"שכר חסר ערך אם יש".. איך מתמודדים תושבי תימן עם המצב הכלכלי שלהם?

SadaNews - עם רדת ערב, עבד אלהאד יחיא לא מסיים את יום העבודה שלו במשרד הבריאות בעיר הבירה הזמנית עדן, אלא מתחיל משמרת שנייה במסעדה עממית הסמוכה, שנמשכת עד חצות, בניסיון להשיג הכנסה נוספת שתקל על העומס הכלכלי שאינו מכוסה על ידי משכורתו הממשלתית.

עבד אלהאד, מנהל הארכיון במשרד הבריאות, מקבל שכר חודשי של 73 אלף ריאל תימני (כ-40 דולר), ומפרנס משפחה בת 9 נפשות.

הוא אומר לאל-ג'זירה נט שהשכר "לא מחזיק מעמד מול צורכי החיים אלא מספר ימים מועט". וכאשר שואלים אותו מה הוא יכול לקנות עם הסכום הזה, הוא משיב "לא מספיק אלא לקנות שק אורז או קופסה של שמן".

לפני כ-10 שנים, שכרו היה שווה ערך לכ-300 דולר, וכיסה את הצרכים הבסיסיים של משפחתו. אולם היום, עם ההתמוטטות המתמשכת של המטבע המקומי ועליית המחירים, הפך השכר למספר חסר ערך אמיתי, מה שגרם לו - כפי שהוא אומר - להלוות 2 מיליון ריאל תימני מקרובי משפחה וחברים במהלך השנים האחרונות, מבלי יכולת להחזיר את החובות עד כה.

למרות שעות העבודה הארוכות בין שני תפקידים, עבד אלהאד מדגיש כי מה שהוא מרוויח בקושי מכסה את הצרכים היומיומיים, מבלי יכולת לחסוך או להחזיר חובות, וזוהי סבלנות שאינה נוגעת בו בלבד, אלא מתפרסת על אלפי עובדי ציבור בתימן ששכרם נחלש במשך שנים של מלחמה ומשבר כלכלי מתמשך.

השלכות הסכסוך

סבל זה משקף את ההשלכות של הסכסוך על עובדי המדינה בזירה רחבה יותר. מאז פרוץ המלחמה בשנת 2015, הפך העובד הממשלתי לאחת הקבוצות הפגועות ביותר, עם ירידה בתפקוד המדינה והתפרקות המערכת הכלכלית שלה. בצל חלוקת פוליטית מתמשכת וחוסר פתרון כולל, השכר הממשלתי כבר אינו הכנסה קבועה, אלא הפך לאינדיקטור לגובה המשבר הכלכלי במדינה שבה משתנות הריבונות והמדיניות הפיננסית.

מצב זה הביא לאיומים חמורים בפערי תנאים בין אזורי השלטון השונים, ובאזורים הנשלטים על ידי עשרת חותי, שכרם של מאות אלפי עובדים הוקפא או משולם באופן לא סדיר, בעוד שהמשכורות באזורים הנשלטים על ידי הממשלה התימנית איבדו חלק גדול מערכם בשל ההתמוטטות של המטבע המקומי ועליית המחירים. בשני המקרים, השכר כבר אינו יכול לספק את המינימום של היציבות החברתית.

בזמן שהכוח הכלכלי מתבלה והמעגל של העוני מתפשט, אלפי עובדים אינם מוצאים ברירה אלא לחפש מקורות הכנסה אחרים מחוץ לעבודה הממשלתית ולחפש פרויקטים ואמצעים גם אם הם פרטיים, בזמן שעובדי מגזרים חיוניים, בראשם החינוך, נותרו אסירים של שכר נמוך והיעדר חלופות, בתמונה המשקפת את היקף האי-סדר הכלכלי הקיים.

סיפורים קשים

בעולם היומיום, סבל זה מתגשם בסיפורים אישיים קשים יותר, בהם חיי אמין עבד א-סלאם, עובד ממשלתי שנעקר מאחת האזורים הנשלטים על ידי עשרת חותי לעדן, מבלה את יום העבודה שלו במשרד ההדרכה הבריאותית בעיר, בעוד הוא מתרכז בחישוב עלויות המחיה במציאות שאין בה חלופות אמיתיות להכנסה.

אמיד מאשר לאל-ג'זירה נט שבין נמלטו מסנעה, מקום בו עבד במשרד הבריאות, לא קיבל משכורת במשך כשלוש שנים, דבר שהשאיר השפעות קשות על היציבות הכלכלית והנפשית של משפחות שהתבססו על המשכורת כעל מקור הכנסה יחיד.

והוא מוסיף כי חייו של אלפי עובדים פליטים הפכו קרובים ל"מאבק להישרדות" מאשר לחיים נורמליים, בצל הפסקת השכר והיעדר מקורות הכנסה יציבים, מציין כי רבים נאלצו להלוות או לצמצם את הצרכים שלהם למינימום, כולל את הארוחות היומיות.

מציאות אפלה יותר

באזורים הנשלטים על ידי עשרת חותי התמונה נראית אפלה יותר. המורה יוסף עלי חסן, מהמחוז דימאר, מסכם את מציאות חבריו ואומר: "השכר לא מספיק", ומסביר לאל-ג'זירה נט שכמויות המתקבלות אינן מהוות שכר במובן האמיתי, אלא חצי משכורת שניתנת לפעמים כל חודשיים.

