כאשר אינך אוהב את חברו של ילדך.. איך לפעול מבלי לאבד אותו?

סאדנואוס - לרוב בעיה זו מתעוררת עם תחילת ההתבגרות, כאשר ההורים מרגישים לא בנוח עם אחד מחבריו של הילד. חלק מהסיבות לתחושה זו הן לגיטימיות, אבל אחרות נובעות מההרגשה של ההורים לגבי אובדן השליטה על עולמו של הילד שלהם, שנמצא לפני פרידה מילדות ורכישת עצמאות. אז איך מתמודדים עם חברות חדשה שלא נוחה לנו?

אל תמנע ממנו.. התבונן והירגע מעט

עד גיל עשר או אחת עשרה ההורים הם המקור המרכזי להכוונה, ואז מתחילה השפעת החברים לעבור אליהם ואולי גם למורים או למדריכי ספורט. אם הכשירו את ילדכם לחשוב באופן עצמאי לפני גיל זה, ולו יש ערכים משלו ויכולת לומר "לא", המשימה תהיה קלה יותר. זכור שאתה לא מגן על ילדך מכל סכנות החיים, אלא מכשיר אותו להתמודד איתן ותומך בו.

למתבגרים יש צורך דחוף להשתייך ולחוש קבלה חברתית, وهذا מה שמניע אותם לחקות בכדי להיות חלק מהקבוצה וליצור את זהותם האישית. החיקוי הוא האמצעי לחקור את עצמם, מה הם אוהבים ומה הם שונאים, לפי אתר "ABC".

מחקר שפורסם בכתב העת "Developmental Science" בשנת 2012 מצביע על כך שנוכחות בני גילם מגדילה את הסיכוי שבני נוער יסתכנו בהתנהגויות מסוכנות, שכן המוח מראה פעילות גבוהה יותר באזורים הקשורים לפרס כאשר הם מרגישים שחבריהם משגיחים עליהם, מה שמניע אותם לקבל החלטות נמהרות כדי להשיג את "הפרס" החברתי הזה.

על פי עיתון "הגארדיאן" עשויה החברות הזמנית שלא понрав לך להפוך ל"רומיאו ויוליה" אם תראה בכך התנגדות, כמו כן התלהבותך המוגזמת לחבר שאתה רואה כחיובי עשויה להיות "נשיקת המוות" לחברות זו.

לכן, המומחים ממליצים על שקט וצפייה קודם, משום שיכולת המרד של הנעורים משתנה, וחבר שלא נוח לך היום עשוי להפוך בהמשך לתומך של ילדך.

שקול את הרגשות שלך קודם.. מה באמת מפריע לך?

רבים מההורים מתקשים לקבל את החברים של ילדיהם מכיוון שהם מרגישים שהחברים החלו להחזיק במפתח חשוב בחיי ילדיהם: זהות ושייכות. לפעמים לא המקור להפרעה הוא החבר עצמו, אלא מה שהוא מעורר אצל ההורה מהדאגה למקומו והשפעתו.

על פי אתר "BBC", קודם כל עליך לשאול את עצמך: האם הסיבה שלא אתה מקבל את חבר זה היא התנהגות ברורה ומסוכנת - כמו בריונות או התנהלות הרסנית - או שהוא פשוט לא תואם את התמונה שאתה רוצה לראות לחברו של ילדך? לפני שתשפוט, ודא שאתה לא מגזים ולא מבלבל בין סכנה אמיתית לבין שונות בטעמים או רקעים.

כאשר הסיבות לדיון לגיטימיות.. איך לפעול?

אם לחבר זה יש התנהגויות מטרידות באמת, ההמלצות הבסיסיות הן:

חבר אותו במקום להילחם בו:

היה ידידותי כלפיו ועסוק אותם בפעילות פשוטה, כמו הכנת עוגה או סידור חדר או העברת כמה פריטים. זה פותח פתח לשיחה ולהיכרות, ואולי ילדך יגלה צדדים חדשים בחברו, ואולי גם אתה תמצא שהעניין לא כל כך רע כמו שחשבת.

