مיצר הורמוז והסלמה פוטנציאלית במלחמה עם איראן

סדה ניוז - התפתחויות בשטח הצבאי והפוליטי באזור מגבירות את הסיכוי שמלחמה עם איראן תיכנס לשלב מסוכן יותר, ובימים האחרונים חלה האצה של ישראל וארה"ב בהתקפות על אתרים הקשורים ליכולות הצבאיות האיראניות, אך מוקד המלחמה הנוכחית הוא מיצר הורמוז.

איראן فرضה סגר בפועל על המיצר מאיימת על ספינות סחר ותוקפת כמה מהן, מה שגרם לחסימת כ-15% מהאספקה העולמית של נפט, בנוסף ליצוא של גז טבעי נוזלי מקטאר, המייצרת הגדולה ביותר בעולם (והיצוא שלה מהווה 20% מהיצוא העולמי של גז טבעי נוזלי).

לפי מקורות אמריקאיים ודיווחים עיתונאיים, ממשלת טראמפ לא תכננה ברצינות להתעמת עם סגירת מיצר הורמוז, דבר המהווה הוכחה נוספת לחוסר הראייה שלה בניהול ובמוכנות למלחמה.

טראמפ מנסה להתמודד עם סגירת המיצר על ידי יצירת ברית ימית בינלאומית הבטחת את השיט במיצר, אך המגזין "דה אקונומיסט" הבריטי, סבור שטראמפ יתקל בקושי לקיים את הבטחתו לפתוח את המיצר ולהבטיח אותו, שכן הגיאוגרפיה של המיצר פועלת לטובת איראן, ובנוסף לכך, חברות הספנות והביטוח לא מוכנות לקחת סיכון.

בעוד איראן מתמודדת עם דילמה משלה, כי סגירת המיצר עד כה הייתה רק ניצחון טקטי שלא השיג את המטרה האסטרטגית שלה של סיום המלחמה, על פי "דה אקונומיסט". הקרב על הורמוז יכול להניע את שני הצדדים להחרפה מסוכנת.

רוחב המיצר הוא רק 54 קילומטרים בנקודת הצרה ביותר, וההרים מקיפים אותו משני הצדדים, מה שהופך את פתיחתו מחדש לקשה מאוד עבור ארצות הברית.

איראן לא צריכה לתקוף כל ספינה חוצה, אלא די לה לשכנע את בעליה ושטי הספינות בסכנת התקפה. לכן, שליחת כוחות אמריקאים לאבטח את המיצר אינו דבר סביר, על פי "דה אקונומיסט"; בשל גודל הכוח הנדרש, ואם איראן יכולה להמשיך לירות מהשטחים שלה על הכוחות האמריקאיים.

אם טראמפ לא מצליח לפתוח את המיצר, הוא עשוי להחריף במקום אחר

המגזין מציין שטראמפ היה אובססיבי לגבי האי חורמוז במשך עשורים רבים, הכולל את נמל היצוא המרכזי של הנפט האיראני. הוא אמר בראיון בשנת 1988 שאם היה נשיא הוא "יהרוס אותו". ביום 13 במרץ הנוכחי, ארצות הברית תקפה עשרות מטרות צבאיות איראניות באי, וכיוונה למחסנים של טילים ומוקשים ימיים, אך לא תקפה את נמל הנפט.

פרשנים בערוץ "פוקס ניוז" והסנטור לינדזי גרהאם מפצירים על כיבוש האי, וגרהאם כתב ש"מי ששולט באי חורמוז, שולט בגורל המלחמה הזו". הוא חתם את ציוציו באמרה "סימפר פאי", (תמיד נאמנים), שהיא ראשי תיבות של הסיסמה של הנחתים האמריקאיים (מארינס).

גרהאם כתב את הציוץ כמה שעות לאחר שהפנטגון הודיע על חזרת יחידת מחקר של הנחתים מיפן למזרח התיכון, המתמחה בסוג כזה של משימות.

ארצות הברית עשויה להצליח לתפוס את האי. אבל מה שיקרה לאחר מכן אינו ברור, כי תהיה לה צורך לאבטח את כוחותיה בשטחים הנמצאים בגובה טווח הטילים והדרונים האיראניים.

