סתירות טראמפ במלחמת איראן.. בלבול המסרים והיעדר תוכנית ליום שאחרי

סדה ניוז - מאז תחילת ההתקפות האמריקאיות והישראליות על איראן, כותרת אחת בלטה בכיסוי העיתונים המערביים: מלחמה ללא מצפן ברור, וזה מה שגרם להם להתעניין בחשיפת הסתירות שאמרו שהיא הבחינה בהצהרות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בנוגע למתקפה על איראן, ושאלת השאלות שעולות בעיתונים הללו היא: מה קורה לאחר השקטת התותחים?

העיתון לומונד הצרפתי תיאר את המצב כ"מלחמה חסרת כיוון", תוך שהוא מפנה לתזרים ההצהרות הסותרות שטראמפ השמיע במהלך ימים ספורים, בין לסמן תוצאה מהירה לבין פתיחה למשא ומתן, ולאחר מכן לדבר על שינוי השלטון ובחירת חלופות להנהגתו.

העיתון הצרפתי סבר כי "הטלטלה" הזו משקפת את היעדר תכנון שלב ברור, בין אם להתחלת המלחמה ובין אם לסיומה.

בדו"ח שלו, ציין כתב העיתון בוושינגטון פיוטר סמולר את הסתירה הברורה בין מה שנאמר באסטרטגיית הביטחון הלאומי, אשר פורסמה בוושינגטון בנובמבר 2025, לבין יישום הרעיונות הללו במציאות.

היא הוסיפה כי המסמך קובע כי המזרח התיכון לא יהיה "מקור להפרעה מתמדת ומקור פוטנציאלי לאסון קרוב כמו שהיה בעבר", ולפי הבית הלבן, הפתרון טמון ב"קבלת האזור ומנהיגיו ומדינותיו כפי שהם, עם עבודה על סוגיות של עניין משותף".

אך ברור, לפי הכותב, שיש כאן רמז משתמע לאיראן, בהיותה יוצאת דופן, למרות ששר ההגנה, פיט היגסית, הזהיר בדצמבר האחרון כי ארה"ב לא "תעבור להתערב בשם הדמוקרטיה, או במלחמות שאין להם מטרות ברורות, או בשינוי המשטרים, או בשינוי האקלים, או בדיבור המוסרי המואר, או בבניית מדינות בלתי אפקטיביות".

הכתב דיווח גם על קטעים מנאומים קודמים של טראמפ בהם הוא האשים במלחמות עיראק ואפגניסטן וסבר כי הוצאות של 8,000 מיליארד דולר במלחמה שם הן "שטות במובן המילולי של המילה".

הבלבול עצמו זוהה גם בעיתון ניו יורק טיימס האמריקאי, שביקר את מה שתיאר כ"ערפול" בהגדרת המטרות, ושאל האם המטרה היא הרס תוכנית הגרעין, או הפלת המשטר, או שרטוט מחדש של מאזן הכוחות האזורי.

היא אישרה שאם היה מדובר בידיים של נשיא אחראי, היה מציע "נימוקים מתמשכים" המסבירים את סיבת המהלך עכשיו ואת טבע התוצאות הרצויות, אלא שהעיתון הלך רחוק מכך והאשים את הממשל בכך שלא הציע הסבר משכנע לסכן את חיי החיילים האמריקאיים בסיכון להחמרה רחבה, ולא ניסתה להבטיח תמיכה פנימית ובינלאומית מספקת.

שקרים גסים

במהלך האירופי, ראתה אלפייס את ההתקפה כנחשבת ל"החמרה חמורה" במסלול ההדרה של הדיפלומטיה והחוק הבינלאומי, וקראה לחזרה דחופה למשא ומתן לפני שהאזור ידרדר למלחמה פתוחה.

בעיתון לואטן השוויצרי הצביעו על הסתירה בין הסיסמה "אמריקה ראשונה" והפסקת המלחמות, לבין הפצת ההתנקשות מאז חזר טראמפ לבית הלבן, והאריך כי דמות "נשיא השלום" הפכה רחוקה מהמציאות.

עם זאת, הביקורת החמורה ביותר הגיעה מעיתון הגרדיאן, לפי מה שעקבה סדה ניוז, שתיארה את המלחמה כ"לא הכרחית", וסברה כי וושינגטון "לא לומדת מלקחי העבר", מזהירה מפני חזרה על טעויות עיראק ואפגניסטן על ידי השקת כוח צבאי רחב מבלי שיש תכנון ברור מה יקרה בהמשך.

היא המשיכה ואמרה: "שוב, מפורסמים שקרים גסים והאשמות מוגזמות כדי להצדיק את ההתקפה, הדיפלומטיה האמריקאית המתפתחת קיבלה תירוץ לתקיפה מכוונת, והוזנחו האזהרות של משפחה, של האומות המאוחדות ושל החוק הבינלאומי ושל דעת הקהל".

העיתון הבריטי הדגיש גם כי לעודד את האיראנים "לתפוס את השלטון" לא עונה על שאלה מהותית: כיצד ניתן להשיג מעבר פוליטי בלי כוחות קרקעיים, בלי שלטון זמני ובלי תוכנית לשיקום המדינה?

היום שאחרי

הזווית המפורטת ביותר לגבי היעדר התוכנית הוצגה על ידי הפייננשל טיימס בניתוח של גידיאון רחמן, שסבר כי טראמפ בחר במסלול של "שינוי המשטר באמצעות כוח האוויר בלבד", דבר שלא קרה בעבר.

רחמן ציין שהפלת ההנהגה האיראנית לא עונה על השאלה מי ינהל את המדינה, ולא כיצד תסודר המוסדות הביטחוניים והצבאיים לאחר התקיפות, כמו כן הדגיש כי הדרישה מהמשמרות המהפכניים להניח את הנשק, והקריאה לעם "לתפוס את השלטון", חסרות מנגנון ביצוע ריאלי.

והקריאות הללו מצטלבות בנקודה מרכזית, הסתירה בין הדיבור למציאות, שכן בעוד שטראמפ הבטיח לסיים את "המלחמות הנצחיות", משרות הסקרים -כפי שדיווחו העיתונים האמריקאיים- מראות שההסכמה הציבורית לתהליך נמוכה בהשוואה למלחמות קודמות, מה שמעיד על חלוקה פנימית שמייאשת את מרחב התמרון.

ואפשר לומר כי רובן של העיתונים המערביים מתאחדות על כך שהבעיה לא טמונה בכוח הצבאי, אלא בהיעדר אסטרטגיה פוליטית מקיפה, שכן המסרים הסותרים, והמטרות הבלתי מוגדרות, וההימור על מעבר "אוטומטי" של השלטון, כל אלה גורמים לכך ש"היום שאחרי" הוא החוליה החלשה במלחמה הנראית עד כה כבדיקה של כוח קצר טווח ולא כמיזם מחדש בר קיימא.