטרותיה מבלי שזה אומר בוודאות את ההסתדרות מאחורי נתניהו, שכן באופן פרדוקסלי, ההסתדרות על בסיס נתنيهואיזם כגישה פוליטית ואסטרטגית המבוססת על עקרון הפעלת הכוח המרבי.

"מנוף" כלכלת ההייטק

הדו"ח שם דגש על המבנה הכלכלי, ובמיוחד את תחום ההייטק, ומה שהוא שיחק תפקיד מרכזי בספיגת הזעזועים, ומניעת המלחמה להפוך למשבר כלכלי רחב, מציין שהחלק של ההייטק הגיע לכדי 57% מהייצוא הישראלי במחצית הראשונה של 2025, וייצוא התוכנה והשירותים הדיגיטליים נותר המניע החשוב ביותר להיצף במאזן השירותים.

מצד שני, ישראל תרגמה את יתרונה הצבאי ל"ערך שוק" עולמי: ראתה את ייצוא ההגנה ברמה היסטורית בשנת 2024 לכדי 15 מיליארד דולר (עם עלייה של 13%). במקביל, העמיקה ההתקשרות בין הכוח הקשה ל"אוליגרכיה" של הטכנולוגיה העולמית דרך שותפויות ומבנים דיגיטליים: מחוזי הענק של המחשוב בענן עם גוגל ואמזון, ועד שותפויות לניתוח נתונים ובינה מלאכותית, ועד עלייה בהסתמכות על מערכות בינה מלאכותית ונתונים גדולים במטרות וניהול תהליכים.

שחקן "הקלף" של טראמפ

הדו"ח מסיים בהערה ששהסביבה הבינלאומית והאזורית, במיוחד תחת נשיאות דונלד טראמפ, סיפקה לישראל מרווח רחב לפעולה דרך חיסול מערכות הפיקוח הבינלאומיות, תוך הזהרה מהמהדרות השליליות שעשויות להתרחש סביב הברית בין טראמפ לנתניהו, מה שנראה בטווח הקצר כמו ברית שמכפילה את היכולת להרס, עשוי להפוך בטווח הבינוני לגורם נוסף להעמקת הפער האמריקאי-ישראלי, ולהאיץ את תהליכי נישול הלגיטימיות מישראל והנצחת התדמית שלה כמדינה נידית וחוץ לבובית, כשבתוך המדינה האמריקאית ההתרשמות הציבורית גוברת שמדינות ישראל היא שהניעו את ארצות הברית לעבר מלחמה לא מתאימה בהכרח עם העדיפויות הישירות שלה, מה עשוי להעמיק, עם שינוי הממשל הנוכחי, את הנטייה להגדיר אותה כנטל פוליטי, ביטחוני ומוסרי.

הסיכוי הזה גדל לנוכח הירידה המתמשכת בתמיכה הציבורית האמריקאית לישראל.

יש להזכיר שדו"ח "מגן" השנתי שנכתב על ידי ד"ר הנדי גנאם, ומשתתפים בו מקצוענים בתחום הישראלי, כולל שבעה צירים עיקריים, ומסכם המבצע שמתחיל בו, וכדי להעביר: ציר ישראל והסוגיה הפלסטינית, ציר הפוליטי/ המפלגתי הפנימי, ציר היחסים החיצוניים, ציר הביטחוני/ הצבאי, ציר הכלכלי, ציר החברתי, וולאחרונה ציר הפלסטינים בישראל. 

ושותפו בהכנת צירי הדו"ח לשנה הנוכחית, כוללים (על פי סדר הפרקים): וליד חבאס, אנטואן שלחאת, חאלד ענבתאוי, פדי נחס, עוסי אטרש, לינה דלאשה, ורייף זריק.