מאמר בבלומברג מזהיר את טראמפ מה"יהירות" עם איראן ואי גרירה אחרי ישראל

סאדא ניוז - מאמר שפורסם באתר בלומברג מזהיר כי "היהירות האמריקאית" כלפי איראן ללא תוכנית ברורה עשויה להפוך כל תקיפה לאנרכיה אזורית, ומוסיף כי טראמפ לא מבין את המציאות האיראנית ומסתפק בהתרסקות אחרי ישראל, מה שמסכן את האזור.

המאמר מזהיר על חוסר הידע המסוכן של ההנהגה האמריקאית לגבי החברה האיראנית שאותה איימו להפציץ בפעם השנייה השנה, ומדגיש כי חוסר התוכנית לעדכון של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ "עשוי להפוך כל תקיפה צבאית לאנרכיה אזורית כוללת, וחוזר על כישלונות היסטוריים."

הכותב במאמר באתר, מארק שאמפיון, מדגיש כי השאלה החשובה ביותר היום אינה מה וושינגטון עושה כלפי איראן אלא: כמה היא באמת יודעת על המדינה בכלל? והאם היא מודעת להשלכות על יציבות מדינה עם אוכלוסיית 90 מיליון תושבים על האזור ועל טורקיה ומדינות המפרץ? או שהיא מספיקה להגרר אחרי רצונות ישראל?

שאמפיון תיאר את דרישות טראמפ כה"מפורדות", כי הן מתנדנדות בין הפסקת ההרג של המפגינים - לאחר המחאות של ינואר - לפירוק התוכנית הגרעינית, הקטנה של טילים בליסטיים והפסקת תמיכה בסוכנים שלה באזור, מה שמבלבל את טהראן ואת הקהילה הבינלאומית כאחד.

זהו ישובב בלבד, לדעת הכותב, אם טראמפ עובד כחלק מתוכנית לפזר את היריב ולהפיל את המשטר האיראני או לכפות סוף ברור, אך המציאות היא שאין תוכנית כזו, ואיראן מהווה פער מודיעיני מסוכן עבור וושינגטון.

הכותב הזהיר מפני "יהירות" שמאכילה את המנהיגים שיכולת צבאית בלבד מספקת לשנות את המציאות הפוליטית של המדינות.

הכותב ציין כאן את כישלונן של המודיעין האמריקאי בשנת 1977, כאשר הנשיא האמריקאי דאז ג'ימי קרטר תיאר את איראן כ"נוהל יציבות" רק ימים לפני שהמהפכה האסלאמית פרצה.

והזהיר כי ההסתמכות על ערוצי מודיעין משניים כמו ישראל או מדינה "מפקחת" אחרת אינה מספיקה להבין את המורכבות של תגובת המשמרות מהפכניים או העם האיראני כלפי התקיפות האוויריות, ולא את ההכנה להשלכותיהם.

שאמפיון ייעץ להנהגה האמריקאית להכיר במה שהיא לא יודעת על איראן, והזהיר מפני "יהירות" המשליכה על המנהיגים שיכולת צבאית בלבד מספקת לשנות את המציאות הפוליטית של המדינות, ומזכיר את הכישלון ההיסטורי של וושינגטון באפגניסטן ובעיראק.

הכותב רואה שעל וושינגטון כיום להעניק עדיפות לקביעת מטרותיה באיראן: האם המטרה היא עסקת גרעין חדשה או שינוי שלטון? ואיך יתנהגו עם האנרכיה שתתהווה בעקבות זאת?

הבדלים בעדיפויות בין אמריקה לישראל

בהקשר הזה, הכותב הזכיר להנהגה האמריקאית כי המטרה של ישראל בהפלת הממשלה האיראנית אינה בהכרח מתאימה לאינטרסים של ארצות הברית.

והסביר כי ישראל רואה במערכת האיראנית איום "קיומי" המופיע אותה מוכנה לשאת בתוצאות בכל מיני דרכים, גם אם זה יביא לירי טילים על תל אביב או מלחמה אזרחית או אנרכיה בתוך איראן.

וושינגטון אינה במצב של ישראל, והיא צריכה לקחת בחשבון את יציבות האזור, בנוסף על דאגות של בעלות בריתה שיישאו בתוצאות של קריסת איראן.

אך וושינגטון אינה במצב תל אביב, והיא צריכה לקחת בחשבון את יציבות האזור, בנוסף על דאגות של בעלות בריתה שיישאו בתוצאות של קריסת איראן, כי טורקיה חוששת מגלי הגירה ומדינות המפרץ חוששות מהתקפות על מתקני הנפט שלהן.

והכותב מסכם כי הסיכון הגדול הוא שבתוך כל הסיכונים הללו, הסיכוי שטראמפ לא מחזיק ב"תוכנית סופית" ברורה, ואולי הוא מחזיק בכוח האמריקאי כאילו זו "פטיש" המחפש מסמרים.

והמציאות הנוכחית מציבה שאלה מרכזית לדעת שאמפיון: האם ירגיש גאווה טראמפ בעסקת גרעין שתשמור על כבודו של המנהיג העליון עלי חמינאי או שוושינגטון תעלה את רף ההסלמה ותלחץ על ההדק מבלי לחשב את שאחרי התקיפה?

מקור: בלומברג