דו״ח: החשוד במתקפה על אוניברסיטת בראון הרג מדען גאון בפשע מזעזע

סאדאנואוז - באירוע שהפתיע את הקהילה האקדמית העולמית, נורה למוות המדען המפורסם נונו לוריירו (47), אחד מעמודי התווך של המחקר המדעי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), בביתו בברוקלין במדינת מסצ'וסטס, השבוע, בידי החשוד קלודיו נייבס ולנטי, שחשוד גם במתקפה על "אוניברסיטת בראון" שבה ניספו שניים ונפגעו תשעה נוספים, לפני שמצאו אותו מאוחר יותר מת בניו המפשייר, מבלי שעדיין נחשף המניע, כך לפי ה"ניו יורק טיימס".

נונו לוריירו, פרופסור לפיזיקה היה אחד מהמוחות הנדירים ששינו כיווני מדע. מאז ילדותו בפורטוגל, בזמן שחבריו לכיתה חלמו על מדים צבאיים או קסדות כיבוי, חלומו היה ברור: להיות מדען.

והוא עשה זאת, ובכישרון ראוי לציון שהפך את שמו למוכר בקרב מעגלי המדע העולמיים. בעשור השני לחייו הוא עשה פריצת דרך מדעית גדולה בהבנה כיצד השמש משגרת התפרצויות אנרגיה בתופעות הידועות כהתפרצויות שמשיות, הישג שמדענים בכירים תיארו כ"שינוי כיוון המחקר המדעי" בתחום שלו. אמרה איילין זויבל, פרופסור לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, כי "נ selten ושהשגת תואר דוקטור יכולה לשנות תחום מדעי שלם, אך העבודה של נונו על חיבור מגנטי עשתה זאת באמת".

לוריירו התקדם במהירות מדהימה במסלול האקדמי שלו; הוא קיבל את תואר הדוקטור לפני גיל ארבעים, ולאחר מכן ניהל אחת מהמעבדות המחקריות הגדולות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שם היה ידוע כמדען מוכשר, פרופסור מעורר השראה ומנהיג מדעי בביטחון ורוגע. הוא היה ניגש ללוח בכיתה, כותב משוואות מורכבות בביטחון, והופך רעיונות תיאורטיים כבדים לרעיונות חיים, ו"הוא היה כמו איינשטין אבל בלי השיער המטורף", כך תיאר אותו אחד מעמיתיו בשעשוע לפי העיתון.

לוריירו לא היה המדען הבודד. הוא היה נוכח אנושית, קרוב לסטודנטים שלו, עם הופעה מטופחת, חובב כדורגל, ונראה לעיתים קרובות משחק עם בתו וילדי השכונה.

אחד מחבריו, אלכנסדר שיקושין מאוניברסיטת אוקספורד, אמר עליו: "רק החיוך שלו היה מספיק כדי לעשות את המקום יותר חם.. כאשר הוא נכנס לחדר, כולנו מחייכים".

ואז הגיעה ההפתעה. בתקרית ירי מזעזעת, נורה לוריירו למוות בביתו במדינת מסצ'וסטס. לאחר שעות של אבל, הפכה התקרית ליותר מסתורית כאשר הרשויות הודיעו שהחשוד הוא גם היורה במתקפה על "אוניברסיטת בראון" יומיים קודם לכן וששניהם מחזיקים באזרחות פורטוגלית ולמדו באותה מוסד מדעי בתקופה קודמת.

ועדיין אין מניע ברור, אך התוצאה אחת: הקהילה המדעית איבדה מוח יוצא דופן שאין לו תחליף.

במכונים המדעיים ובמרכזי מחקר, שורר שקט. הוא היה פרופסור, חוקר, מדריך ואב לשלוש בנות שתמיד תיאר את עצמו בפניהן כ"נלחם במספרים" כל יום, לפני שענה בחיוך: "לא נלחמתי במספר מספיק עד היום".