הימנע מהמניעה הישירה:

מניעת ילדך מראות את חברו עשויה להגדיל את ההתנגדות, ובכל פעם שאתה אומר לו שהחברים שלו לא מוצאים חן בעיניך אתה בעצם אומר לו שאתה לא סומך על יכולתו לבחור אותם.

פתח שיחה רגועה:

שאל אותו מדוע הוא אוהב את החבר הזה, ומה הקווים המשותפים ביניהם, והקשב ללא שיפוט. ברגע מתאים, דבר על התנהגות מסוימת שאינך מסכים לה, מבלי לתקוף את האדם עצמו. היה ברור במסר שלך: "אני לא מתנגד לחבר שלך, אבל אני מתנגד להתנהגות הזו".

הרחב את מעגל ההכירות שלו:

עזור לו להכיר חברים חדשים, על ידי הזמנת קרובי משפחה או שילוב אותו בפעילות ספורטיבית או פעילות חדשה. לעיתים רבות החברויות של הנוער לא נמשכות זמן רב, ויכולות להשתנות במהלך שבועות או חודשים.

ספר לו על החברויות שלך:

שתף אותו בסיפורים מחוויותיך עם חברים, כיצד למדת את משמעות הכבוד והגבולות הבריאים, שכן זה מציע לו מודל מעשי מבלי להרצות בפניו.

חלק מהאתגר הוא ללכת עם ילדך ולתת לו ביטחון מבלי לחדור לפרטיותו, ולאפשר לו להתפתח כאדם עצמאי. לפעמים הדאגה שלך לגבי חברו היא השתקפות של רצונך להגן עליו וחוסר יכולתך עדיין לתת לו מרחב חופש.

תפקידך כאן הוא להיות מודל שמציב גבולות ברורים, ובאותו הזמן משאיר מקום לילד לקבל החלטות, לעשות טעויות לפעמים, וללמוד מהטעויות שלו.

מה אם זו חברות פוגעת באמת?

הסכנה עשויה להיות אמיתית כאשר היא קשורה להתנהגויות מוחשיות: סיכון לילד, להיסחף להתנהגויות פוגעות, או הידרדרות ברורה בחיים היומיים שלו. ולעיתים החשש אינו מוצדק כאשר הוא מצוי רק במראה או בהבדל חברתי.

המומחים מבהירים כמה סימנים שעשויים להעיד על כך שהחברות פוגעת:

ירידת הישגים לימודיים.

נסיגה של הילד מהמשפחה או מחברים ישנים.

הגברת השקרנות או האגרסיביות או החרדה.

הפסקת עיסוק בתחביבים המועדפים.

במצבים כמו אלה, ייתכן שההתערבות ההחלטית הכרחית, אך מבלי להפוך זאת לקרב כוחות.

הסבר לילדך כי המניעה ממשהו אינה ענישה או השפלה, אלא הגנה. בילדות אנו מחליטים עם מי משחקים ילדינו, אך בגיל ההתבגרות אנו מתממשים איתם. השיח נשאר האסטרטגיה החשובה ביותר, כי הצעקות ואיומים לרוב הופכים את הבית לזירה למלחמות.

הכר בכך שאתה סומך על דעתו, אך עדיין מודאג, והצע דוגמאות ספציפיות על התנהגויות או מצבים שגרמו לך להאמין שהחברות הזו אינה טובה לו. התרכז בהשפעה שנגרמה לו, לא רק בהכאה על חטא של האדם השני.

וחשוב לתמוך בשיח דו-כיווני: כלול אותו מדי פעם בבעיות פשוטות הנוגעות לך או למשפחה, ובקש את דעתו כדי שימשיך להרגיש שדעתו חשובה. ואם הוא טעה או נתקל בבעיה, הימנע מהביטוי "ראית? כבר אמרתי לך קודם", והחלף אותו ב"אני כאן, איך אני יכול לעזור לך?".

זכור כי לא משנה כמה חשובים חבריו, נוכחותך תמיד תהיה חשובה יותר אם קיימת ביניכם שיחה אמיתית. הילד והנוער זקוקים לאווירה נוחה והבנה כדי להביע את עצמם, ולגבולות ברורים באותו הזמן כדי להבין מה מקובל ומה אינו מקובל במערכות יחסים ובתנהגויות.

מקור: الجزيرة