יוסף מוסיף כי סכום זה, שאינו עולה על 30 אלף ריאל תימני, מוצא בזמן קצר על בסיסי הישרדות, לאחר מכן מתחילה קרב החובות והמתנה לסיוע הומניטרי. תחת לחצי הצורך, משפחות רבות נאלצו להנחית את ילדיהם לשוק העבודה מוקדם, או להסתמך על המרתחים של קרובי משפחה בחוץ לדרישות היומיום.

למרות שאין נתונים עדכניים ומדויקים לגבי מספר עובדי המדינה בתימן, דיווח השירות הציבורי בשנת 2014 מציין כי סך העובדים עמד על כ-1.2 מיליון, בהם 472 אלף עובדים אזרחיים, ו-653 אלף צבאיים וביטחוניים, וכ-125 אלף עובדים ביחידות כלכליות, בנוסף לכ-125 אלף פנסיונרים.

הערכות לא רשמיות מצביעות על כך שכמיליון עובדי ממשלה מרוכזים בסנעה ובאזורי חותי, בעוד רבים סובלים מהפסקת השכר או הפסקתו לחלוטין במשך שנים. מספר העובדים באזורים הנתונים לשלטון החוקי אינו עולה על 200 אלף עובדים המקבלים את שכרם באופן כמעט קבוע.

מנגד, הנתונים מצביעים על גובה הפער הכלכלי באזורים הנתונים לשלטון החוק, כאשר עובד הממשל מקבל שכר שנע בין 60 ל-100 דולר בחודש, לפי שער ההמרה, בעוד שהערכות כלכליות מצביעות על כך שכוח המחיה של משפחה ממוצעת חורג בהרבה מסכום זה.

כלכלנים רואים שהמציאות שבה חי עובד תימן כיום היא תוצאה של התמוטטות מצטברת בתשתית הכלכלה, שהפסיקה את שכרם מכסות את המינימום של צרכי החיים, והפכה את השכר הממשלתי להכנסה סמלי שאינה מגינה מפני עוני.

בעיצומו של מצב זה, שיפר הריאל התימני במעט בחודשים האחרונים מול המטבעות הזרות בעיר הבירה הזמנית עדן ובשאר הפרובינציות הנתונות לשלטון.

שיפור זה לווה בירידת מחירים מוגבלת של מוצרים ומזון, במיוחד לאחר שהממשלה הקימה ועדות מקצועיות לפקח על המחירים שנפלו ב-40%, אך זהו מצב חלש כל עוד לא יבואו בעקבותיו רפורמות מתמשכות ועמוקות.

הסבר רשמי

בהקשר זה, מפרט פארס הנג'אר, היועץ הכלכלי במשרד הנשיאות התימנית, לאל-ג'זירה נט, כי התדרדרות מצבו של עובדים הממשלתיים בשנים האחרונות נובעת מצבר של 3 גורמים עיקריים:

התמוטטות ערך הריאל התימני בכל האזורים, הן תחת שלטון החותי והן תחת השלטון, דבר שהשפיע באופן ישיר על מחירי המוצרים והשירותים שזינקו בקצב הגבוה על כל העלאות שאפשריות בשכר.

עליית שיעורי האינפלציה השנתיים שנעו בין 25% ל-47% מאז פרוץ המלחמה, דבר שהוביל למצב של התמוטטות כמעט מלאה של כושר הקנייה של המשכורות.

אי-סדירות התשלומים, כאשר התחייבויות קבועות נעלמות באזורים הנשלטים על ידי החותי, בעוד שהממשלה נתקלת בקשיים לעמוד בחובות התקציב בשל משאבים מצומצמים.

הנג'אר מוסיף שגורמים אלה ב יחד הפכו את השכר הממשלתי ל"שכר סמלי" והובילו מספר הולך וגדל של עובדים אזרחיים וצבאיים למטה מקו העוני, ומעל 21 מיליון תימני זקוקים לעזרה הומניטרית, מתוכם 19 מיליון סובלים מחוסר ביטחון תזונתי.

הוא גם מתאר כי הפסקת היצוא של הנפט והגז, שהיוו כ-70% מהכנסות המדינה, יחד עם חוסר היכולת בהפקת הכנסות ובوجود אי-סדרים כרוניים ככפל תפקיד ורשימות פיקטיביות, סייעו להקשות על המצב של השכר.

במה שנוגע לשכר והמשכורות, מציין הנג'אר כי עלות השכר -לפי התקציב לשנת 2024- הגיעה לכ-998 מיליארד ריאל תימני, שהם כ-611 מיליון דולר. אך הוא מדגיש כי מספר זה אינו משקף את היקף המשבר האמיתי, במיוחד לאור קיומם של חובות שכר שהצטברו לכדי כטריליון ריאל או יותר, דבר שהגביר את הלחץ הכלכלי על העובדים והפך את השכר הממשלתי ממקור יציבות יחסית לנטל שאינו מכסה את המינימום של הצרכים הבסיסיים.

למרות המצב העגום, הנג'אר מציין שהממשלה ביצעה כמה רפורמות פיננסיות ומוניטריות לשיפור הכנסות ולביסוס המדיניות המוניטרית, ושיש סימנים של שיפור יחסי. אך הוא מדגיש שהשבת השכר הממשלתי לתפקידו -כמינימום של ביטחון כלכלי- תלויה ביציבות רחבה יותר של הפיננסים הציבוריים ובתמשכות הרפורמות, אחרת השכר יישאר מספר שמתמוטט בסוף כל חודש.

מקור: אל-ג'זירה