כאשר האשליה עולה על המדע.. סיכוני העצות הרפואיות הדיגיטליות

SadaNews - בתוך שלושים דקות בלבד של גלישה באתרים חברתיים, מתגלה בפני העוקבים תופעה מדאיגה המתרקמת: עשרות אנשים מציגים את עצמם כמומחים לבריאות ולתזונה, מאבחנים מחלות בדקות ומדברים בביטחון רבה על תוספי תזונה, דיאטות ותוכניות מיוחדות, תוך כדי טענה שהן יכולות לרפא מחלות מורכבות ומסוכנות כמו סרטן, סוכרת ומחלות אוטואימוניות.

הטענות הללו לא מועלות באדישות או בזהירות מדעית, אלא מוגשות בשפה נחרצת שמדוברת על חולי ומרגיעה את ייאושם, בשדה דיגיטלי שמתגמל את האומץ וההגזמה יותר ממה שמתגמל את הדיוק והידע.

רבים מאלה שאפשר לתייגם כ"מדענים או רופאים של האתרים החברתיים" מחמירים את טענותיהם עד כדי כך שהם טוענים שניתן להפוך את מסלול מחלות האוטואימוניות הכרוניות, למשל, באמצעות הפסקת שתיית חלב או הימנעות מאכילת לחם או הסרת קבוצות תזונה שלמות.

מנגד קיימים אחרים שמנסים להעניק גוון מדעי מזויף לתודעתם, מציגים הסברים ביולוגיים מורכבים בשפה מעודנת מעורבת בכמה מונחים מדעיים או טכניים, בניסיון להוליך שולל את העוקבים בידע, לפני שנגלה במהירות שהם רחוקים מהבנה מדעית אמיתית של מה שהם מדברים עליו, והם מערבבים בין המונחים יותר מאשר הם מספקים ידע.

מה שמקשר בין כל הקטעים הללו איננו הראיה או האחריות, אלא האמונה המוחלטת ומה שהיא סוחבת עמה של השפעה מסוכנת כאשר הרפואה מצטמצמת לממש תוכן.

כבר לא מדובר בסכנת העצות הרפואיות באתרים חברתיים בצורה שטחית ולא מדויקת בלבד, אלא בכך שהן מייצרות תחושה כוזבת של ביטחון בקרב אוכלוסיות רחבות, במיוחד בקרב אלה הסובלים ממחלות שקטות או בשלביהן הראשונים, כשהן משכנעות את החולה מה שהוא מרגיש הוא קל או זמני, ושיש לו יכולת לשלוט בו עם עצה כללית או ניסיון אישי, בעוד שהמחלה ממשיכה להתקדם בגוף רחוק מכל אבחון מדעי או מעקב רפואי אחראי.

בשדה הדיגיטלי הזה, המחלות מצטמצמות לתסמינים, התסמינים מתקצרים לכותרות מושכות, והרפואה כולה מצטמצמת לפוסטים קצרים, בעוד שהמציאות הרפואית הרבה יותר מורכבת ומסוכנת, כי תסמין אחד יכול לבטא עשרות אפשרויות מחלה שונות אשר נבדלות בסיבותיהן, במסלולן ובתוצאותיהן, דבר שמחייב אבחון להיות תהליך שיטתי שלא ניתן לכווץ או לפצות עליו בחיפוש עצמי או בנחמה קולקטיבית שמסתיימת בתגובות וצפיות.

הסכנה של הלוגיקה הזו מתגלה באופן מיוחד במחלות שמתפתחות בשקט, כמו סרטן, כבד שומני, מחלות מטבוליות והפרעות הורמונליות, כאשר הסכנה אינה בכאב המיידי או בעייפות הזמנית, אלא בהחמצת הזמן, כי המחלות הללו לא מפסיקות להתפתח רק בגלל שהן נזנחות או שנחמנים את עצמם. כל עיכוב באבחון יכול להוביל למעבר משלב בר יכולת טיפול לשלב יותר מורכב, או לפעמים לשלב שבו ניתן להיכנס רק כדי להקל על הנזקים.

