עיתון רוסי חושף: מדוע טראמפ חזר בו מהתקיפה על איראן?

סדה ניוז - בדו"ח שפרסם העיתון "פראבדה" הרוסי, הדגיש האסטרטג יורי פוטצ'ארוב את הסיבות לכך שלא פרצה התמודדות בין ארצות הברית לאיראן למרות כל הכוחות הצבאיים באזור וההחרפה ההדדית בין הצדדים.

הכותב אומר שהעולם חי כבר שבועות במצב של המתנה מתוחה על רקע הסיכון לפרוץ מלחמה גדולה בין ארצות הברית לאיראן, אך ההחרפה לא עלתה עד כה מעבר למלחמת אמירות והצגת כוח.

הכותב רואה צורך להבין את הסיבות לכך שהתנופה הזאת לא הפכה להתמודדות ממשית, מה שדורש התבוננות בשלושה מרכיבים מרכזיים: סוג הכוחות הצבאיים האמריקאיים, הדרישות האמריקאיות מאיראן, והגורם הגיאופוליטי שגרם לסכסוך לחרוג מגבולות המזרח התיכון.

טבע הפריסה הצבאית

הכותב מציין כי ממשלת טראמפ פתחה בינואר האחרון במבצע פריסה צבאית רחבה מאוד במזרח התיכון.

כמו כן, פורסמו סוללות נוספות של טילים פטריוט, מערכות הגנה טיליות, ומערכות אזעקה מוקדמת כדי לאבטח את הבסיסים האמריקאיים ובסיסי הברית באזור.

לפי הכותב, טבעה של פריסה זו מצביע על כך שארצות הברית רוצה בעיקר לחזק את ההגנה שלה, ולהתכונן לדחות כל תגובה אפשרית, ולא להכות את המכה הראשונה.

דרישות לא הוגנות

הכותב מציין גם כי ממשלת טראمپ הציבה בפני המשטר האיראני במסגרת הכוח הצבאי הזה ארבע דרישות לא הוגנות, שהן: להפסיק את ירי התותחים וההוצאות להורג, לא לדכא את המפגינים, לנטוש את התוכנית הגרעינית, ולהפסיק את פיתוח הטילים לטווח רחוק.

הכותב רואה כי הכוח הצבאי יצר את התנאים המתאימים להצגת הדרישות האמריקאיות, ולאחר מכן נפתח המקום למשא ומתן במטרה להשיג ויתורים מהמשטר האיראני.

אך המומחים מצביעים על כך כי הוויתור על התוכנית הגרעינית והפסקת פיתוח הטילים לטווח רחוק פוגעים ביסודות הריבונות האסטרטגית האיראנית, וביצועם משמעותו למעשה כניעה של המשטר.

דחייה אזורית למלחמה

הכותב מוסיף ואומר כי וושינגטון מתמודדת עם אתגר נוסף, והוא דחיית מדינות האזור לקחת חלק במלחמה, כאשר התבררה דרך ערוצים דיפלומטיים כי מדינות המפרץ אינן מוכנות לפתוח את המרחב האווירי שלהן לביצוע כל התקפה המיועדת לאיראן, עם שאלות על מידת מוכנות התשתיות והבסיסים הצבאיים.

הכותב הסביר כי המדינות המפרציות רואות בשיתוף פעולה במלחמה נגד איראן סכנה קיומית, בשל האיומים האיראניים על כל צד שייקח חלק באגרסיה, מה שאומר שהתשתית הנפטית, הנמלים ויתר המתקנים יהיו בטווח האש.

בתקופה שבה מתגברות החששות של המדינות המפרצות מהשפעת כל סכסוך - באשר יהיה מוגבל - על ביטחונן וכלכלתן, מצאה ארצות הברית את עצמה - לפי הכותב - במצב מסוכן מאוד מבחינה פוליטית ולוגיסטית, גם אם היא מסוגלת למעשה לנהל מלחמה.

עמדת סין ורוסיה

הכותב מציין כי מספר מקורות דיווחו על הגעת מטוסי תובלה צבאיים סיניים לאיראן, ועל משלוחים של ציוד ונשק.

הכותב מדגיש כי לאור חוסר קיום של כל אישור או הכחשה רשמית למידע זה, עצם הפצתו ההולמת היא אינדיקציה לקיומו של תמיכה סודית, או תהליך הטעיה שמטרתו להראות כי איראן אינה לבד יותר, והתוצאה במקרים היא החרפת המתח.

הכותב מוסיף כי מה שבטוח הוא שקיימות תמרונים משותפים בין רוסיה, סין ואיראן בצפון האוקיינוס ההודי, ותמרונים אלה מעבירים - לפי דעתו - מסר לארצות הברית, למדינות המפרץ הערבי, לגורמים אזוריים ולשוקי ההון ושוקי האנרגיה, שההתקפה נגד איראן לא תשפיע רק על היציבות האזורית, אלא גם על האיזון העולמי.

הכותב מסביר כי איראן מהווה נקודת ציר גיאופוליטית מרכזית הן עבור רוסיה והן עבור סין, ואובדנה משמעותו הפסדים עצומים כלכלית ואסטרטגית.

עבור מוסקבה, המסדרון הצפוני-דרומי מהווה פתח למפרץ הערבי, להודו ולאסיה, ובחלופה למדרכי הים הבלטי והים השחור הנתונים לשליטת נאט"ו.

עבור סין, איראן היא חוליה מקשרת מרכזית במיזם החגורה והדרך, וזעזוע יציבותה משמעותו קטיעת המסלול היבשתי לכיוון אירופה וחיזוק שליטת ארצות הברית על הים.

לכן טראמפ חזר בו

לכן, רואה הכותב כי תקיפה כנגד איראן כבר אינה מהלך אזורי עם השלכות מוגבלות, אלא הפכה לתהליך שמאיים ישירות על האיזון בינלאומי, דרך השפעותיה על האינטרסים של רוסיה ושל סין.

הכותב מדגיש כי לאור העמדות האלה ודחיית מדינות המפרץ לקחת חלק במלחמה, לא נותרה לוושינגטון אפשרות לתמרון או לפנות לשימוש בכוח בעצמה, אלא למצוא דרך להימנע מכך מבלי לעורר משבר עולמי החורג מכלל שליטה.

הכותב מסיים כי ישראל הפנימה זאת בצורה מוחלטת, כי על אף שהיא שמה את הצבא ומערכות ההגנה האווירית, והנמלים, ושירותי החירום והמבנה הרפואי במצב הכנה מקסימלית לקראת כל חירום, אז agenda הפוליטי בימים האחרונים אינו מתמקד במלחמה עם איראן, אלא בפוליטיקה הפנימית ובשלב השני של הסכם השלום בעזה.