מטענים צבאיים לכיוון הקווקז.. האם האמריקות מקיפות את חזית איראן בצפון?

סאדניז - עם עליית המתיחות האזורית הקשורה לאיראן, התעוררו שאלות האם ארצות הברית מכינה לפעולה צבאית לעקוף את איראן מהחזית הצפונית שלה, תוך שהיא מנצלת את השינויים הגיאופוליטיים באזור הקווקז.

שאלות אלו מתבססות על נתוני מעקב תנועת האוויר שהראו פעילות לא שגרתית של ארצות הברית בארמניה ובאזרבייג'ן בחודשים האחרונים.

אבל מה אומרים הנתונים באמת? האם הם משקפים הכנה למתקפה צבאית אפשרית, או שמא מדובר בהעברה לוגיסטית מחושבת ללא מעורבות ישירה?

מעקב אחר תנועת המטענים הצבאיים האמריקאיים דרך נתוני הטיסה

נתוני ניווט מפלטפורמת "פלייט רדאר24" הראו שהכוחות האוויריים האמריקאיים ביצעו כ-35 טיסות מטען צבאיות לארמניה ואזרבייג'ן בתקופה קצרה, בקצב הולך וגובר.

על פי ניתוח שביצעה טלוויזיית אל-ג'זירה, טיסות אלו החלו ב-30 בינואר 2026 בקצב מוגבל, והמשיכו עד ה-5 בפברואר, לפני שהאץ ברור החל מה-6 בפברואר הנוכחי, והגיעו לשיא ב-10 וב-11, עם 6 טיסות ביום, ובסך הכל 12 טיסות במשך יומיים.

התמקדות גיאוגרפית לעבר ארמניה ואזרבייג'ן

בהפצת היעדים, ארמניה עמדו בראש הרשימה עם 20 טיסות מטען צבאיות, מול 15 טיסות לאזרבייג'ן. הפער היחסי הזה מעורר תשומת לב, אך הוא לא מהווה בפני עצמו ראיה על כוונה תוקפנית, שכן הוא משקף יותר בחירה גיאוגרפית באזור שהוא עומק לוגיסטי רחוק מחזיתות החיכוך הישיר.

שתי המדינות נמצאות בגבול הצפוני של איראן, ונחשבות לחלק מאזור קווקז רגיש, שבשנים האחרונות חווה תחרות בין ההשפעה הרוסית למערבית.

מאיפה יצאו הטיסות?

הנתונים הראו שכמעלה מחצי מהטיסות יצאו מידית מבסיס רמשטיין האווירי בגרמניה, שהוא הבסיס הצבאי האווירי הגדול ביותר של ארצות הברית באירופה, ומרכז ראשי לפיזור כוחות וציוד בזמנים של החרפה.

רוב הטיסות בוצעו באמצעות מטוסי מטען כבדים מסוג "גלאוב מאסטר C-17'", המיועדים להעברת ציוד ואספקה צבאית, עם יכולת לשאת כ-78 טון.

מנגד, נרשמו 4 טיסות בלבד באמצעות 3 מטוסים מדגם לוקהיד מרטין (MC-130J קומנדו 2), שהם מטוסים שמעורבים בתמיכה במבצעי כוחות מיוחדים.

הפער הזה מצביע על כך שהפעילות האווירית מתמקדת בעיקר על אספקה ומוכנות לוגיסטית שמתעלה על הסבירות להעברת יחידות להתרחה מיוחדת או כוחות קרביים במספרים גדולים.

הזמן.. מזל או תיאום?

הפעילות האווירית הזו מתרחשת במקביל לביקור סגן נשיא ארצות הברית ג'יי.די. ואנס באזרבייג'ן, ולפני כן בארמניה, בשני הימים האחרונים שבהם כללה הביקורים חתימת הסכמים כלכליים וביטחוניים עם ארצות הברית.

כמו כן, פעילות זו מתרחשת בזמן שעולה מתיחות פוליטית הדדית בין וושינגטון וטהראן, שהתאפיינה בקשיחות הוודאות, ובעליה של פעולות צבאיות לא ישירות, והתרחבות מעגלי הלחץ האזוריים.

וזה מצביע על מסלול פוליטי מקביל לתנועות האוויריות, אבל אינו מספק ראיה חד משמעית על קשר ישיר בין המטענים הצבאיים והמטרות התוקפניות הספציפיות.

פרויקט מסדרון טראמפ

פרויקט זה נדון, בכמה אנליזות, ככלי לחץ גיאו-כלכלי על איראן, עקב האפשרות שהוא יוביל לצמצום תפקידה כמסדרון קרקעי המקשר בין רוסיה לאירופה דרך ארמניה, ויקטוע אחד ממסלולי התקשורת הקרקעיים המסורתיים שתהראן נשענה עליהם במשך עשורים.

סיכום.. הקפה צבאית או ניהול הסלמה?

נתוני המעקב אחר תנועת האוויר, עד כה, לא מספקים ראיה להכנה צבאית אמריקאית לעקוף את איראן מהחזית הצפונית.

אבל הם חושפים, מצד שני, דפוס שונה של ניהול השפעה ולחץ, המבוסס על העמדה אווירית לא ישירה, ובניית תשתית לוגיסטית גמישה בעמק הקווקז.

ובהתחשב בפרויקטים המסדרוניים הכלכליים כלפי איראן כחלק מכלי הלחץ הגיאו-פוליטיים האפשריים, מה שהנתונים מצביעים עליו באמת הוא שהתשובה האמריקאית היא מה שניתן להגדיר כ"לוגיסטיקה שקטה", כאמצעי לחזק את המוכנות והמניפולציה, עם השארת כל התסריטים כאפשריים לפעולות האמריקאיות נגד איראן במקרה של כישלון המגעים המתקיימים.