במקרים של סרטן, לדוגמה, הסיכון הגדול אינו כרוך רק בצריכת טיפול לא נכון, אלא גם בהקשבה לעבור שמקל על התסמינים או מקשר אותם למתח ואורח חיים, או מבטיח פתרונות "טבעיים" בלי בדיקות, כי הזמן בעולם האונקולוגיה אינו מרכיב נייטרלי, אלא גורם ביולוגי קרדינלי, בו מדוד אחוז ההחלמה בחודשים ובשבועות, ויכול לעבור עיכוב להיראות כמו פסק הדין שלא לדובר על עתיד החולה.

הדבר דומה גם במחלות הכבד שומני, המוצגות בשיח הדיגיטלי כמצב פשוט שנפתר דיאטת אחת או תוסף "מנקה לכבד", בעוד שכאשר מצב זה, אם לא מאובחן בצורה מדויקת ועוקב רפואי, עשוי להתדרדר בשקט מצב שומן לדלקת, ואז לצמיחת כבד, ולאחר מכן לכשל כבדי או סרטנים, שהינם שלבים שלא עוצרים אותם השקפות כלליות ולא מטפלות בהם העצות המעפנות, אלא דורשות מעקב מדויק והערכה מתמדת של הסיכונים.

האסון מוכפל כשחולים מעודדים, במפורש או במרומז, להפסיק את הטיפולים המומלצים או להחליפם בתוספים או ערבובים מן הצומח שאין עליהם אף פיקוח מדעי, כי לא ידוע את השפעות שלהם, את השפעתם על כבד, ואף לא את השפעתם ארוכת הטווח על הכבד והכליות, בזמן שכידוע בתי חולים רושמים מקרים מתגברים של הרעלת כבד וכשל כלייתי כתוצאה מסוג זה של "טיפול עצמי" שנראה כטבעי ובטוח.

לעומת זאת, הפרעות הורמונליות ומחלות מטבוליות, הן מהמצבים שנפגעות יותר מהעצות הכלליות, כי המשחק בתהליכים עדינים בגוף ללא אבחון וניתוח ומעקב עשוי להוביל להפרעות שקשה לתקן מאוחר יותר, כשעלולים להיעלם התסמינים באופן זמני בעוד הבעיה מתעמקת מבחינה ביולוגית, מה שמעניק תחושה כוזבת לשיפור, אך מחמם את הסיכון בטווח הבינוני והארוך.

הבעיה המרכזית בעצות רפואיות באתרים חברתיים אינה פשוטה יותר ממנה, אלא בכך שהיא מסירה את הרפואה מהמרכיבים הבסיסיים שלה: הזמן, הערכה מתמדת ונשיאה באחריות. המחלה אינה מפסיקה להתקדם כי פוסט ניחם את החולה, התאים אינם מחכים לסיום "ניסיון בריאותי" או "דטוקס", והגוף אינו מכיר באלגוריתמים ולא במספר העוקבים.

כתוצאה מהמציאות הזו, ההבדל נותר מהותי בין רפואה שמבוססת על אבחון ואחריות לבין תוכן בריאותי המיוצר לצריכה מהירה, הרופא נושא באחריות על החלטתו, עוקב אחרי תוצאותיו, ומתקן את מסלולו בטעות, בזמן שיצרני העצות הדיגיטליות נעלמים לאחר כישלון ראשון, משאירים את החולה להתמודד עם תוצאות החלטה שלא היה לו כלים להעריך אותו מלכתחילה.

לסיכום, בריאות אינה תוכן, מחלה אינה ניסיון אישי שניתן להכלל, וטיפול אינו דעה או דעה בעייתית, והמסוכן ביותר שכדאי לאדם לעשות הוא לדחות אבחון בשם ניחום או להחליף את המעקב הרפואי באשליית שליטה עצמית, כי רבות מהמחלות אינן מענישות מיד, אלא ממתינות בסבלנות עד שהמחיר יהיה כפול, והטיפול יותר קשה, והתוצאות פחות רחמניות.

ובתוך הרפואה, לא כל הטעויות ניתנות לתיקון, ולא כל העיכובים ניתנים להחזר, ולכן האמונה העיוורת ב"עצות רפואיות" באתרים חברתיים, במיוחד במחלות שקטות ומתקדמות, אינן רק התנהגות שגויה, אלא סיכון אמיתי שעלול לא להעניק הזדמנות שנייה.

מקור: الجزيرة