לפי תיאוריית "דה אקונומיסט", טראמפ עשוי להשתמש בכיבוש האי כדי ללחוץ על איראן להגיע להסכם, אך המשטר האיראני עיקש. השווקים לנפט ייפגעו לרעה על ידי ירידה נוספת באספקה, שכן איראן עדיין מייצאת יותר ממיליון חביות ביום לסין, כמו כן יגבר סיכוי למלחמת קרקע ארוכה יותר.

סגירת המיצר הביאה לעליית מחירי הנפט מעבר ל-100 דולר לחבית. רבות מהממשלות האסייתיות צמצמו את השימוש במכשירי מיזוג האוויר במשרדיהן, והקיטינו את מערכת העבודה של העובדים הממשלתיים לארבעה ימים בשבוע, או עידוד אותם לעבוד מהבית להתמודד עם מחסור באנרגיה.

ההשפעות של תופעות אלו מתחילות להתרומם גם לתוך תעשיות הכלכלה הלא-נפטית, משום שמחירי ההליום, שמשמש לבריאות ולתעשייה, הכפילו את עצמם מאז תחילת המלחמה, בעוד שמחירי האוריאה, שהוא דשן, עלו ביותר מחצי.

על אף עליות המחירים והמחסור בחומרים, איראן לא גרמה נזק משמעותי לארצות הברית בזמן הזה, שיכול היה לדחוף את טראמפ לסיים את המלחמה.

כמו כן, מה שמונע כיום את עליית המחירים הוא קיומם של שני קווי צינורות נפט שעוברים את מיצר הורמוז. הראשון שבערב הסעודית, מעביר עד 7 מיליון חביות ביום, מה שמשקף שני שליש מייצור הממלכה, לנמלי הים האדום.

השני, באיחוד האמירויות הערביות, מעביר כשלושה וחצי מיליון חביות ביום לנמל אל-פוג'יירה, הנמצא מחוץ למיצר.

על אף זאת, הקווים הללו הם רק פתרון חלקי עבור ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, לפי "דה אקונומיסט", והם לא מספקים כל סיוע ממשי עבור بحرין, כווית וקטאר, שמהן אין יכולת להעביר את הנפט והגז שלהן ללקוחות. עם זאת, קווים אלו יבטיחו יתר עליוני של נפט מהחוף הערבי, שכן עשרות מכליות נפט כיום שטות לעבר החוף המערבי של ערב הסעודית להעמסה של נפט.

נראה כי איראן תמשיך לשאוף להפסיק את השיוט דרך שני הקווים הללו, ובחמש עשרה ובשישה עשר במרץ הנוכחי, טהראן שיגרה יותר מ-50 כלי טיס לא מאוישים על מתקני הנפט הסעודים, אחרי שכמותם הייתה מאוד מוגבלת בתחילת המלחמה.

ב-14 במרץ הנוכחי, ניסתה לתקוף את נמל הנפט בפוג'יירה. הטיסית המיועדת הופסקה, אך החלקים גרמו לשריפה וגרמו להפסד זמני ליצוא הנפט. על אף שהשוב החלה בבוקר אחרי זה, ההתקפה הייתה תזכורת לכך שמיצר הורמוז אינו נקודת החולשה היחידה באספקת הנפט המפרקטית. סביר להניח שהתקפות נוספות כאלה יתרחשו, ואין לשלול אף את הניסיון של איראן לתקוף את קווי הצינורות עצמם; שכן צינור הנפט בערב הסעודית הוא חשוף במיוחד, ומתפרס יותר מ-1,200 קילומטרים ברחבי המדבר.

עם מספר כה רב של ספינות נפט הנעות לעבר הים האדום, עלולה איראן לעודד את החות'ים להמשיך את המהלך שלהם נגד השיט הימי. החות'ים הפריעו לתנועת השיט בים האדום במידה רבה בשנת 2024 כששיגרו טילים על ספינות. התקפה אחת כזאת עשויה להיות כעת מספקת לעורר פאניקה בשווקים, לפי "דה אקונומיסט".

אם איראן תנקוט באחד מהמעשים הללו, היא עלולה למשוך את המדינות המפרציות למלחמה עצמה, והסעודים הזהירו שמחסור כלשהו במתקנים הנפטיים שלהם ייחשב חציית "הקו האדום".

"דה אקונומיסט" מסכמת כי שני הצדדים במבוי סתום; שאין ל ארה"ב דרך קלה לפתוח מחדש את מיצר הורמוז, בעוד שאיראן עשויה לא להיות יכולה לשכנע את טראמפ לסיים את המלחמה על ידי שמירת המיצר סגור.